"לצאת בתור משלחת מהתנועה הקיבוצית זה משהו שבחיים לא קרה לפני וזו הייתה חוויה מיוחדת בעיקר בגלל החברים מהקומונה - אנשים שאתה ישן, אוכל איתם, עובר חוויות טובות ופחות טובות, מתבגר איתם. זה היה כמעט שבוע של 24 שעות יחד וזו הייתה חוויה לצאת איתם למשלחת ולייצג את המדינה בחו"ל", כך מספר ל"מעריב אונליין" אלון פישר, העושה שנת שירות בקיבוץ גברעם ליד אשקלון.
בחודש שעבר יצאה משלחת מטעם התנועה הקיבוצית לאלבניה. משלחת שכללה שבעה ש"ש לקראת גיוס, המסיימים בחודש הבא את שנת השירות אותה עשו בגברעם ואליהם הצטרפו שתי מלוות מהקיבוץ. מטרת המשלחת הייתה לייצג בראש ובראשונה את התנועה הקיבוצית, להסביר על שנת השירות, הצבא והחיים בקיבוץ השוכן בלב האזור שספג לא מעט אש במהלך מבצע "צוק איתן" לפני שלוש שנים ובכלל, אזור שעדיין יש החוששים שבכל יום יכול להפוך לשטח אש בשנית.
התחיל כבדיחה
המשלחת יצאה ביוזמת שגריר ישראל באלבניה, בעז רודקין. בתו טליה, נמצאת בשנת השירות בגברעם והוא הציע שתבוא יחד עם חבריה לקומונה. לדבריה, בהתחלה הרעיון נשמע לה כבדיחה. "הייתי אצל אבא בתחילת שנת השירות ולצאת מהארץ ולטוס לחו"ל באמצע זה מאוד קשה כי החיים שלנו פה בקיבוץ דומיננטיים", מסבירה רודקין, ששיתפה את האחראית על הקומונה ברצונה לטוס והיא ענתה לה בצחוק: "אם טסים אז טסים כולם יחד". אביה של טליה לא לקח את זה בצחוק כאמור ומיד הזמין את כל חבריה מהקומונה אליו לאלבניה.
"היה מדהים. ממש לא חשבתי שזה יקרה, לרגע לא האמנתי", מספרת רודקין. "מאוד הופתעתי ושמחתי, זה היה מרגש. זה לא ביקור ראשון שלי, זו הייתה הפעם הרביעית שלי שם אבל כל ביקור זה אחר לגמרי בטח עם החבר'ה מהקומונה. נפגשנו עם תלמידי כיתה י"ב שמסיימים לימודים וישר ממשיכים לאוניברסיטה. הם הופתעו שאנחנו הולכים לצבא ושחלק לשירות קרבי".
רודקין ממודיעין וכל חייה הייתה בתנועת הצופים, אך החליטה לגוון ולנסות משהו חדש במהלך שנת השירות, כי לדבריה היא קיבוצניקית שבמקרה נולדה בעיר. "במודיעין כולם הולכים לצופים, זה נורא מקובל לעשות שנת שירות בתנועה אבל אמרתי שכל החיים אני בצופים ושבשנת השירות אני רוצה ללכת למקום אחר, לשנות ולעשות משהו חדש. אני בטעות עירונית, האופי שלי לגמרי קיבוצניקי ורציתי לראות את החיים בקיבוץ. היה לי חשוב קיבוץ בדרום כי אני יודעת שבעתיד אגור בצפון. נכנסתי כוועדת חריגים, התמיינתי לכמה קיבוצים ודי מהר התקבלתי לכאן לגברעם".
מה הסברתם לתלמידים אותם פגשתם?
"בהתחלה הסברנו מה זה קיבוץ, מבחינתם יש רק ערים וכפרים ולנו יש מלא סוגי התיישבות. הסברנו את ההבדלים, שלא כולנו חיים באותה צורה. סיפרנו על העבודה בקיבוץ, על הרפת, הדגה, האבוקדו, גידול האבטיחים".
איך זה לחיות בקומונה?
"אנחנו שבעה חבר'ה המחולקים לעבודות בענפים. בבקרים אנחנו עובדים ובשעות אחר הצהריים אנחנו מתנדבים, לכל אחד יש התנדבות שונה. אני מתנדבת עם אנשים מבוגרים בקיבוץ, הולכת אליהם פעם-פעמיים בשבוע, יושבת איתם על קפה ובנוסף אנחנו מעבירים פעילויות לבני הנוער, מדברים איתם על שנת השירות".
הקשר הישראלי
פישר, מקיבוץ כפר חרוב ברמת הגולן, מוסיף כי "במהלך הביקור העברנו הרצאה קצרה על מה אנחנו עושים בשנת השירות ועל החיים בדרום, קרוב לגבול והראינו להם קליפ על הקומונה והקיבוץ. אני זוכר במיוחד שיחה עם אחד מהתלמידים בתיכון שסיפר על זה שהוא ביקר בישראל", אומר פישר, "מסתבר שהוא אפילו ישן אצלי בקיבוץ. הרבה מאוד אנשים שם התלהבו ואמרו שהם רוצים לבוא ולבקר ולראות איך החיים בקיבוץ. האלבנים חיו תחת דיקטטורה אז נורא פחדנו בהתחלה מהתגובה שלהם שאנחנו חיים בקומונה מתוך בחירה, הלחיץ אותי איך הם יסתכלו עלינו אבל למעשה קרה הפוך והתלהבו מזה שאנחנו בני 19 שעובדים יחד, התרשמו מזה".
גלי גרוס, המרכזת את אזור הדרום והקיבוצים בשנת שירות בתנועה הקיבוצית ויצאה כמלווה למשלחת, מספרת על ההיכרות עם הקהילה והמפגש המרגש עם משפחתו של חסיד אומות העולם. "אלבניה היא מדינה שיש בה הרבה חסידי עולם, הצילו הרבה יהודים במהלך השואה. זו המדינה היחידה בה מספר היהודים בסוף המלחמה היה יותר גדול מתחילת המלחמה".
איך היה להגיע לאלבניה, לא בדיוק יעד פופולרי על ידי ישראלים.
"זה היה מוזר, מצד אחד את יודעת שאת מגיעה למדינה מוסלמית אז יש חששות, אבל כשמגיעים זה מוזר כי לא רואים אנשים עם לבוש מוסלמי. היו מחשבות לא ממקום של פחד אלא ממה שאנחנו מכירים ושומעים, כמו שאנשים מחו"ל באים לישראל ופתאום רואים שהדברים אחרת".
איך קיבלו אתכם?
"מבחינת השגרירות היה אירוח מדהים ונתנו לבעז השגריר תעודת הוקרה על כך וגם מבחינת האלבנים - בכל פעם כששאלו אותנו מאיפה אנחנו וענינו מישראל, מאוד שמחו ושאלו הרבה שאלות על המצב הביטחוני בארץ. עניין אותם שלוקחים שנה מהחיים ומתנדבים לפני הצבא למען האחר. מבחינת הקומונה זה היה מאוד מאוד מגבש, עצם זה שאתה נוסע בתור מישהו שמייצג את מדינת ישראל, את כל אלפי האנשים שגרים בעוטף עזה אז זו כבר גאווה".
רודקין מסכמת, "כולם שאלו אותנו איך היה באלבניה ואני אומרת שזו לא מדינה שאתה מגיע אליה סתם. יצא לכולם מזל מטורף, להכיר עוד מדינה, צורת תרבות וגם להכיר לאנשים בחו"ל ואת העשייה שלנו בקיבוץ".