מה אנחנו באמת יודעים על סיפור הקמתן של עיירות הפיתוח? קחו למשל את המועצה המקומית ירוחם: נדמה כי מעברת תל ירוחם, כפי שכונתה אז, הוקמה על ידי עולים יוצאי צפון אפריקה, אבל האמת שהיא הוקמה בכלל על ידי עולים יוצאי רומניה, ביניהם סבו של אשף הגיטרה אבי סינגולדה. ועוד פרט חביב: בסוף שנות ה־50 הכריז עליה ראש הממשלה דוד בן־גוריון ככפר חקלאי ואף עודד שתילת עצי פרי למכביר בעיירה החדשה שקמה לפלא בלב המדבר.
במסגרת הקונגרס העולמי למדעי היהדות, שייפתח ביום ראשון הקרוב ויימשך לאורך השבוע הבא (ראו מסגרת), יוצג בין השאר פרויקט ייחודי בשם "ארכיון מגיע לקהילה", שתכליתו איסוף וניתוח של חומרים ארכיוניים בערי הפיתוח בנגב. "מהיכרותנו עם הקהילות השכנות לנו בנגב, נתקלנו בצורך מחקרי שיבחן את עיירות הפיתוח מלמטה למעלה", מסביר מרכז הפרויקט ד"ר עדי פורטוגז, המשמש גם כמנהל תשתיות המידע של מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות באוניברסיטת בן־גוריון.
"כל החומרים שהצטברו עד כה בארכיונים בנוגע לעיירות הפיתוח הם של גנזך המדינה והם מספרים בעיקר את הסיפור הממסדי". "מהחומרים שבידי הגנזך, לא ניתן ללמוד על הדינמיקה הפנימית של הקהילות עצמן ועל המנהיגות המקומית שהתפתחה שם", אומר ד"ר פורטוגז. "החומרים שהגנזך שימר הם רק אלה הנוגעים לתקשורת בין עיירות הפיתוח למדינה. אנחנו רוצים לספר את סיפור החיים עצמם, את חיי היומיום בעיירות, את האינטראקציה בין התושבים".
בין עיירות הפיתוח המשתתפות בפרויקט נמצאת גם ירוחם. לדברי ד"ר פורטוגז, "ירוחם הייתה הראשונה להצטרף ואחריה שיתפו פעולה באופן יוצא דופן גם מצפה רמון, אופקים, חורה ובקרוב תצטרף גם ערד. בכל מקום מינינו רכז קהילה שעובר גם במוסדות הציבוריים השונים של הקהילה וגם בקרב אנשיה, בודק ואוסף מסמכים ישנים. מדובר באדם שחי את הקהילה שלו, אוסף את החומר באופן שיטתי ומרכז אותו בטבלאות. אנחנו כמובן מסייעים במימון פעילותו של הרכז ודואגים להעניק לו הדרכה מקצועית".
במסגרת הפרויקט המיוחד, חושפים הרכזים את הסיפור של קהילה דרך פרוטוקולים של ישיבות מועצה, מחלקות החינוך, מסמכים ותכתובות של המתנ"סים ומרכזי התרבות וגם אוספים שונים שנשמרו על ידי בתי הספר, כמו עבודות שורשים שמאירות זווית מרתקת של האופי האתני שממנו צמחו הקהילות. נוסף לכך גם תכתובות אישיות, תמונות וסרטונים שאפשר ללמוד מהם על הקהילה ועל האופן שבו צמחה. לדברי ד"ר פורטוגז, "המימון מגיע מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ממשרד ראש הממשלה ומהרשויות. אנחנו מדברים על פרויקט שעלותו נאמדת במיליון שקל".
