מידע רגיש: האם הרשימה הידועה לשמצה של הרבנות בסכנה?

השתלטותם בשבוע שעבר של האקרים על מחשבי הרבנות הראשית בירושלים, בהם המחשבים בלשכות הרבנים הראשיים יצחק יוסף ודוד לאו, נראתה לכאורה כפריצה ככל הפריצות. ההאקרים העבירו מסר כי יהיו מוכנים לשחרר את המחשבים בתמורה לכופר של אלפי ביטקוינים (מטבע דיגיטלי – כס”ו), אך המדינה החליטה שלא לנהל משא ומתן. אלא שהפריצה הזו הציפה סוגיה בוערת: הימצאותן של “רשימות שחורות” ברבנות הראשית, שבהן מופיעים, בין היתר, שמותיהם של פסולי חיתון (ממזרים, מי שנשואים על פי ההלכה ועוד) ומעוכבי חיתון (טעוני גט, כוהנים שחיים עם גרושות ועוד) בלי שידעו על כך ובלי יכולת לערער.

"זה תמיד היה כך", מודה כעת רב שמעדיף להישאר בעילום שם. "זה לא סוד שמור, אבל בשנים האחרונות יש יותר גופים שמסרבים לקבל את הדרך שבה אנו נוהגים". "חלק מהסטטוס קוו בישראל הוא שאנשים מתחתנים לפי ההלכה ויש רישום", אומרים מאחורי הקלעים ברבנות. "תמיד היה רישום של אנשים שבאים להתחתן כדת משה וישראל".

ואכן, דוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2013 ועסק בשירותי הדת - הקדיש פרק נכבד לרבנות ובו אי־סדרים חמורים בכל הנוגע לרישום הנישואים: מקרים שבהם בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ובניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הוכנסו לרשימות מעוכבי הנישואים שמותיהם של אנשים שכלל לא פנו בבקשה להירשם לנישואים. אף שמועצות דתיות אינן רשאיות כלל לנהל רשימות של מעוכבי נישואים, המבקר מצא כי במועצה הדתית בירושלים מתנהלת כרטסת הכוללת שמות של מעוכבי נישואים.

מנכ"ל חדו"ש לחופש דת ושוויון, הרב עו"ד אורי רגב, מזכיר כי העיון בדוחות מבקר המדינה ל־2012 והדוח הקודם ב־1990 חושפים תמונה עגומה ביותר, וקריאת הדיווחים בקשר לניסיונותיהם של השרים שמעון שטרית ודניאל פרידמן לצמצם את התופעה - מלמדת שאף שבשלב מסוים הרשימות צומצמו, בהמשך הן דווקא התרחבו. "צריך להבדיל בין נושא פסולי, מנועי ומעוכבי חיתון לבין נושא רבנים מוכרים", אומר רגב. "נושא הרבנים המוכרים עלה בעיקר בהקשר להכרה ברבנים אורתודוקסיים מחו"ל, בעבר בעניין הרב אבי וייס, ולאחרונה בעניינו של הרב הסקל לוקשטיין (שליווה את איוונקה טראמפ בתהליך הגיור שלה, ובית הדין הרבני קבע לפני כמה חודשים שגיוריו אינם מוכרים – כס"ו).

הרבנות סירבה בשלב הראשון לחשוף את רשימות הרבנים, ולאחר שבלחץ בג"ץ חשפה אותן, התברר שהן בעייתיות ביותר, ובאמת כלל לא ברור שיש כללים מסודרים להכרה בפעולות רבניות, כמו אישורי יהדות וגיורים בחו"ל. בדצמבר האחרון היה כינוס משותף של מועצת הרבנות הראשית ודייני בית הדין הרבני הגדול, כדי לאשר קריטריונים בנושא. לי יש ספק גדול אם יצליחו להגיע להסכמה, ואם יגיעו להסכמה - נראה לי שהיא תהיה סטירת לחי מצלצלת לרבנות האורתודוקסית המודרנית בחו"ל. אלא שככל שהנושא הזה חשוב, הוא שונה בתכלית מהרשימות השחורות של פסולי/ מנועי/ מעוכבי חיתון".

