ג' הוא מנהל בית אריזה גדול באזור ראש פינה, הגדול בישראל בתחומו, ואחד מכמה שעומדים באזור. השריפה ההיא מלפני חודשיים הסבה לו נזק של מיליוני שקלים. היא אמנם הייתה הראשונה שלו מאז התיישב על כס המנהל, אבל לא הראשונה שהמפעל שהוא עומד בראשו ספג בשנתיים האחרונות. גם לא השנייה. "שלוש פעמים היו פה הצתות", הוא מספר. "הראשונה הייתה ביולי 2015. זו הייתה הצתה גדולה מאוד, אבל אספנו את השברים כי היינו עדיין מבוטחים, וחברת הביטוח שילמה את הפיצוי על הרכוש שנשרף. היו כמה מיליונים טובים, וחזרנו לתלם. שמנו שומרים והמשכנו. לא חלפו להם חמישה חודשים, ושוב הצתה. מישהו חותך גדר ונכנס פנימה, מפזר בנזין ומצית. ראינו במצלמות האבטחה".
אחרי ההצתה השנייה תגברו במפעל את האבטחה עוד יותר, אבל גם זה לא עזר. באישון לילה, גילו לו מצלמות האבטחה בדיעבד, פשטו אלמונים על בית האריזה והשליכו בקבוקי תבערה. המקום התלקח כמעט מיד. "השקענו הרבה מאוד כסף כדי לבצר את בית האריזה. מצלמות, גדרות, כל מיני אמצעים כדי למנוע", מספר ג'. "ועדיין מישהו הצליח להיכנס ולגרום נזק של 4־5 מיליון שקל".
ג' ביקש להישאר בעילום שם. כמותו כמעט כל בעלי בתי האריזה ומפעלי הקירור ששוחחנו עמם ונתונים בשנים האחרונות למסכת איומים ואלימות מתמשכת מצד גורמים עלומים, להערכתם ארגוני פשיעה שפועלים בעיקר באזור הצפון. השיטה, הם אומרים, היא להביא את החקלאי אל "הכנופיה", כלשון אחד מהם, כדי שהיוזמה לפרישת חסות תגיע מהחקלאים. מאחר שכך, הם חוששים שמישהו ייתקל בשמם ויתנכל להם. זה הרי קרה בעבר ומבחינתם עשוי בהחלט לקרות שוב בכל רגע.
"אני מעדיף שלא להתייחס", אומר למשל א', מנהל בית אריזה סמוך לגבול הצפוני. "יש לי מלחמה ארוכה איתם (עם ארגוני הפשיעה - ע"ר), מלחמה קשה והתמודדות קשה, אני מעדיף שהשם שלי והמפעל שלי לא יתנוסס ומישהו שם יראה את זה. היה אצלנו כבר ניסיון הצתה וכיבינו אותו. המלחמה שלי איתם נמשכת כמה שנים". מנהל מפעל אחר הוסיף: "יש פה פעולות נקם ועניינים, העסק פה בכלל לא פשוט".
כולם מפחדים
"אני מבין את החקלאים", אומר איציק כהן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, שעוקב אחר התופעה מקרוב. "זה לא פשוט להיחשף ככה. אבל המשטרה יודעת מזה, והדברים די ברורים. אתה לא יכול לבוא ולהצית משהו ולשמוע ממנו את הדבר הזה. גם אלה שמדברים - מפחדים. החבורה הזאת של הכנופיות הם לא ג'נטלמנים, זו חבורה של פושעים. אז מי שמתעסק בזה יהיה זהיר בדברים שלו".
"כמובן שפנינו למשטרה, אבל היא לא תפסה את מי שצריך", אומר ג'. "באותה יחידת זמן שום ישועה לא באה משום כיוון. ההצתה השלישית קרתה לפני חודשיים, אחרי שנה ומשהו. בשנה ומשהו הזאת היו עוד כמה הצתות במקומות אחרים".
