"ישראל משוועת למשמעות, לתקווה", אומר יוס (יוסף) ברוך, ממייסדי התנועה החדשה "ממזרח צדק". "אין לנו ספק שהיא חסרה קול יהודי ממלכתי שפוי, קול אנושי צלול ולא צעקני. יש במסורת היהודית מפתחות לתיקון החברה הישראלית. אנחנו חייבים לחזור אל אמות המידה המוסריות ששמרו על עם ישראל במשך 3,000 שנה. השחיתות היא התנהגות שעומדת בסתירה להלכה ולמוסר היהודי. היא זרה לנו. גם שיח ההסתה מנוגד למסורת יהודית של מחלוקת לשם שמיים ושמירת הלשון. לדבר בלשון רעה על חצי עם זו התנהגות של קנאים בירושלים ערב החורבן. לא כך נשמעת מנהיגות יהודית חפצת חיים".
ברוך, תלמיד בבית מדרש לרבנות ואיש הייטק, הקים את התנועה עם ישי מישור, בעל דוקטורט מאוניברסיטת אוקספורד בנושא עוני ומשפט חוקתי ורזומה מפואר של עבודה בתחום משפטי קהילתי, וחמישה חברים נוספים, ובהם יונתן מילר, יעל הבסי, הדר גונן גרץ, מעיין אסור ועוד פעיל, שהם בוחרים שלא לחשוף את שמו. עם מאות תומכים, הם מקווים להשפיע על השיח הציבורי ולקדם צדק חברתי על ידי ערכי היהדות.
אלא שזו לא יוזמה חילונית ראשונה שקמה בשנים האחרונות במטרה לקדם יהדות מסורתית. “הרעיון שלנו הוא לא קול חדש ביהדות, הוא קול ותיק”, אומר מישור כעת. “זה קול חדש בפוליטיקה בישראל. הרעיון הוא שיהדות היא כלי לומר דברים על שחיתות, על צדק חברתי, סובלנות ושלום. אין היום דבר כזה בפוליטיקה הישראלית. יהדות יכולה להיות כלי בעל כוח מאוד גדול לקרב אנשים גם בתוך קונטקסט חילוני. ארגונים כמו בינ”ה ועלמא ואחרים שעוסקים בתחום של יהדות חברתית הם דבר מבורך, ואנחנו רואים בהם שותפים. אנחנו לא מנסים לחדש, אנחנו פשוט אומרים שלא יכול להיות שבתוך השיח בישראל יהדות תישמע רק בקונטקסט של גזענות ושנאה. הגיע הזמן שיהיה כאן קול פוליטי מתון שמגיע מתוך היהדות. בלי התנצלויות”.
“המטרה שלנו היא לא להקים עשרות בתי מדרש בכל רחבי הארץ, אלא להשפיע על השיח הישראלי”, מוסיף ברוך. “אף אחד לא מדבר על זכויות עובדים, חינוך, עוני, פערי שכר מהזווית היהודית, לא ייתכן שיתפרסם דוח עוני שבו 20% מהציבור הם מתחת לקו העוני, והרב הראשי לא יתייחס לזה”. אבל בשנים האחרונות חל שינוי גם בקרב הציבור האורתודוקסי, למשל ח”כ שולי מועלם־רפאלי, שהייתה מעורבת בחוק להפללת לקוחות זנות.
“אנחנו מסתכלים על המדיניות של מדינת ישראל ב־20 השנים האחרונות ורואים פירוק של מוסדות העזרה ההדדית", אומר ברוך. "המפלגות הדתיות הן חלק מזה. אנחנו מסתכלים על ישראל כעל קהילה, ובקהילה יש מוסדות סיוע הדדיים. הנדיבות הזו נעדרת מהשיח במדינת ישראל. האשמת עניים במצבם היא אידיאולוגיה זרה, לא חלק מהיהדות”.
ללכת ראשונים
עשרות רבות של אנשים הגיעו לערב ההשקה של התנועה החדשה, שנערך בחמישי האחרון בתל אביב. “זה היה מעל ומעבר למה שציפינו”, מספר כעת מישור. “הרבה אנשים הגיעו אלינו בתום הערב עם רצון להתנדב ולתרום כסף. הייתה היענות גבוהה מאוד”.
ערב ההשקה כלל קריאת פרק מתוך ספר ירמיהו על ידי השחקן שמוליק קלדרון, שלדברי מישור חיבר את הקהל “בין האז לעכשיו”, כמו גם הצגת המתווה הרעיוני של התנועה ו”השפה הפוליטית של דיבור שלום וסובלנות דרך המסורת היהודית”. “היה ערב מרגש”, מעיד מישור. “היה כיף לראות איך דבר שעובדים עליו כל כך הרבה אנשים במשך זמן כה רב - מצליח להגיע לידי ביטוי בערב אחד שארוז באופן מדויק. היה מאוד מוצלח, וזה נתן לנו המון כוח להמשיך”.
