פתחו במלחמה: למה העורבים החליטו לתקוף אותנו דווקא עכשיו?

עינת טלמון הרגישה השבוע כמו באחת הסצינות בסרט "הציפורים" של היצ'קוק. "בדרכי לעבודה עברתי באחד הרחובות השקטים במרכז תל אביב, כאשר לפתע הגיחו לעברי בצווחות שני עורבים גדולים ונחתו על ראשי", היא משחזרת, "נורא נבהלתי, הרגשתי את המקור שלהם, או את הטפרים שלהם, זה הכאיב וניסיתי אינסטינקטיבית לנער אותם מעלי. צעקתי, האצתי, התחלתי לרוץ, ואז הם עזבו אותי".

טלמון (43), מנהלת מחלקת תרבות במרכז לימודי, נותרה די המומה מהמקרה. "למזלי, לא הרגשתי שיש לי דם", היא מספרת, "אבל התקשרתי לאחות בקופת חולים, והיא אמרה לי לבוא לקבל חיסון טטנוס. כשהגעתי לקופת חולים, נאמר לי שזה לא המקרה הראשון שקרה השבוע. אני לא מבינה למה העורבים החליטו לתקוף אותי. לא נראה לי שעברתי ליד איזשהו קן שלהם, לא נגעתי בשום גוזל, פשוט עברתי לתומי ברחוב".

הצלחת כבר להירגע מהטראומה?

"כן, אבל לרחוב הספציפי שבו העורבים תקפו אותי אני לא חוזרת יותר. עכשיו אני גם מחפשת עצות ברשת כיצד לא להיקלע שוב לאותה סיטואציה לא נעימה".

סיפורה של טלמון אינו יוצא דופן, ובשיטוט ברשת מגלים הרבה סיפורים דומים, שקרו בתקופה זו של השנה בין היתר גם באריאל, נתניה, טירת הכרמל, ירושלים ואילת. בכמה פוסטים בפייסבוק אנשים אף תיארו את החוויה הלא נעימה שחוו. "היה ממש מפחיד", כתבה מישהי והוסיפה שהעורב גם גנב מבנה צעצוע.

אז מה בעצם גורם לעורבים לתקוף עוברים ושבים תמימים ברחוב, ולמה התופעה באה לידי ביטוי דווקא בימים אלה? "עורבים הם בעלי חיים מונוגמיים, שחיים בזוגות ונשארים יחד עד סוף חייהם", מסביר דניאל ברקוביץ', מנהל אוסף העופות במוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט. "תקופה זו של השנה היא תקופת הקינון שלהם. זה מתחיל מתחילת פברואר ונמשך עד סוף יוני. בתקופה הזאת הם בונים קנים, דוגרים על ביצים ומגדלים גוזלים. התנהגות של תקיפה נקראת התגודדות. כלומר, כאשר העורבים חושבים שיש פלישה לטריטוריה שלהם, או כשהם רואים מישהו זר מתקרב לגוזל שלהם שנפל לאדמה או מישהו שמטפס על עץ שעליו הם מקננים, הם נותנים קריאות אזהרה. הקריאות מתבטאות בצווחות, וזה גורם לעוד עורבים ממקומות נוספים לבוא ולהתגודד. הם עושים את זה נגד כל טורף פוטנציאלי, בין אם זה חתול או בן אדם".

ברקוביץ', החוקר התנהגות ותנועת ציפורים במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ממשיך ומסביר: "ב־99% מהמקרים התקיפה מתבצעת בצלילות מהאוויר. כלומר, תעופה מעל ראש האדם וצווחות. העורבים צוללים לעבר האיום ומאיימים עליו, מגיעים מטר או אפילו סנטימטר ממנו, אבל לא פוגעים בו באמת. רק במקרה שבו הם מרגישים סכנה מוחשית, למשל, כשאתה נמצא ממש בסמיכות לגוזל שלהם או לקן, אז יכול להיות שהתקיפות יהיו משמעותיות. כשעורב ממש נעמד על ראשו של אדם, זו כבר פגיעה שנחשבת משמעותית. אגב, ברוב המקרים אנשים בכלל לא מודעים לכך שהם כביכול פולשים לטריטוריה של העורבים, או שהם קרובים לקן שלהם או לגוזל שלהם, ולכן הם גם מופתעים כשהעורבים תוקפים אותם".

