כ-250 איש, עובדי רשות השידור, חלקם עם משפחותיהם, מפגינים הבוקר (שלישי) מול בית ההסתדרות ברחוב ארלזורוב בתל אביב, כשהכביש בין רחוב ויצמן לאבן גבירול חסום למערב רכבים עד השעה 13:00. העובדים הגיעו למקום במחאה על כך שההסתדרות "נטשה" את העובדים, בכך שהסכימה לקיום התאגיד ולזריקתם לרחוב של מאות עובדים. לטענתם, יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, שאמור לייצג גם אותם, לא עושה זאת בצורה נאותה.
רחוב ארלוזרוב המרכזי בתל אביב בקטע המשיק לבית הוועד הפועל של ההסתדרות לא ידע שנים ארוכות הפגנה סוערת רוויית רגשות כפי שהוא יודע הבוקר. מאות מעובדי רשות השידור שעל פי החוק שבתוקף תנפח בעוד 40 יום את נשמתה אחרי שבעה עשורים של שידור, הגיעו הבוקר לבית ההסתדרות, חלקם עם בני משפחותיהם, וההיענות הרחבה בקרב העובדים להפגנה אילצה את המשטרה לסגור את הרחוב המרכזי לתנועה.
בין באי ההפגנה, היה גם יעקב אחימאיר, שאמר: "לא האמנתי שאגיע למעמד הזה, שהשידור הממלכתי עומד לקבל תפנית כזו שפוגעת בכל כך הרבה עובדים מסורים". מנהל החדשות של הערוץ הראשון ומי ששידר במשך שנים אירועי ספורט של הערוץ, אורי לוי, מנחה את האירוע, שעבר עד כה בלי אירועים מיוחדים, קרא במהלך דבריו לעיתונאי נתי טוקר, לעזוב את המקום בעקבות הסיקור שלו כנגד רשות השידור.
אחת העובדות הסבירה את ההחלטה לגרש את טוקר: "למעשה הכתב הזה מקדם את החוק מאז שהיה בחיתוליו. הוא כותב עלינו במשך שנים באופן לא אובייקטיבי, ובכלל כל כתבי 'דה מרקר' נגדנו, והוא בראשם. הוא גם כותב דברים לא נכונים בנוגע לנושא תקציב הרשות והתאגיד. אנחנו מרגישים שהוא דובר התאגיד. הוא משתמש במלים רשות השידור מסואבת ורקובה רבות, אנחנו לא ממש יכולים לכבד אותו".
המפגינים, שהגיעו עם חולצות עליהן הודפס: "כחלון, 1000 משפחות ילכו בקרוב הביתה בגללך", כרזו: "לא ניתן לכם להרוס את הערוץ הראשון – הטלוויזיה הישראלית, לא ניתן לכם להרוג את רשת ג', לא ניתן לכם לסתום את הפה של רשת ב', לא ניתן לכם לפגוע ב'קול ישראל מירושלים, והרי החדשות'. לא ניתן לכם לפגוע במוקד התנועה של קול ישראל, לא ניתן לכם להרוס את השידור הציבורי. אנחנו עובדי רשות השידור, מכריזים בזאת שהתאגיד הזה לא ייפתח". העובדים הכריזו על עוד אמצעי שביתה, כשיומן הצהריים של רשת ב' לא שודר במתכונתו המלאה, אלא רק מ-13:00 במקום מ-12:00. הפגנת עובדי רשות השידור. צילום: אבשלום ששוני
התחושה בקרב העובדים במקום היא של מאבק כפול, גם מאבק על הבית ממש אבל גם נגד עשרות שנים של דימוי שלילי בציבור לקבוצה גדולה על לא עוול בכפם, של אנשים עובדים ויצרנים שהרוויחו את לחמם ביושר. "שלוש השנים האחרונות היו סיוט, כמו רולטה רוסית, סוג של עינוי. כיוון שאנשים עובדים ברשות השידור כל כך הרבה שנים וכל פעם המצב השתנה היתה תחושב של 'לי זה לא יקרה' וזאת אחת הסיבות שזה מתפרץ ככה עכשיו. כי זה באמת דבר חסר תקדים במגזר הציבורי שפשוט סוגרים מקום ופותחים אחר במקומו בלי העובדים" מספרת חגית, שעובדת ברשות בשלושים השנים האחרונות בניסיונה להסביר מההפגנה את מאבק 'הרגע האחרון' והיא מוסיפה: "עובדים רבים חשים מבוכה כי זה מאד לא נעים לעבוד במקום שכל כך הרבה אנשים שונאים כי מה עשינו לכם? וזה הרבה מעבר ליחסי ציבור גרועים. צריך להביא אדם מאד לקצה כדי להוציא זעם בהפגנות ושאין לנו יותר מה להפסיד. כל הזמן היתה לנו תחושה של תקווה, שאולי משהו ישתנה. בפירוש היתה בקרבנו הדחקה והכחשה".