ההצתה האחרונה, לפי שעה, אירעה בלילה שבין ראשון לשני השבוע. הפעם האלימות הכתה במושבה יסוד המעלה, במפעל לקירור הפירות "יסוד קור" שעומד שם מאז שנת 67'. את הנזק עוד מוקדם להעריך, אבל הוא אדיר. "5־7 מיליון שקל בהערכה ראשונית", אומר ערן שחרי, מנהל המפעל. "וזה רק נזק מיידי. את הנזק ארוך הטווח אני לא יודע להעריך עדיין. אנחנו נמצאים באמצע העונה, בית הקירור מלא בפרי, העצים סביבנו מלאים בפרי, מכלי הפרי משמשים לקטיף ולאיסוף הפרי, וכשאין לך מכלים, אין לך איך לקטוף את הפרי. על אחת כמה וכמה כשיש חמסינים כמו השנה. תוסיף לזה שיש לנו בעיות של עובדים, אז פירות נושרים מהעצים ונרקבים. לאן תקטוף את הפרי? לחולצה, כמו שהיינו ילדים? אז עכשיו זה אומר לקנות עוד מכלים כשאין לי שום ערובה שמחר בבוקר לא יבוא עוד מישהו וידליק לי את המכלים האלה".
"מתוכנן ומקצועי"
כמו ג' מראש פינה, גם שחרי ישן כשקיבל את ההודעה שהמפעל בראשותו עולה בלהבות ענק. "אני 33 שנה משוחרר מהצבא, משרת במילואים כל השנים האלה, ואני לא זוכר בכל הזמן הזה שקפצתי מהמיטה כמו שקפצתי כשקיבלתי את ההודעה מהסייר ודהרתי באוטו במהירות 160 קמ"ש ליעד".
ההודעה ששחרי קיבל הייתה קצרה ועניינית: "קום. 'יסוד קור' בוער. בוא". שחרי אומר כי הוא נבהל, אבל לא הופתע. הוא ידע כי זה רק עניין של זמן עד שהוונדליזם הממאיר נגד מפעלי חקלאות בצפון יגיע גם אליו. "אני גר במרחק של 40 קילומטר מבית הקירור ולקחו לי עשר דקות מרגע שהעירו אותי עד שהגעתי", הוא משחזר. "מכיוון שמדובר בחומרים מסוכנים ולא רק בנזק לרכוש, החשיבות פה לפני הכל הייתה להרחיק את האש ממקורות הסכנה ולדאוג שאנשים שישנים ביסוד המעלה ובקיבוץ חולתה יוכלו להמשיך לישון. אני מתקרב למפעל ומרחוק כבר, מהאזור של צומת כֹּח, אני רואה את הלהבות גבוהות מאוד. כמובן שאני עסוק בלהסתכל על הכביש כדי להגיע חי. כשהגעתי ראיתי תמרות עשן בכמויות שלא רואים כל יום. המון עשן שחור. המזל שלנו הוא שלא הייתה רוח. צריך להבין שרחבת מכלים זה סדר גודל של 7 דונם, כ־7,000 מכלים שהיו שם פשוט נמסו ואינם. אני הגעתי בסביבות 3:20 לבית הקירור, וכבר לא היה מה לראות. בדרך כלל, כשאני מגיע, אני רואה את המגדלים של המכלים נישאים לגובה של 10־12 מטר כבר מהכביש, אך באותו לילה גם את זה כבר לא ראו. רק עשן ואש. הפעלתי את הצוות שלי להזיז את הציוד שכדי שלא ייכווה, זה חום נוראי. הזזנו את כל הציוד, מלגזות, טרקטורים, כדי להמעיט את הנזק. כבר בסביבות חמש לפנות בוקר היינו אחרי האירוע, ואז נשארו תחקורים והגענו למצלמות וגילינו איפה רצה האש ומה היה אופן הפעולה".
גם כוחות גדולים של משטרה היו שם ולא רק ממחוז הצפון. זאת מאחר שעל פי החשד ההצתה הזו היא חלק מפעילות נרחבת יותר של ארגוני פשיעה בישראל. חקלאי הצפון חושדים מצדם בארגון הפשיעה מהכפר טובא־זנגרייה ובראש שלו, שנעצר בסוף השבוע בדירה ביריחו. "שלא יהיה ספק - הפעולה הזאת (ביסוד המעלה - ע"ר) באה כקונטרה לתפיסה של ראש הכנופיה ביריחו", אומר ג'. "אני תדרכתי את האנשים שלי להיות ערניים כי יכול להיות שבימים הקרובים יהיה משהו. זה כבר סוג של מלחמה פה בין הכנופיה למשטרה, להראות ש'לא יעזור לכם, אנחנו פה, אנחנו קיימים'. אני חושב שההצתה השלישית אצלי לפני חודשיים נכנסת בדיוק לאותה קטגוריה".