שאלה של זהות
הרעיון לפרויקט עיירות הפיתוח התחיל במדרשת בן־גוריון, יישוב קהילתי ברמת הנגב. "אני תושב מדרשת בן־גוריון והייתי גם מזכיר היישוב במשך כמה שנים", מעיד ד"ר פורטוגז. "כל חברי הסגל במדרשה מעורבים ביישובים כאן, והמוטיבציה הקהילתית של כולנו חזקה מאוד. יש לנו רצון להעצים את חוסן הקהילה יחד עם ראשי הרשויות, כמו מיכאל ביטון מירוחם, רוני מרום ממצפה רמון, איציק דנינו מאופקים וד"ר מוחמד אלנבארי מהמועצה המקומית חורה. כאנשי מחקר יש לנו עניין אקדמי בחשיפת מסמכים ובפיתוח נושא מחקר חדש. וכמובן, גם רצון לתרום לשימור המורשת של מדינת ישראל.
"המטרה אינה להציג נרטיב כלשהו, אלא לפרוש את שלל העדויות והמסמכים ולהציגם לציבור הרחב ולקהל החוקרים. התפקיד שלי הוא לשים על השולחן כמה שיותר מרכיבים, ושכל אחד ימצא בהם את הסיפור שניתן לספר מתוכם. עם זאת, אני חייב לציין שאחד הדברים שכבר בולטים לעין מאיסוף החומרים, הוא העיסוק המוגבר של הקהילות השונות בנגב בנושא החינוך ובעיקר חינוך לגיל הרך. אבל כמובן שיש עוד הרבה שאלות וסוגיות פתוחות. אנחנו עדיין בתחילת הדרך".
בימים אלה עובד צוות המחקר על איסוף החומרים וסריקתם. המטרה של ד"ר פורטוגז היא להנגיש את החומרים לציבור הרחב באופן דיגיטלי ובתוך כשנה. לאחרונה נחתם הסכם שיתוף פעולה בין אוניברסיטת בן־גוריון לבין הספרייה הלאומית, שיאפשר גם הוא גישה חופשית למאגרי המידע. "המטרה היא לאסוף את החומרים שיש בידי האנשים ולהפוך את הזיכרון האישי לקולקטיבי", אומר רוני מרום ראש מועצת מצפה רמון. אנחנו מקימים ארכיון קהילתי שיספר את הסיפור שלנו, בגוף ראשון. זו משימה שלקחתי על עצמי מאז שנכנסתי לתפקיד לפני כארבע שנים.
"אחת המשימות החשובות שלי היא לעסוק בשאלת הזהות הקהילתית. זו שאלה מכוננת בעיני. כששואלים מה הסיפור של מצפה רמון, התשובה אינה יכולה להינתן באופן מספרי - כמה בתים נבנו על שפת המצוק של המכתש או כמה תושבים מתגוררים כאן. אלה תשובות חלקיות. מבחינתי, מדובר בשאלה שנוגעת לעמוד השדרה הקהילתי שלנו. הארכיון הוא דרך טובה מאוד שמאפשרת לנו לספר את הסיפור ולמצוא תשובות מהותיות לשאלה. הנרטיב של מצפה רמון מורכב. מדובר ביישוב שלא קם כעיירת פיתוח או בהחלטת ממשלה, אלא כקואופרטיב חלוצי וציוני, יוזמה של פועלים שסללו את הדרך לאילת והחליטו שזה מקום נפלא. היישוב הוקם בשנת 1953 וצמח מלמטה. רק לאחר כשלוש שנים המדינה הכירה בו. נוסף לכך זה יישוב שקלט עלייה מצפון אפריקה בשנות ה־60 ומברית המועצות לשעבר בשנות ה־90. מי שחי פה, רואה עצמו חלוץ לכל דבר ועניין".
כמו הקיבוצים שסביבו, גם מצפה רמון עסק בהפרחת הנגב, בחקלאות ובחינוך לשמירת הטבע ואוצרותיו. "בזה עסקו התושבים הראשונים שהתיישבו כאן", אומר מרום. "הטבע כאן מציב אתגרים בפני הקהילה, וזה מה שמכניס עומק לחלוציות הציונית. המפגש בין אדם למדבר מייצר מרחב של השראה והתפעמות. לא במקרה מגיעים לכאן אומנים רבים. המפגש עם המדבר מעורר תהליכים של יצירתיות. במצפה רמון יש הרבה אנשים שעוסקים במוזיקה ובכתיבה, ויש כאן גם ישיבה גבוהה".
