משפחת קלט חירום היא משפחה המקבלת לחזקתה ילד הנמצא בסיכון מיידי, כפתרון זמני עבורו, במטרה לספק לו סביבה משפחתית בטוחה ורגועה, על פי צו בית משפט. תקופת השהייה במשפחת קלט נמשכת לרוב עד שלושה חודשים, אך בפועל, בגלל מחסור במשפחות כאלה, גם חצי שנה ויותר. משפחת הקלט מעניקה לילדים את כל הנדרש להם עם הוצאתם המיידית מהבית. היא דואגת להתפתחותם הגופנית, הרגשית והחינוכית, עד אשר תגובש התוכנית הטיפולית הטובה ביותר עבורם. לאורך התהליך, מלווה את המשפחה אחת משלוש העמותות המרכזות את התחום ברחבי הארץ, בפיקוח משרד הרווחה. בזמן זה נערכים אבחונים ותצפיות על אודות מצב הילד והקשר עם הוריו הביולוגיים ומגובשת המלצה לוועדה לתכנון טיפול של שירותי הרווחה ביחס לעתידו.

במכון סאמיט, האחראי על משפחות קלט בדרום ובאזור ירושלים, מדווחים על מחסור קשה במשפחות קלט - רק 13 באזור כולו. כתוצאה מכך, במקום שלושה ילדים לכל היותר שמגיעים למשפחת קלט בו זמנית, נאלצות המשפחות יוצאות הדופן הללו לקלוט עד חמישה ילדים בו זמנית. במקרים רבים, כשלא נמצא פתרון לילדים הגדולים יותר, בני שש עד עשר, הם נשלחים למרכזי החירום של משרד הרווחה או לפנימיות שהופכות במקרים רבים לפתרון קבע. 
נורית (שם בדוי) היא אחת מ־26 האמהות במשפחות קלט חירום. לה ולבן זוגה יש גם ילדים ביולוגיים משלהם, אבל כבר יותר משנה הם משמשים כמשפחת קלט עבור ארבעה ילדים נוספים. בחול המועד פסח פגשתי אותה בטיול משפחתי עם כל הילדים בחיק הטבע. היא ובן זוגה נשואים כבר יותר משני עשורים ומאז ומעולם, עוד לפני שנישאו, חשבו על האפשרות להיות למשפחת אומנה, עד שהכירו את הצורך הדחוף עוד יותר במשפחות קלט חירום. 

"אם לא היינו חושבים שיש יתרונות בלהיות משפחת קלט, לא היינו עושים את זה", היא אומרת. "מעבר לשליחות שממלאת אותנו, יש המון סיפוק בפרויקט הזה, כי אתה מקבל את הילדים בצורה הכי מרוסקת ושבורה שיכולה להיות, מתוך כאוס מוחלט, ובתוך זמן קצר מאוד מתחילים לראות בהם את השינוי". 
לנורית יש גם רקע מקצועי בעבודה עם ילדים, שהוא יתרון במשפחת קלט, אבל לא תנאי כדי להיות משפחה כזאת. "בחינוך, בדרך כלל, הדרך היא ארוכה, ונדרשות לפעמים שנים לעבור תהליך של שינוי עם ילד, אבל במסגרת משפחה זה אחרת. רוב הילדים מגיעים במצב רגשי שביר מעולם לא יציב והם מסתגלים לסדר יום קבוע, לשעות משחק ולשעות שינה, שעבורם זה ממש לא מובן מאליו. גם מבחינה התפתחותית, רובם מגיעים עם עיכוב בגלל חסך רגשי. שניים מהילדים שאצלנו התחילו ללכת בגיל מאוחר יחסית, ילד שהגיע אלינו מחינוך מיוחד כי חשבו שהוא אוטיסט הדביק אצלנו את הפערים". 

ילדים בבית אומנה. צילום ארכיון: רויטרס
ילדים בבית אומנה. צילום ארכיון: רויטרס
"תזונה לנפש"
הילדים מגיעים למשפחות קלט חירום לזמן מוגבל. "ילד אחד היה אצלנו רק שלושה שבועות, עד שנמצאה לו משפחת אומנה. הילדה ששהתה אצלנו הכי הרבה הייתה תשעה חודשים. לפי חוק האומנה, משפחת הקלט מסיימת את תפקידה לאחר כחצי שנה, אבל בפועל לא תמיד זה קורה. אם לא נמצאת לילד משפחה אומנת, לא ישליכו אותו לרחוב. הילדים נמצאים אצלנו כדי שנרפא אותם, לא כבייביסיטר. הפרידות שוברות אותנו, והן קשות גם לילדים הביולוגיים. זה אחד החלקים הכי קשים. אבל אנחנו מקבלים מהמשפחה המאמצת תמונות ועדכונים ושומרים על קשר". 