בין אם הערכותיו נכונות או לא, ברור לכל שההצתה ביסוד המעלה, כמו במקרים האחרים, לא הייתה חובבנית. "אתה רואה שהצתה של אירוע כזה, בארבעה מוקדים שונים, עם בקבוקי תבערה והכנה מראש, הגעה בציר נסתר, ללא עקבות - זה מבצע צבאי", ממשיך שחרי, "אני בעברי איש יחידה מובחרת, אני יודע מה זה להתגנב ליעד ומה זה להסתלק בלי להשאיר עקבות. ככה זה נראה. זה בהחלט לא אירוע פרחחי, זה נראה מתוכנן ומקצועי".
עסק ביש
גל ההצתות הזה של השנים האחרונות, אומר כהן, הוא רק נדבך נוסף במסכת אלימות כללית נגד החקלאים בישראל. "אני רואה את הדבר הזה כחלק מתופעה גדולה של פשיעה ואלימות בתחום החקלאי", אומר כהן. "זה נוגע גם לנזקים שעושים למשקים ולגניבות של בעלי חיים. זו שיטה - קודם עושים את הטרור הזה ואחר כך באים ומאיימים. יש כאלה חלשים שאין להם ברירה. הם לא רואים ישועה מהשלטון, אז הם מוכנים לשלם. כנראה שבגליל אנשים חזקים יותר, והם פחות מוכנים להיכנע לאיומים האלה והם סובלים. אבל זה קיים בכל הארץ. אני חושב שלמשטרה יש קצות חוט בדברים האלה. אבל צריך להקצות יותר משאבים למשטרה בדברים האלה. חקלאים לא יכולים לעבוד ביום ולשמור בלילה. אתה פשוט לא יכול".
בחודש מרץ השנה הכריז השר לביטחון הפנים גלעד ארדן על מה שהוגדר "תוכנית לחיזוק הביטחון במרחב הכפרי", שבמסגרתה יקצה משרדו 35 מיליון שקלים בשנים 2017־2018 לצורך מימון מערכים טכנולוגיים ופיזיים למאבק באלימות המשתוללת נגד החקלאים ב־17 מועצות אזוריות מדן ועד אילת.
מצלמות, חיישנים, גדרות, עיבוי כוחות סיור ועוד. אלא שלדברי החקלאים, נוכח חומרת האיומים נגדם ותכיפותם, ההקצבה הזאת עוד רחוקה מאוד מלהספיק. "דיברו איתי הבוקר כמעט כל מנהלי בתי האריזה והקירור בצפון", מספר שחרי. "אמרתי לאחד מהם, היחיד שעדיין לא הגיע אליו האסון הזה ועדיין לא חווה את זה: 'אתה הבא בתור, תישמר'. אז הוא אמר לי: 'אני מעלה עכשיו מקלע על הגג ושומרים, אני קודם כל אירה ואחר כך אשאל מי זה'. אנחנו לא אמורים להגיע למצב הזה. אנחנו לא אמורים להסתובב עם כלי נשק ולירות בכל מי שזז".
לדברי החקלאים, הם עצמם מעולם לא קיבלו פנייה ישירה מארגוני פשיעה. גם ליצור מגע ישיר עם אנשי ארגוני הפשיעה הם חוששים. "לא ניסינו לפנות", אומר ג', "בוא נגיד שאם הייתי רוצה, הייתי מוצא את הדרך. בבית האריזה שלי עובדים 40־50 עובדים מטובא־זנגרייה. אנשים שלי מכבים את השריפות ומתביישים בכל פעם שיש הצתה נוספת. אם החקלאים ייכנעו ויכניסו את הכנופיות כשומרים בבית האריזה, השלב הבא יהיה לעקור את כל העצים כדי שעל כל עץ יהיה שומר. הדאגה בתוך ציבור החקלאים של ראש פינה מאוד עמוקה".
בינתיים, חברות הביטוח מערימות עוד ועוד קשיים כדי לבטח את המפעלים. עם כל הצתה נוספת, הפרמיה שלהם מזנקת. "אנחנו נמצאים בעסק ביש", מסכם שחרי, "בכל יום שאתה קם והעסק שלך עומד על תלו, אתה צריך להגיד הרבה תודה".