רותם אברוצקי, עיתונאי רשות השידור שכמו רבים מחבריו לא נקלט בתאגיד "כאן", מסביר למעריב מההפגנה: "בכל מאבק יש ישורת אחרונה ויש דברים שהתבררו ברגע האחרון כמו למשל איך עבדו על כולנו בעיניים ומאותו חוק שהבטיח לכאורה 'שידור ציבורי נקי' לא נותר דבר. למשל 600 עובדי קבלן בתאגיד השידור. החוק לא תמך בדבר הזה, הרי רצו לייעל. לצידם 750 עובדים בתקן, רוב התקנים כבר היו מאויישים באנשים חדשים שנקלטו והשכר שהציעו למעט עובדי רשות השידור שנקלטו הוא שכר מעליב.
"יש אולי 20 עובדי רשות שמרוצים ממעמדם בתאגיד. היתר שנקלטו כבר מחפשים עבודה אחרת והם מיעוט מתוכנו". אברוצקי מוסיף: "זה שרוב התקשורת לא מדווחת על זה, לא אומר שלא עובדים על כולם בעיניים" ומדגיש: "הבטיחו לנו ניהול תקין, אבל 19 מיליון ₪ שיצאו ללא מכרז לחברות הפקה על 44 משדרים של תכנית תחקירים זה מינהל תקין? מבט שני עלתה למשלם המיסים 5 מיליון ₪ בשנה בלבד. יש פה אנשים שהולכים לגזור קופונים שמנים ועבים. פשוט החליפו שחיתות אחת באחרת. אין פרוטוקולים של מועצת התאגיד, אי אפשר לדעת איך מתקבלות שם ההחלטות. זה מינהל תקין? איך אפשר למחוא כפיים לדבר הזה?"
אברוצקי מדגיש כי עובדי רשות השידור הושפלו עד עפר בתהליך הקליטה לתאגיד, ובכלל זה מיעוטם שכן נקלטו. "השדרה המרכזית של עיתונאי הרשות שחתומה על הישגים אדירים ואיכות עיתונאית לא נמצאים בתאגיד". עיתונאי הרשות והוועדים האחרים טוענים: "לאבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, יש אחריות והזדמנות לעצור את זה. יש כאן תקדים מסוכן ביחסי העבודה במגזר הציבורי ואני מרגיש שועדי העובדים האחרים לפחות כן נמצאים איתנו ומנסים לגרום לניסנקורן להבין שאם הוא יאפשר את זה, הוא גמר את הקריירה שלו. הוא אמר שלא יתן יד להעסקה קבלנית, אז איך הוא מסביר שמחצית מכח האדם של התאגיד הוא חיצוני?".
