מאות מפגינים בדרישה להכרה ולצדק בפרשת ילדי תימן

ישראל צריכה לעשות כברת דרך משמעותית בפרשה

שלומי חתוכה, יו"ר עמותת עמר"ם וממייסדיה, אמר כי "למרות שהשנה נפתחו הארכיונים של ועדת החקירה הממלכתית, מדינת ישראל עדיין צריכה לעשות כברת דרך משמעותית בפרשה זו. בנוסף להכרה מלאה והתנצלות של מדינת ישראל בפני משפחות החטופים, אנו דורשים שיום המודעות יצוין באופן רשמי בלוח השנה הממלכתי של מדינת ישראל; שהפרשה תילמד בבתי הספר, בדגש על שמיעת עדויות המשפחות ודיונים בכיתות; שהממשלה תכריז על הילדים החטופים כנעדרים ותנקוט בכל הצעדים הדרושים על מנת למצוא אותם במטרה לאחד משפחות; וכמובן שמדינת ישראל תזכה את הרב משולם מכל אשם".

ח"כ מיכל רוזין (מרצ) המשתתפת בהפגנה אמרה: "אחרי שנים של התעלמות והכחשה הגיע הזמן לנפץ את חומות השתיקה. טרגדיית חטופי תימן, המזרח והבלקן הוא פשע נורא. אלפי האנשים שהגיעו היום מדגישים את ההכרח לרפא את פצעי העבר ולעשות צדק עם המשפחות. אנו חפצים בחברה בריאה ומתוקנת שצועדת קדימה, ובשביל זה עלינו להתמודד יחד עם העבר. העדויות והכאב של המשפחות מדברות בשם עצמן – אנחנו נמשיך להתעמק ולהיאבק למען חשיפת האמת".

"המעשים אומנם בוצעו לפני שנים, אבל האחריות לחשוף היא בידי הממשלה המכהנת"



יוסף כהן, פעיל בעמותת עמר"ם ובן למשפחת חטופה בשם רחל כהן, אחות של אביו סיפר למעריב-אונליין: "אנחנו כבר ארבע שנים מקיימים יום מודעות לפרשה, עד כה קיימנו כנסים בתוך הקהילות ובמדיה החברתית, אך השנה החלטנו לצאת להפגין כדי שגם כלל עם ישראל ייחשפו לאמת החשוכה. אנחנו דורשים לקבל סוף סוף הכרה ממדינת ישראל על כל המעשים שבוצעו. אמנם הם בוצעו לפני 60-50 שנה, אבל האחריות הציבורית לחשוף אותם היא בידי הממשלה המכהנת", טען כהן והמשיך כי "אנחנו רוצים להכניס יום שיוקדש לנושא למערכת החינוך כדי לדבר על העוול, אנחנו רוצים שהמדינה תעניק למשפחות כלים  לאתר את הילדים במאגרי ד.נ.א. לא תלויים, והגיע הזמן שיתייחסו לרב עוזי משולם כראוי. למרות שניסו להפוך אותו להזוי ולראש כת, הגיע הזמן שנוקיר לו תודה, הוא היה היחיד שחיפש צדק".

רק השנה הודיעה המשלה כי בכוונתה לפרסם את הארכיונים, מדוע להפגין עכשיו?
נכון שיש התקדמות, אבל צריך להיות בהירים ואמיתיים, לא הכל פורסם, לא הכל גלוי לציבור הכללי. צריך לקרוא את הפרוטוקולים של ועדות החקירה והבדיקה ולראות באיזה זלזול התייחסו עד כה לנושא הרי המסמכים חושפים את הפרוטוקולים ואת חוסר הרצינות שהוועדות בעבר וזה לא מספיק לפתוח רק חלק מהחומרים הללו.

תוכל לספר את סיפורה של דודתך שנעלמה?
ב-1953 סבא וסבתא שלי שגרו במעברת אשקלון, הגיעו לביקור אצל קרובי משפחה באור יהודה, רחל בתם הבכורה שהייתה בת שנתיים לא הרגישה טוב, לקחו אותה לבית החולים תל השומר. נאמר לסבתי שהיא חייבת להישאר לילה כדי שיעשו לה שטיפת קיבה. כאשר סבתי התעקשה להישאר איתה, אמרו לה שהיא לא יכולה להישאר בבית החולים בלילה, ובבוקר, כשסבתי חזרה אמרו לה שרחל נפטרה בלילה. סבתא התעקשה לראות את הגופה, לא הראו לה והיא התעקשה עד שהזמינו את המשטרה לגרשה. 14 שנים אחרי זה הם קיבלו צו ראשון על שם רחל. שנים שסבא וסבתא לא דיברו על זה, רק דוד אחד הצליח לדבר על זה איתם והוא העביר את הסיפור, אלינו לשאר המשפחה.

יוסף סיים את דבריו ואמרי "אני גאה לכל הציבור המדהים שהגיע, יש פה אלפי אנשים. תודה. זה חשוב לכולנו ונמשיך עד שנגיע לאמת.