"עומק היסטורי ויצירתי"
פן נוסף וחשוב מאוד בעיני מרום נוגע לסיפור הארכיאולוגי של מצפה רמון, שנשרך יותר מ־3,000 שנה לאחור, אל התקופה הישראלית, ונמשך אל תוך סיפורי הנדידה של השבטים הנבטים, שהגיעו לארץ ישראל מצפון חצי האי ערב, ועד התקופה הביזנטית. המקום שלנו הוא מקום עם עומק היסטורי ויצירתי. אנחנו גרים כאן מתוך בחירה, והתמונות שנחשפות ונאספות כעת הן עדות לכך", מסכם מרום.
מג'ד אלנעאמי, חבר מועצת חורה ואיש חינוך, מרכז את הפרויקט מטעם היישוב הבדואי. "הקמת הארכיון נועדה לשמר את מקורות המידע ההיסטוריים של היישוב משנות ה־50", מסביר אלנעאמי. "בתקופה זו גרו באזור משפחות רבות, שחלקן עברו לסביבת רהט. איסוף וגילוי מסמכים וסיפורים מחיי היומיום ביישוב, ובעיקר ממערכת החינוך, יכולים לשפוך אור על אופן התפתחותו של היישוב וגורל תושביו".
לדברי ד"ר פורטוגז, "בחורה אנחנו עדיין בשלב איתור החומרים. מערכת החינוך היא מקור טוב למידע, במיוחד בתרבות שרובה הייתה מפה לאוזן. בית הספר היסודי בחורה היה המוסד הרשמי הראשון בפזורה הבדואית, שקם כ־25 שנה לפני שקם היישוב. לרשומות של בית הספר היסודי יש ערך דומה לזה של מרשם האוכלוסין וגם ערך נוסטלגי ומחקרי עבור הקהילה".
מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם ומי שאחראי במידה רבה לתנופת ההתחדשות שלה בשנים האחרונות, מברך על הפרויקט. "במשך הרבה שנים מקומות כמו ירוחם לא דאגו לתעד את ההיסטוריה המקומית שלהם ולעסוק בשאלות של זהות. הסיבות לכך היו מחסור בכוח אדם, אבל גם תחושה שאין מה להתגאות בעבר. היום קם דור חדש ביישובים שאומר שאם הצלחנו לעבור ממציאות של מעברות למציאות של הייטק, מפעל תרופות וחינוך איכותי, סימן שעשינו משהו ויש לנו במה להתגאות", אומר ביטון.
"סיפורה של ירוחם הוא סיפור המורכב מכאב ומקושי, אבל גם מהרבה יופי והתגברות. רוב תושבי הנגב הם תושבי עיירות הפיתוח. אנחנו מהווים את הסיפור של החברה הישראלית המגוונת. שילוב של עולים מרומניה, מרוקו, הודו, רוסיה, אנשי הציונות הדתית וחילונים. הגיוון האנושי הוא עבורנו מקור של עוצמה".
פרויקט הארכיון מצטרף לפרויקטים נוספים המקדמים את תיעוד ירוחם ובראשם מרכז העליות, מיזם שעלותו מוערכת ב־30 מיליון שקל ומטרתו להציג את חשיבותן של העליות בשנות ה־50 וה־60 להתפתחות הנגב. "למעשה, כבר לפני 30 שנה הקימו לאה שקדיאל ודבי גולן את עמותת עתיד לתיעוד ירוחם לדורותיה, ומאז אנחנו מקדמים את הנושא בכיוונים שונים", מציין ביטון. "הארכיון יהווה מסד נתונים חשוב ל"מרכז העליות", שעיקרו להאיר את אנשי ירוחם כחלוצים.