העובדים לא אומרים נואש ומאמינים שהדברים עוד יכולים להתהפך ברגע האחרון. "עובדה שאנחנו נמצאים במשבר קואליציוני ואנחנו לא צריכים להיות טהרנים ולהודות שמפגש האינטרסים בינינו לבין ראש הממשלה הוא ציני. אנחנו מפוטרים בחסות של חוק פוליטי ולכן המשבר הוא גם משבר פוליטי, זה המצב" אומר אברוצקי.
עובדי רשות השידור. צילום: אבשלום ששוני
העובדים זועמים על הניסיון 'לברוא' מחדש את השידור הציבורי על גבם: "אנחנו משלמים מחיר של הנהלות שלא הבינו את הצורך בחיזור אחרי הקהל גם בשידור הציבורי שבו זה לא תנאי יחיד. אבל ההנהלה הגרועה הלכה הביתה לפני שלוש שנים ודווקא בצומת הקריטי הזה שבו העובדים היו מוכנים לרפורמה עמוקה וועדי העובדים גם נתנו יד לרפורמה, הממשלה הקודמת עשתה אחורה פנה והעדיפה לאמץ מסקנות של ועדה מוטה של אדם העומד בראש חברת הפקה גדולה שתרוויח מתאגיד השידור החדש" אומרת אחת העובדות שמוסיפה: "רשות השידור היתה במשך עשרות שנים גוף שמייצר תוכן איכותי והיא התחילה לקרוס לתוך עצמה כשהחלה להוציא לשוק הפרטי את ההפקות לצד ביורוקרטיה מיושנת שלא מתאימה לעולם הזה".
לעובדים בהפגנה חשוב להבהיר: "85-90% מאיתנו לא נקלטו לתאגיד השידור. עברנו תהליך משפיל שבו כולנו, אנשי תוכן, עיתונאים, מפיקים ואנשים טכניים כאחד, הרגשנו כאילו פשוט לא רוצים אותנו. סימנו את כולם כ'עולם ישן' שצריך למחוק. ואנחנו יודעים לעשות שידור איכותי וטוב, אבל עובדה היא שרובנו לא התקבלנו. וזה לא שהתאגיד לא יצטרך אנשים טובים, הוא פשוט ימשיך להוציא הפקות החוצה – לעבודה קבלנית שיו"ר ההסתדרות כל כך נאבק נגדה וזה שבר ביחסי עבודה במגזר הציבורי ורק מגדיל את תחושת הבגידה בנו", אומרת עובדת שהיא מפרנסת כמעט יחידה שלה ושל שני ילדיה. עוד הוסיפה: "הביטחון התעסוקתי שרשות השידור העניקה לי עד הרגע האחרון אפשר לי להתנהל כלכלית אבל צריך להבין שתנאי הפרישה שלי, של כולנו, לא יאפשרו לי לא לעבוד. אלה תנאים צנועים מאד וזה ממש לא מה שכתבי מדיה כותבים. אם אנחנו הולכים הביתה, 700 מאלף העובדים יתייצבו בלשכות התעסוקה".
אחד מאותם כתבים, חבר מערכת דה מרקר, הפך לדמון בעיני העובדים שכמה מהם הבחינו בו בהפגנה והטיחו בו האשמות חריפות כשביקשו ממנו להסתלק מהמקום: "התקשורת, הקולגות שלנו, נגדנו. אתה כותב דברים מופרכים על תנאי הפרישה שלנו, שהם פשוט לא נכונים, שלא היו ולא נבראו, ומשמש דובר של התאגיד". עובדים במקום הסבירו: "זאת שתיקת הכבשים, וזאת אולי תחשת הבגידה הכי קשה. שיש בתקשורת מי שבעיני התאגיד הוא התשובה לכל תחלואי הרשות וכולנו, העובדים שעשו את השידור הכי איכותי במדינת ישראל עשרות שנים, פשוט מיותרים. לא ציפינו לבגידה הזאת מצד מי שאמור לתווך את המאבק שלנו לציבור ומה שעושים זה לפגוע עוד יותר בתדמית הגם כך לא מוצדקת שלנו".
