16 אלף משתקמים מתמודדי נפש מתגוררים בהוסטלים ובדיור מוגן בפיקוח משרד הבריאות. הבעיה היא ששיטת התקצוב מביאה את המשתקמים לעוני, ומכריחה אותם לבחור בין רכישת תרופות לביגוד או לטיפול שיניים. לחלק גדול של המשתקמים אין גב כלכלי בדמות משפחה מתפקדת, וכל הכסף שעומד לרשותם הוא קצבת הנכות על סך כ־2,300 שקל בחודש בממוצע.
טל (46), שמתגורר בדיור מוגן בחיפה, שירת בחיל הים, למד אחרי הצבא ועבד. כשהיה בן 22 אביו נהרג בתאונה. בעקבות המקרה החלו להתפתח אצלו סימנים של פוסט־טראומה, מחלה שממנה הוא סובל עד היום. הוא לא הצליח להתמיד בעבודה לאורך זמן וכיום הוא אינו עובד. הכנסותיו היחידות הן קצבה בגובה 2,342 שקל וסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון בסך 770 שקל. "נשארים לי בקושי אלף שקל לחודש לצרכים בסיסיים כמו מזון ונסיעה באוטובוס. היו תקופות שבלי העזרה מהמשפחה לא הייתי שורד".
בשלוש השנים האחרונות פסל בג"ץ פעמיים את מכרז משרד הבריאות להפעלת מסגרות שיקום מתמודדי הנפש לאחר שפורום יזמי בריאות הנפש הוכיח בבית המשפט שהמכרז מנוגד לכל היגיון כלכלי ופוגע במשתקמים. לפני שלושה חודשים הוציא משרד הבריאות מכרז כמעט זהה בפעם השלישית וגם נגדו נאבקים כעת היזמים בבג"ץ מאותה סיבה.
יובל טלר, מפעיל הוסטלים תחת משרד הבריאות ומשרד הרווחה: "אני מקבל ממשרד הבריאות עבור הצוות הטיפולי ותחזוקת המבנים כ־700 שקל לחודש על כל דייר, אבל את ההוצאות היומיומיות על אוכל, על חשמל ועל ארנונה אנחנו מנהלי ההוסטלים מקבלים מהדיירים בגובה של 1,200 שקל מתוך הקצבאות שלהם. המצב חמור יותר במסגרות דיור מוגן בקהילה, שם אני והמשתקם נדפקים. משרד הבריאות מעביר לי עבור שיקום דייר מוגן 1,000־2,000 שקל בחודש למימון הצוות הטיפולי שמלווה את הדייר, בעוד משרד הרווחה מעביר לי 5,000־9,000 שקל לדייר. דייר שנמצא בשיקום של משרד הבריאות מקבל מינימום שירותים כשהעול הכלכלי עליו".
פורום יזמי בריאות הנפש: "אנחנו לא יכולים לגייס עובדים שיטפלו במשתקמים כשמשרד הבריאות מתקצב משרות כוח אדם ב־30% פחות מהמשרות במשרד הרווחה".
ממשרד הבריאות נמסר: "קצבת נכי הנפש לא נקבעת על ידי משרד הבריאות, אלא בהתאם לחקיקה שבאחריות ממשלת ישראל. נתמוך תמיד בכל מהלך אשר יעלה את הקצבאות".