"השמועות על 'רשימות שחורות' הן שמועות ישנות וחמורות מאוד", אומרת גם יו"ר סיעת המחנה הציוני, ח"כ מרב מיכאלי. "אלו רשימות שהזהרתי מפני התרחבותן במקרה שתתקבל, חלילה, החקיקה שמרחיבה את סמכויות בתי הדין לתחומים אזרחיים. בתי הדין לוקחים לעצמם חירות לסמן כל אחד ואחת מאיתנו, ואין ספק שפריצה של המערכת והפצתן האפשרית מחמירות את המצב ומדגימות שוב כמה מסוכן יהיה לתת לבתי הדין הרבניים כוח גדול יותר ממה שיש להם היום".

החתונה נדחתה

בישראל נפתחים כ־5,000 תיקי בירור יהדות וכ־10,000 תיקי גירושים בשנה. בכל תיק כזה יש חשש שמידע אישי יוכנס לתוך מאגרי הרבנות. בעמותת “עתים”, המספקת סיוע והכוונה לאלפי פונים בשנה במפגשם עם הממסד הדתי ושירותי הדת, ובכלל זה בהליכי הרישום לנישואים, ליוו בשנה האחרונה מאות זוגות בהליכי הרישום לנישואים. אלו קיבלו סיוע בהליכי בירור היהדות בבית הדין הרבני. בין היתר, מטופלים בעמותה עשרות אזרחים שהוכנסו למאגר של “טעוני בירור” ללא הסכמתם.

המקרים של ד’ וס’ הם שניים מהם. ד’ מגיע ממשפחה של יוצאי חבר העמים, ביקש להינשא לארוסתו. הוא לא חשב שתהיה בעיה, משום שיש בידו תעודות לידה ומסמכים רבים. הוא נשלח לבירור יהדות בבית הדין הרבני, אך במהלך הדיון עלה ספק בעניין יהדותה של סבתא רבתא שלו. בעקבות זאת המשפחה כולה – אחיו, אחיותיו, בני דודים ובני דודות - התבקשה לברר את יהדותה, והם צורפו למאגר של “טעוני בירור”. אחותו, שביקשה להינשא בקרוב, נאלצה לדחות את מועד חתונתה, וכנראה תיאלץ להתחתן בחו”ל.

במקרה נוסף, שלושה בנות ובני דודים של ס’, שהגיע להירשם לנישואים, צורפו לרשימת מעוכבי החיתון, אף שהם כבר נישאו בעבר ברבנות ולחלקם ילדים, משום שבית הדין הרבני העלה שאלות על תעודת הלידה של סבתו של ס’, שהיא גם סבתם. כלומר, בית הדין מתבסס על מידע מלפני כ־100 שנה, שנכתב בידי פקידים, חלקם אנטישמים, בברית המועצות, כדי להכניס לרשימה משפחה שלמה שסבלה מאנטישמיות, עלתה לישראל מכוח חוק השבות, שומרת מסורת וחוגגת את החגים היהודיים.

מנהל המחלקה המשפטית בעמותת “עתים”, עו”ד אלעד קפלן, מספר כי לאחרונה החלו בתי הדין הרבניים לחקור את יהדותם של אנשים שכלל לא פנו לרבנות. הדבר קורה לרוב בגלל תיק של קרוב משפחתם, ובדצמבר 2016 אף פורסמה הנחיה של בתי הדין הרבניים בנושא צירוף אנשים למאגר של “טעוני בירור”. קפלן מצטט את דברי בית הדין באריאל באחד התיקים שיוצגו על ידי “עתים”: “מכוח סמכותו החוקית לדון בענייני נישואים וכדי למנוע התבוללות על ידי נישואים אסורים של יהודי עם מי שאינו יהודי, יש לבית הדין הרבני חובה לשמש חומת מגן ולדאוג לאינטרס הציבורי. מכאן סמכות זו של בית הדין הרבני לברר כשרותו של אדם לבוא בקהל או יהדותו של אדם המוטלת בספק, אף על פי שהלה לא פנה ביוזמתו לבית הדין הרבני”.