כאמור, בתקופת הקינון העורבים חרדים לטריטוריה שלהם, וזה מתאפיין בסילוק איומים שפולשים לאזור זה. "זוהי תופעה שמאפיינת את כל העולם בעונת הקינון", אומר ברקוביץ', "וכיוון שעורבים מקננים על עצים, אז ברור שבמקום שבו נמצאים עצים, הסיכוי שיהיה קינון של עורבים הוא גבוה יותר. כמו כן, העורבים מאוד מתרבים בארץ בגלל הפסולת. הם נעזרים בפסולת של בני האדם שבפחי האשפה וממזון שמשאירים לחתולי רחוב. זה גרם ממש להתפוצצות אוכלוסין בקרב העורבים. המספרים שלהם עלו בצורה דרמטית מאוד בשנים האחרונות, והעלייה בכמות העורבים גרמה לכך שהחיכוך עמם הולך וגדל. זוהי סיבה נוספת לכך שיש יותר תקיפות, כי יש בעצם יותר טריטוריות של עורבים שאליהם אנחנו פולשים".

לעורבים יש הרבה מינים. "בישראל, מהצפון עד בערך למצפה רמון ישנו העורב האפור, ואילו ממצפה רמון ודרומה יש מינים אחרים של עורבים", מסביר ברקוביץ', "באילת, למשל, נמצא העורב ההודי, שזהו מין פולש (מין שהובא בידי האדם ולא התפשט באופן טבעי – א"ש), וגם לו יש התנהגות טריטוריאלית על אותו עיקרון".

מה כדאי לעשות ברגע שהעורבים מתקרבים אליך?

" צריך להתרחק בזהירות בלי יותר מדי תנועות חדות, ואז העורבים יעזבו אותך. ברגע שאתה מתרחק מהטריטוריה שלהם, לרוב הם לא ימשיכו לתקוף אותך. כמובן, אם יש איזשהו גוזל או פרחון שנפל על הרצפה, יש להתרחק ממנו מהר ולתת להורים לטפל בו. ואם הוא פצוע, כדאי להתקשר למוקד העירוני. לעורבים יש זיכרון מצוין, ואם תנסה שוב להיכנס לטריטוריה שלהם, הם יזכרו אותך ויתקפו שוב. אני אפילו מכיר חוקר שהיה עולה עם מסיכה בכל פעם שהיה חוקר עורבים, כי הם ממש מזהים בן אדם לפי הפנים שלו, לפי צבע החולצה שלו. העורבים נחשבים לבעל חיים מאוד אינטליגנטי".

ללכת עם כובע או שמשייה זה עוזר?

"אם פלשת לטריטוריה שלהם וזיהו אותך כפולש, זה לא יעזור. גם ככה הם יתקפו אותך, אבל לפחות לא ישבו לך על הראש (הוא צוחק). מאוד נדיר שפציעה מעורב תהיה קטלנית או מסוכנת מאוד. זה בעיקר מפחיד, ובדרך כלל מדובר בשריטה או בניקור קל בראש".

בתל אביב נרשמים לא מעט מקרים של תקיפות עורבים. בשנת 2016, למשל, התקבלו במוקד העירוני של עיריית תל אביב 206 פניות על עורבים מאיימים. "מדי שנה, במשך כשבועיים־שלושה במהלך חודש מאי, אוכלוסיית העורבים נרגשת עם עזיבת הגוזלים את הקן ומלווה אותם בדאגה, תוך השמעת קולות רמים הגורמים לעתים לחשש קל של תושבים", נמסר מעיריית תל אביב־יפו, "המחלקה הווטרינרית בעירייה פועלת לסייע במצוקות של בעלי חיים וכן לפתרון בעיות הנגרמות על ידם, כולל מטרדי עורבים. איום המגיע מהעורבים נובע לרוב מפגיעה באחד מגוזלי העורב ומניסיונם של הורי העורב להגן עליו. במקרים אלו מסייעת המחלקה הווטרינרית בעירייה באמצעות פינוי הגוזל הפגוע מהמקום. ממוצע הטיפולים שמעניקה המחלקה הווטרינרית לגוזלים הוא כ־100 בשנה. העורבים אינם מסוכנים לבני אדם ולבעלי חיים, ומגע בין העורב לבין הגורם המאיים על הגוזל הנו נדיר ביותר".

אנשים שנתקלים בבעיות עם עורבים לא תמיד יודעים מהי הכתובת הנכונה לפנות אליה. "פונים אלי הרבה אנשים בנושא העורבים, אבל אני לא הכתובת לכך", אומר אוהד הצופה, אקולוג עופות ברשות הטבע והגנים. "הסמכות שלנו בחוק היא לטפל רק בחיות בר מוגנות, ואילו עורב אפור ועורב הודי אינם כאלה".

ובכל זאת, מה אתה מייעץ לאנשים לעשות?

