השבוע הגיעו לחיפה בני משפחת שלו, יחד עם עוד כ־2,000 מכורים לחלקים, כדי להשתתף באליפות הארץ הראשונה בהרכבת פאזלים. התחרות נערכה בחסות חברת "פאזלנד", שעם מועדון החברים שלה נמנים 50 אלף חובבי המשחק. האליפות התקיימה במשך יומיים. ביום הראשון, בשלב המוקדמות, נדרשו המשתתפים להרכיב פאזל בן 250 חלקים. המנצחים, אלו שהרכיבו את התצרף במהירות הגבוהה ביותר, המשיכו ליום השני של התחרות, שבו האתגר היה גדול יותר: 1,000 חלקים.
15 קבוצות עלו לגמר, ובכל צוות היו ארבעה שחקנים, לרוב בני משפחה וחברים. הצפי לסיום היה כשלוש שעות, אבל הקבוצה הזוכה, בני משפחות הנדלר, אבישר וקירשטיין, הפתיעו את הנוכחים עם זמן שיא של שעה ו־15 דקות בלבד. הם גם קטפו את הפרס הנכסף: טיסה לברצלונה.
באליפות היה אפשר לפגוש מתחרים צעירים ומבוגרים, ערבים ויהודים ובעלי מקצועות מגוונים, שהגיעו מכל רחבי הארץ כדי לחגוג את תשוקתם למשחק ההרכבה המפורסם בעולם. משפחת שרקז מהיישוב חבר הגיעה בהרכב של שלושה דורות: סבתא, אמא ונכדה. הם שקדו על המלאכה בסבלנות וסיפרו שעבורם מדובר בתרפיה ובהנאה משפחתית. "הפאזלים הם חלק משיטת טיפול לרגיעה והוצאת אגרסיות", מסבירה הסבתא עירית שרקז, קרימינולוגית במקצועה. "בעזרתם עובדים על חוסר סבלנות, על דחיית סיפוקים וכעס, וזה גם מלמד על התמדה".
המשתתף הצעיר ביותר היה עמית הנדלר בן החמש, שניצח עם משפחתו וזכה בטיסה לברצלונה, והקבוצה המבוגרת ביותר כללה ארבע נשים בנות 60 פלוס שלא ויתרו עד שאחרון החלקים הונח במקומו. המשימה ארכה להן שלוש וחצי שעות, אבל הן היו מאוד מרוצות מהתוצאה.
והיו גם עצות לטכניקה נכונה מהזוכים בתחרות. "אנחנו מעדיפים לשבור מוסכמות ולא להתחיל במסגרת, כפי שרוב האנשים עושים", מספרת דינה הנדלר. "תתחילו עם מה שברור בציור, ומשם תגלשו למסגרת. לא להיתקע על חלק חסר, להמשיך הלאה, והוא יימצא בהמשך".
זמן משפחתי
מתברר שישראל היא מעצמת פאזלים. כמיליון וחצי פאזלים נמכרים פה בשנה, ויש הטוענים שכמיליון ילדים ומבוגרים מרכיבים פאזלים בישראל. "מגיל אפס לימדו אותנו את ההנאה שבעולם הפאזלים", מספרת הנדלר, שכאמור זכתה עם קבוצתה בפרס הראשון באליפות. "בכל שבת אנחנו מרכיבים יחד כמשפחה ומעבירים את החיידק לילדים. יש לנו למעלה מאלף פאזלים ששמורים בארונות ומתחת למיטות. בכל מקום אפשרי, כבר אין מקום בבית".
חני שלו מכפר סבא מרכיבה פאזלים מגיל שש. היא סחפה לתחביב את בעלה ושתי הילדות שלהם. כבר כמעט שנה כאמור הם מנסים לצלוח פאזל של 33,660 חלקים, שאמור להסתיים ממש בקרוב. משפחת שלו השתתפה בהרכב מלא במקצה הראשון של האליפות, אבל נחלה הפסד ולא הגיעה לגמר. "זה כמו ריצת מרתון לעומת ריצת מאה מטר", מסבירה שלו. "בתחרות נדרש ממד המהירות, ואנחנו בונים את הפאזל השני בגודלו בעולם, שדורש סבלנות ואורך רוח".