לדברי עו”ד קפלן, המאגרים הללו מורכבים מכמה סיבות. “מאגרי הרבנות כוללים מידע אישי רגיש ובכלל זה נתונים על דת, מעמד אישי, יחסי אישות ועוד”, הוא אומר. “קיים אינטרס ציבורי למנוע ריבוי מאגרים עם מידע אישי רגיש על אזרחי ישראל, ובייחוד כאשר הם משמשים, הלכה למעשה, כמעין ‘מרשם אוכלוסין’ חלופי. כיום פקידי הרבנות קובעים איזה מידע נכלל במאגר ללא שום בקרה”, מוסיף עו”ד קפלן. “מה הגבול של מה שהם יכולים לעשות? חוות דעת חשדניות של פקידי הרבנות? בדיקות דנ”א? כמו כן, הרבנות היא אחד הגופים הציבוריים עם הכי הרבה הדלפת מידע במדינת ישראל – וגם גופים מוגנים יותר, כמו משרד הפנים, אינם מצליחים למנוע הדלפת מידע ופריצות”.

ויש, לדבריו, גם פגיעה בהלכה. “בהיסטוריה היהודית ההלכתית המגמה הייתה אמון והכלה – ולא הרחקה וחשדנות”, אומר עו”ד קפלן. “יש כאן מאבק בין הגישה היהודית, שלפיה קיימת חזקת כשרות, כפי שאפשר למצוא בשולחן ערוך, אצל רבנו תם ועוד, לבין מאגרים שמקדמים חשדנות ובדלנות”.

"איזון בין הצדדים"

לא תמיד זה היה כך, כאמור. הרבנות הראשית התכנסה לראשונה בשנת תרפ"א (1921) בחסות שלטונות המנדט הבריטי. נוסף על כך, מונתה מועצת רבנות, שמנתה שלושה חברים אשכנזים ושלושה ספרדים ולצדם שלושה יועצים חילונים, שתפקידם היה לבטא את דרישות הציבור להתאמת ההלכה לתנאי הזמן. אלו נעלמו במרוצת השנים מן התמונה.

מיקי גיצין, מנכ"ל תנועת "ישראל חופשית", טוען כי הרבנות הראשית, למעשה, מקימה מדינה בתוך מדינה. "מערכות הרישום הללו הן בעצם מנגנוני רדיפה אחר אזרחיות ואזרחי ישראל", הוא אומר. "מי היה מעלה על דעתו שבמדינת היהודים המדינה תסמן אנשים על פי מידת יהדותם ועל פי קרבתם להלכה? אני לא רוצה לחשוב לאן הרשימות הללו מגיעות, ומי עושה בהן שימוש, אבל מה שבטוח - יש כאן סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית ולאופייה של המדינה. מעבר לכך, עצם קיומן של רשימות מסוג זה מוכיח כי מונופול הרבנות כשל בתפקידו. במשך שנים מסבירים לנו שחייבים לקיים מונופול בלעדי כזה, משום שהוא מונע את התהוותן של רשימות שחורות בישראל, והנה ההוכחה שהרשימות השחורות אכן קיימות, ובאופן רשמי. הגיע הזמן לפרק את המונופול הזה ולאפשר לאזרחי ישראל אחת ולתמיד לחיות על פי תפיסת עולמם".