המשפחות של מכון סאמיט מלוות באופן צמוד על ידי מנחת קלט, שהיא עובדת סוציאלית הזמינה למשפחה מסביב לשעון. היא מגיעה לפחות פעם בשבוע לכל משפחה, מלווה את הילדים במפגשים עם ההורים הביולוגיים, מדווחת להורי הקלט ומסייעת להם רגשית עם ההתמודדויות, שהן לא קלות פעמים רבות. נוסף לכך, מגיעה לכל משפחה גם בת שירות לאומי פעמיים בשבוע. "כשילד בן ארבע מתעורר באמצע הלילה בחרדה, צריך הדרכה וייעוץ מה ואיך לעשות, לא מצפים מאתנו לדעת הכל, הרי אנחנו לא פסיכולוגים. זה שתמיד יש עם מי לדבר ולהתייעץ זה חשוב", אומרת נורית. 
הנכונות להיות משפחת קלט חירום מחייבת את אחד מבני הזוג להיות נוכח יותר בבית. "זה פרויקט משפחתי", מציינת נורית. "לא רק אבא ואמא, אלא גם הילדים הביולוגיים מעורבים". המחסור במשפחות קלט מעמיס מאוד על המשפחה, אבל נורית לא מתלוננת: "יש לנו כרגע ארבעה ילדי קלט בבית. בדרך כלל יש לנו שלושה, אבל היו שני אחים שהיו צריכים להיכנס למשפחה ביחד. אנחנו גרים בדירה סטנדרטית וצפוף אצלנו, אבל כשיש מקום בלב, יש מקום גם בבית". 
אחד הילדים הגיע למשפחה כשהיה בן פחות משנה ועדיין לא יצר קשר עין, עם איחור התפתחותי ניכר. בתוך שלושה חודשים הוא כבר תקשר עם בני המשפחה, כמעט שלא בכה ויצא מבית המשפחה כשהאבחון שלו כלוקה באוטיזם התברר כמופרך. להפך, הוא נחשב למפותח שכלית מעבר לגילו, חברתי ושמח. "כשההורים המאמצים באו לקחת אותו, הוא בכה כי חשש מזרים, שזה סימן להתפתחות נורמלית. זה לא קרה כשהוא הגיע אלינו", מספרת נורית בגאווה. "אנחנו שומעים מההורים המאמצים רק דברים טובים". 
ילדה אחת, כבת שנתיים, הגיעה למשפחה כשהיא סובלת מעודף משקל ניכר, משום שבביתה לא קיבלה תזונה מסודרת, אלא רק חטיפים ומזון מוכן. היא סבלה מאנמיה קשה ומהיקף ראש קטן. לאחר חודש וחצי במשפחת הקלט היא כבר גבהה, התאזנה, השיער שלה נעשה בריא יותר והיא כמובן רזתה מאוד. "היא הייתה ילדה עצובה מאוד ותוך כחודשיים הפכה לילדה שמחה. ברור שלא רק תזונה לגוף היא לא קיבלה, אלא גם תזונה לנפש". 
"אנחנו צריכים עוד משפחות, אני מקווה שכשאנשים יקראו את הכתבה יזוז אצלם משהו" אומרת נורית ומתייעצת עם בן זוגה מה אפשר לומר כדי לגייס משפחות נוספות, והשניים מסכמים: "זה מעצים מאוד את המשפחה כמשפחה, את הילדים שלנו שבאמת עוזרים לאחר. אפילו את הקטנה שלנו שהייתה מפונקת אבל היום היא מרגישה שיש לה אחריות. זה מעשה שהוא לא רק מחנך, אלא ממש פרויקט של המשפחה כולה. אחד הבנים שלי אמר משהו יפה, 'כולם עזבו את המסכים וחזרו לסלון, להיות ביחד', וזה נכון. יש עשייה שהיא משותפת". 