בני המשפחה ובעיקר חני משקיעים מדי יום כארבע שעות בבניית הפאזל בביתם, ואם אפשר היה להתפרנס מהרכבת פאזלים, הם היו הראשונים להפוך את התחביב כמקצוע. "זה זמן משפחתי", אומרת שלו. "כל פרויקט מתחיל במיון החלקים, הילדים מפרידים וממיינים את הצבעים, וכולנו לוקחים חלק במשימה. התכונה הכי חשובה למשחק זה סבלנות והנאה. אני ובתי עם הפרעות קשב, וזה אחד הדברים שמאוד עוזרים, מפתחים סבלנות והתמדה ותשומת לב לפרטים". בסיום הרכבת הפאזל הענק מתכוונת משפחת שלו למסגר ולתרום אותו למחלקת ילדים באחד מבתי החולים בארץ.
גם בבית משפחת גולדשטיין מודעים לתרומת המשחק לילדים ולמשפחה. "זה חלק מתרבות הפנאי שלנו", מספר בני גולדשטיין, יוצא "האח הגדול". "בכל סוף שבוע אני והילדים מרכיבים פאזל, וזה מרחיק אותם מהמסכים, מחדד את הראש ומקרב מאוד כמשפחה. התהליך מאוד מאתגר, מהווה תרפיה מרגיעה, יוצר סבלנות אצל הילדים וממקד אותם. אנשים חושבים שפאזלים ומשחקי קופסה נמצאים בירידה בגלל הדיגיטל והסמארטפון, אבל זו טעות. ישנה דווקא עלייה, כי הרבה הורים שמנסים לצמצם את החשיפה למסכים משקיעים יותר ויושבים עם הילדים להרכיב פאזלים".
גולדשטיין, שהשתתף בשתי עונות של הריאליטי, מודה שהמשחק היה הדבר שהכי התגעגע אליו בבית האח. "היה לי מאוד קשה בלי משחקים", הוא מספר. "אז יצרתי לי בבית האח פאזל, באולינג ושחמט ממה שהיה בבית. מוופלים הכנתי שחמט; מבצק, קפה ופפריקה הכנתי פאזל; ומקופסת קורנפלקס הכנתי באולינג. אבל זה לא מצא חן בעיני האח הגדול והוא קרא לי אליו ודרש שאפסיק, כי זה מפיג את השעמום ומעסיק את הדיירים, ואין מספיק אקשן. כולם שיחקו ביניהם, והייתה אווירה שלווה, והוא רצה ריגושים ואקשן". גולדשטיין מגדיר את עצמו כמכור למשחק. "אפילו לדייטים אני לוקח פאזל להרכבה משותפת", הוא מודה.
מעצמת חדשנות
חוויית הפאזלים היא כבר מזמן לא רק תמונה של דיסני לגיל הרך. המבחר מגיע בסוגים ובגדלים שונים, והחדשנות בתחום אדירה. יש פאזלים בחיתוך מיוחד, עגולים, ורטיקליים, פנורמיים, זוהרים בחושך, מיניאטוריים או תלת־ממד וגם פאזלים הפוכים ואביזרים. "שני החידושים המשמעותיים בתחום הפאזלים הם תלת־ממד מואר ופאזל הפוך", מספר שחף וייצמן, מנהל רשת חנויות "פאזלנד". "בפאזל ההפוך מרכיבים תמונת המשך לסיטואציה המצוירת. למשל הדמויות צעירות בתמונה, וצריך להרכיבן מזדקנות, או אדם לפני נפילה שיש להרכיב אותו שוכב על הרצפה לאחר הנפילה. זה שלב מתקדם יותר של יצירת תמונה הפוכה. זה מגרה את המוח ומאמן ליצירתיות ודמיון. בפאזל התלת־ממד ניתן להרכיב, למשל, מנורת לילה שנדלקת במחיאת כף".