"בהתחשב בכך שברשימות השחורות יש פירוט של ממזרים, ספק ממזרים, 'אסורה לבעלה ולבועלה', גרים וכדומה, ברור שדליפת מידע אפשרית היא פגיעה קשה בצנעת הפרט ובחוק", מוסיף הרב עו"ד רגב. "זכורה, למשל, העובדה שהודלפו נתוני מרשם האוכלוסין לפני שנים, והמחשבה שגם הרשימות השחורות דלפו או יכולות להיות מודלפות, בין השאר בגלל הגישה הנרחבת שיש לכל רושמי הנישואים, היינו לפונקציונרים רבים במועצות הדתיות, היא חלום בלהות, במיוחד לנוכח העובדה שכפי שמראים דוחות המבקר - לא כל ה'פסולים' המופיעים ברשימות מודעים לכך, ולעתים הרישומים כוזבים מסיבות שונות". 

עו”ד ארתור שני, העוסק בדיני משפחה ולשעבר יועץ חקיקה בכנסת, מסביר כי “הרשימות השחורות” נובעות, בין היתר, מהמורכבות של דיני המשפחה בישראל, הנשלטים בידי הדין הדתי של כל עדה ועדה. מצד אחד, הרבנות רוצה לשמור על הנישואים והגירושים במרשם מסודר בגלל חשש ממזרות, ומצד שני, היא אינה מכירה בגיור התודעתי, הסוציולוגי והחילוני. נוסף על כך, יש חוסר התאמה בין חוק השבות, הקובע מי זכאי לעלות לישראל - יהודי עד דור שלישי מצד אבא או אמא, אל מול ההגדרה ההלכתית של “מיהו יהודי”.

“בן־גוריון עשה משאל בין 50 רבנים בזמנו וקיבל את התשובה: בן לאם יהודית ושאינו בן דת אחרת או התגייר כהלכה”, מזכיר עו”ד שני. “ההגדרה של גיור כהלכה נתונה רק בידי הרבנות, ובמיוחד מאז שבית המשפט הכיר בכך שכוחו של הגיור הרפורמי יפה לעניין הרישום - החרדה של החרדים השולטים ברבנות גברה. כל זאת משום שאין בנמצא גדול דור שכוחו יפה מספיק, כמו החזון איש, הרב קוק, הרב יוסף, הרב הרצוג זכרם לברכה וכו’, כדי לתת מענה הלכתי לעניין זה - בלי להיחשב כרפורמים”.

מה אפשר לעשות כדי להוריד את החשש של הרבנות הראשית, ומצד שני, לתת מענה לכל האוכלוסייה בישראל?

“מומלץ לתת את המענה של ברית הזוגיות, כפי שהציע אותו דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, פרופ’ שחר ליפשיץ, שהוא אדם חובש כיפה. יש לייצר מרשם פומבי של המדינה, שבו כל שני בגירים המעוניינים בכך - יוכלו להירשם. נוסף לכך, ומי שירצה - יוכל להירשם גם באינסטנציה הדתית שלו - ואלו יהיו הנישואים.

בדרך זו הרבנות ממשיכה להיות בעלת המונופול על הנישואים - ומצד שני, כל החפצים למסד את אהבתם יוכלו לעשות זאת. בד בבד יהיה צורך לבטל את מוסד הידועים בציבור. הפתרון של ברית הזוגיות, באופן מלא, הוא הפתרון הראוי. יהודי שרוצה להינשא בארצות הברית נרשם בנישואים אזרחיים ובנוסף פונה למרשם של עדתו הדתית - ועושה רישום נוסף, וכך גם בגירושים, אם מתרחשים. זהו גם הפתרון לישראל. כל שני בגירים יוכלו לבוא בברית הזוגיות - שתירשם במרשם של המדינה, ומי שירצה את הטייטל ‘נישואים’ - יפנה לגוף הדתי הרלוונטי, שיערוך את הרישומים שלו כאוות נפשו. זה לדעתי איזון ראוי בין הזכויות של כל הצדדים”.

מהרבנות הראשית לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.