"כמו אוויר לנשימה"
שני שטורך, מנהלת תחום משפחות הקלט במכון סאמיט, מסבירה: "הבחירה לפתוח את הבית והלב בפני ילדים שהוצאו מביתם היא אולי החסד הגבוה ביותר שניתן לעשות. היא מאפשרת בית חם ואוהב לילדים ברגע טראומטי וקריטי בחייהם, שעשוי להציל אותם ולא פחות מזה - לאפשר להורים הביולוגיים הזדמנות לקבל החלטות לטווח הארוך. בזכות משפחות הקלט, אנחנו זוכים לצמצם את הפגיעה בתינוקות ובילדים ולאפשר להם חיי משפחה ושגרה ככל הניתן, לצד המשבר". 
משפחות הקלט עצמן מספרות שלא פחות מהחסד שהן עושות, הן זוכות לצמוח ולגדול ברמה האישית והמשפחתית. "מהמחקרים המתקדמים בתחום, אנחנו יודעים שלטובת הבריאות הנפשית של ילד עדיפה רציפות של מסגרת משפחתית בריאה, בטח לאחר טראומה של הוצאה מהבית", מוסיפה שטורך. "הקושי הוא שאין הרבה משפחות שמתגייסות לעשות את הדבר המיוחד הזה. בפועל, משפחת קלט חירום דומה למשפחת אומנה, למעט ההיבטים של מצב החירום, המחייב הוצאה מיידית של ילד ממשפחתו הביולוגית. בעשור האחרון המשאבים, הליווי והתמיכה המקצועית שהמשפחות מקבלות התפתחו מאוד". 
שטורך מדגישה: "זה עניין תובעני, אבל יש אנשים שזה מתאים להם. אני ממליצה להם להגיע, לשמוע ולהיפגש עם משפחות קלט אחרות. המצב הרצוי היה שבכל אזור בארץ יוכפל מספר משפחות הקלט. כל משפחה שתצטרף תהיה כמו אוויר לנשימה עבורנו. אנחנו מחפשים משפחות איכותיות וכמובן שיש תהליך של מיון. הקריטריונים להצגת מועמדות הם היעדר רישום פלילי, מקום ראוי בבית, הכנסה קבועה ויציבות כלכלית, וכן שגיל ההורים האומנים לא יעלה על 55".
מדיניות הוצאת ילדים מבתיהם היא נושא טעון מאוד בשיח הציבורי. זו הסיבה שעובדים סוציאליים מוצאים עצמם לא פעם מותקפים, לא רק על ידי ההורים הביולוגיים של ילדים המוצאים מבתיהם, אלא גם חברתית ותקשורתית. אבל במציאות, שוהים בכל רגע נתון במשפחות קלט החירום יותר מ־100 ילדים, בנוסף לכ־12 ילדים הנמצאים במרכזי חירום בפיקוח משרד הרווחה. הם נמצאים בשלבי מעבר בדרך למשפחה הביולוגית או למשפחת אומנה, לאימוץ או לפנימייה. כשליש מהילדים חוזרים למשפחותיהם הביולוגיות.
חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית בשירות לילד ולנוער של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מסבירה: "עד גיל 6 נעדיף לשלוח ילד בסיכון שמוצא מביתו למשפחת קלט. במקרים אחרים, נשלחים הילדים למרכזי חירום, שאנחנו מעדיפים פחות. לא כל ההורים מגיבים אותו דבר לתהליך. אם היינו יכולים לעבור את התהליך עם ההורים הביולוגיים בשיתוף פעולה, לא היינו צריכים מרכזי חירום". כל מרכז חירום מכיל כ־15 ילדים וכל 12 המרכזים מלאים היום, בדיוק כמו משפחות הקלט. 
המקרים קשים. מדובר בילדים שהם קורבנות לפגיעות מיניות במשפחה, נפגעי אלימות פיזית והזנחה קשה, הפוגעת בהתפתחות התקינה של הילד - שכלית, פיזית וחברתית. מקרי הקצה מגיעים למרכזי החירום ולמשפחות הקלט. לא בכל המקרים מעורבת משטרת ישראל, משום שלא בכל המקרים מדובר בהכרח בילדים שהם קורבנות עבירה. "משרד הרווחה ומחלקות הרווחה ברשויות המקומיות פיתחו בשנים האחרונות את הטיפול בקהילה וכשלא מדובר במקרי קצה ואפשר לעשות עבודה ביחד עם המשפחה בלי להוציא את הילד, זה מה שאנחנו עושים", מסכמת לוי.