האיכות נמדדת בחיבור מושלם בין החלקים, בטיב הקרטון והתמונה. המחירים נעים מעשרות שקלים לפאזלים פשוטים לילדים ועד אלפי שקלים לפאזלים שכוללים עשרות אלפי חלקים. המבוקשים הם של 500 חלקים, שמחירם מתחיל בכמאה שקלים, ושל 1,000 חלקים, שמחירם עומד על כ־170 שקלים.
שתי יצרניות עולמיות מתחרות ביניהן על שיא גינס של "הפאזל הגדול בעולם". עד לפני זמן קצר הגדול ביותר היה של חברת "אדוקה" עם 33,600 חלקים, ולאחרונה ייצרה חברת "רבנסבורגר" את הפאזל הגדול בעולם עם 40 אלף חלקים והשיגה את השיא הנכסף.
"תחום המשחקים בישראל הוא בין המפותחים בעולם ומגלגל מיליארד שקל בשנה", אומר מאיר קלוגהפט, יו"ר חטיבת הצעצועים בלשכת המסחר. "אנחנו במקום הראשון בעולם במכירות פאזלים לילדים, בנראות ובשיווק ובמקום השלישי בעולם במכירות של פאזל תלת־ממד. מבחינת החדשנות, אין ספק שאנחנו בטופ, ואפשר למצוא פה את כל הסדרות כמו דיסני, דמויות מסרטים, תמונות מפורסמות ואתרים בעולם. אפילו הוציאו סדרה מיוחדת של פאזלים שנקראים 'סדרת ישראל', ויש בה אתרים נבחרים בארץ כמו טבריה, צפת, ירושלים, הכותל, תל אביב ועוד".
לא מדובר רק במשחק להנאה. תרומת הפאזלים לגוף ולנפש עצומה, בדגש על פיתוח המוח האנושי. בזמן הרכבת פאזל המוח שלנו מפעיל את שתי ההמיספרות: השמאלית, הרואה כל חלק בנפרד, והימנית המסייעת לתפיסה המרחבית להשלים את התמונה. כששתי ההמיספרות פועלות יחד, אנחנו מעודדים קשרים עצביים חדשים ומגדילים את יכולתנו ללמוד.
בזמן ההרכבה משתחרר דופמין במוח שתורם לריכוז, לעלייה במצב הרוח ולזיכרון. הפאזל מפתח סבלנות, מלמד את תהליך הניסוי והטעייה, משפר את יכולת הקשב, מגדיל את יכולות התכנון ופתרון הבעיות, מעודד חשיבה מדעית ויצירתית ומעודד הבחנה בפרטים קטנים.
"פאזלים מתאימים לאנשים שאוהבים לאתגר את עצמם", מסביר וייצמן. "לקחת משהו מפורק ולהפוך אותו לשלם זו החוויה האמיתית. הוא משלב תרפיה ומצריך קואורדינציה, למשל בתלת־ממד, ראייה מרחבית וזיכרון, במיוחד אצל ילדים. חשוב לא לשכוח את הכיף וההנאה ולתת להם משהו שהם מסוגלים להתמודד איתו בהדרגתיות. חשוב שהילד יתחבר לדמות ושכמות החלקים תותאם לגיל".
אז איך גורמים לילדים להעדיף את הפאזל על הטאבלט? העצה של גולדשטיין פשוטה: "אם תשימו צלחת עוגיות על השולחן, באופן טבעי הילדים ייקחו ממנה, וכך גם בפאזלים. הילדים שלי קמים בבוקר חצי רדומים וניגשים מיד לפאזל. תשאירו להם אותו פרוש ומסודר על השולחן, וכמו שהם מגיעים לעוגיות, הם יגיעו לפאזל וירכיבו אוטומטית. אחר כך חשוב למסגר ולתלות בחדר שלהם. הם מאוד גאים בתוצאה וחווים תחושת הצלחה".