"אני רק יכול להגיד לך מה עשיתי בתור בן אדם פרטי, כשעורבים הפריעו בחצר של הבית שלי ואכלו את האוכל של הכלבים שלי. תליתי עורב מת שמצאתי בצד הכביש, וזה עשה את העבודה. צריך לזכור שהעורב האפור הוא אומנם ציפור, אבל מבחינת החוק הוא לא מוגן, אלא מה שנקרא מין מזיק, כמו למשל חולדה, עטלף פירות, עכבר וכדומה". 
 

אורית ברוך, מנכ"לית עמותת אוהב עורב, מנסה בכל כוחה לשנות את הסטטוס של העורבים. "מטרת העמותה היא להגן על העורב, לתת לו סיוע במצבים של מצוקה ולהחזירו להיות חיה מוגנת על פי חוק, תוך כדי הטמעת הערכים של שמירת טבע בחמלה. זוהי מגמה שטוענת שלכל בעל חיים יש חשיבות במערכת האקולוגית, גם אם הוא מוגדר על פי חוק כמין מזיק", היא מפרטת את משנתה.

ברוך, בעלת תואר שני בחקלאות בתחום יערנות אקולוגית, בטוחה שלעורבים נגרם עוול. "זוהי הציפור הכי חכמה שיש, והוציאו לה שם רע לחינם", היא חורצת וגם מתארת סיבה נוספת, שלדבריה, קשורה בהתרבות מקרי התקיפה מצד העורבים. "לעומת ארצות הברית, שבה מוציאים הנחיה לא לגזום ולא לכרות עצים בעונת הקינון, בארץ אין תקנה כזאת", היא מבהירה, "כיום כורתים וגוזמים עצים בעונת הקינון בכל הארץ, ובגלל זה תהיה גם עוד יותר החמרה בתקיפות מצד העורבים. פניתי כבר לכל גורם אפשרי, כדי למנוע כריתה וגיזום בעונה זו, אבל אף אחד לא מתייחס לזה. זה לא מעניין אף אחד. בינתיים הצלחנו לעצור זאת רק בתל אביב. אחרי שעיריית תל אביב גזמה בחודשים מרץ־אפריל עצים ברחובות הראשיים, ואחרי שתיעדנו וצילמנו את הפגיעה בקינון, הם יצאו בסדר, הקשיבו לנו, הפסיקו זאת לבינתיים ואמרו שימשיכו רק בתום תקופת הקינון".

איך בעצם הגיזום והכריתה קשורים לתוקפנות העורבים?

"עורב שיש לו קן על העץ, ולא משנה אם בקן יש ביצים, גוזלים או פרחונים, יגן בחירוף נפש על העץ שלו, כי זה הבית שלו. עורב הוא חיה טריטוריאלית כמו חתול, הוא לא ינטוש כמו יונה. עורב הוא גם הורה מעולה, הצאצאים חיים יחד איתו שנים. עורב זה ערבות הדדית. לכן כשהורסים לעורבים את הבית, הם כועסים. אין להם לאן ללכת, זו לא ציפור נודדת. אם עורב חי ברחוב מסוים, הוא גם יישאר באותו רחוב. כלומר, ההחמרה מתרחשת בגלל שעבודות הגיזום והכריתה פוגעות בקנים של העורבים, וזה מכעיס אותם. לצערי, הגיזום והכריתה עדיין קיימים בכל הארץ בתקופה זו. אפילו ביישובים הכפריים בגלל הפחד מפני שריפות כורתים עצים, וזה לא משנה אם יש קן, או אין קן. אין דין ואין דיין, וזה דבר נורא".

כמובן, עדיף שלא תיתקלו בעורב זועם, אבל אם בכל זאת זכיתם לפגוש אותו על ראשכם או על חלק אחר של גופכם, כדאי שתדעו מה עליכם לעשות. "עורב לא אמור להעביר מחלות זיהומיות, ולכן הטיפול הוא טיפול יחסית פשוט", אומר ד"ר יוסף קליינמן, מנהל מרפאת המטייל של שירותי בריאות כללית בתל אביב. "צריך לשטוף את אזור הפגיעה במים וסבון, לחטא בפולידין ואז להגיע לנקודה רפואית כדי לקבל טטנוס - אם לא חוסנת בשנים האחרונות - וגם משחה אנטיביוטית לטיפול מקומי בהתאם לטיב ולסוג הפגיעה. חיסון הטטנוס נעשה, כדי למנוע התפתחות מחלת טטנוס, במקרה שהעורב העביר את גורם המחלה לאדם. הדבר דומה למקרים של נשיכת כלב או חתול, שגם בהם צריך לקבל זריקת טטנוס".