כעת, אחרי ההשקה, מישור וברוך הציבו לעצמם כמה יעדים. "אנחנו עומדים להקים רשת של מרכזים קהילתיים בפריפריה החברתית של ישראל ולקיים בהם פעילות חינוכית, חברתית ומשפטית למען ובשיתוף הקהילה, בחינם, שתכלול ייעוץ משפטי חינם – בתחום האזרחי בלבד, וגם סדנאות תאטרון ודרמה לילדים שאין ידם משגת, שיעורי מתמטיקה ואנגלית על ידי מתנדבים מחברות הייטק וסדנאות מבוגרים בנושא הקשר שבין יהדות וחברה", מספר מישור. "אנחנו כבר היום במגעים מתקדמים עם עיריות בת ים ובאר שבע להתחיל ולהפעיל בהן את המרכזים הראשונים כבר בחודש הקרוב כפיילוט. אנחנו אחראים להכל - עובד סוציאלי, עורך דין, מתנדבים. העיריות רק צריכות לתת לנו את המקום הפיזי ועידוד".
"אנחנו פועלים בשני מרחבים", מוסיף מישור. "האחד הוא שינוי מדיניות והשפעה על השיח הציבורי, ובו־בזמן אנחנו מספקים סיוע למי שהמדיניות הציבורית הנוכחית פוגעת בו. אנחנו לחלוטין תנועה פוליטית א־מפלגתית שמבקשת להשפיע על השיח הפוליטי".
במה אתם שונים מארגונים אחרים שמגיעים מבחוץ ומציעים סיוע לאוכלוסייה מקומית באזורי פריפריה?
מישור: "שנינו, יוס ואני, גדלנו בשכונות מצוקה, שנינו עבדנו בשטח, הדוקטורט שלי הוא בנושא עוני והמעורבות שלי היא בעיקר בפריפריה, בדרום. יוס היה פעיל במחאה החברתית ב־2011 ונמצא בשטח מאז. אנחנו לא מגיעים להיות הזרקור מרחוב רוטשילד שבא להאיר על המסכנים. במרכזים שלנו יעבדו ויתנדבו תושבים מקומיים. אם מישהי קיבלה מאיתנו סיוע, אין מניעה שבשבוע הבא היא תהיה זו שתבוא לסייע לאחרים".
ברוך: "גדלתי בשכונת מצוקה, אבל זה לא העניין. היה לי רגע מכונן ב־2011 במאהל המחאה בשכונת הדר בחיפה, שכונה שירדה מגדולתה. היה שם מטבח קהילתי שהפעילו עובדות סוציאליות, והן אמרו שחסר להן אוכל. הורדנו אליהן שני כלי רכב עם אוכל, ועמדה שם שורה של אמהות עם ילדים שחיכו לאוכל. אני עבדתי אז בהייטק, ופתאום ראיתי את העוני בעיניים. זה זעזע אותי לראות עוני של אוכל, שעדיין קיים, שיש אנשים שאין להם. והיה גם הסיפור של משה סילמן, הכרתי אותו".
"זעזע אותי להבין שיש אנשים בישראל שאין להם דלת פתוחה בממסד. שם הבטחתי לעצמי שאני אעשה מה שאני יכול כדי שדברים כאלו לא יחזרו על עצמם. זה אולי נשמע יומרני, אבל אנחנו חייבים להבין שאנשים צובאים על דלתות של ארגונים לעזרה. יש בעיות אמיתיות במציאות הישראלית. אנחנו תופסים את המדינה כקהילה, והמדינה שלנו קצת איבדה את הקהילתיות שלה. את זה אנחנו רוצים לשנות".
מישור: "היינו בצבא יחד. מפקדים טובים לימדו אותנו ללכת ראשונים. אתה לא מנהיג עד שהולכים אחריך ואיתך הרבה אנשים. בינתיים אנחנו הנווט והגשש במחלקה הזו, מנסים לפתוח ציר של תקווה. אין לנו פנטזיות על עשרות אלפי ישראלים שיהפכו להיות חיילים שלנו בכוח פוליטי שיכריע פה גורלות. אנחנו מכוונים לכוח חלוץ רעיוני נחוש ומדויק שיפיל אסימונים אצל מאות אלפי ישראלים בפריפריה, ולא רק".
אתם מוותרים עכשיו על העבודה הרגילה שלכם?
מישור: “אני מתמקד כמעט רק בתנועה, ויוס, אפשר לומר, די מזניח את חובותיו האחרות”.
מי מממן אתכם?
"(צוחקים): את מסתכלת על שני התורמים העיקריים לתנועה. אבל ברצינות, הכל יגיע מתרומות. אין גוף מסוים שתומך בנו".
בחרתם להתמקד ולהשקיע לא מעט בתחום הייעוץ המשפטי. למה דווקא בו?
מישור: "מבחינת קליניקות משפטיות, היום במדינת ישראל, מלבד במרכז הארץ, בתל אביב ובחיפה, אין היום סיוע בקנה מידה שאפשר לקרוא לו מערכת. זה לא קיים בפריפריה הגיאוגרפית. המצב כל כך בעייתי עד שגם כשאת פותחת קליניקה במרכז - כמות הפניות היא מטורפת. אני מתנדב במחלקת הרווחה של תל אביב, ומספר הפניות הוא עצום. אם את מתרחקת שעה מתל אביב, ישנה דממה מבחינת סיוע, מלבד הסיוע הממשלתי. מסיבות של תקציב, הלשכות הממשלתיות כורעות תחת הנטל. זרם הפונים שזקוקים לעזרה בתחום של הוצאה לפועל או תשלום מזונות הוא עצום. שתיים מהשותפות המייסדות שלנו בתנועה, יעל הבסי והדר גונן גרץ, הן משפטניות שמכירות היטב את התחום. אנחנו בהחלט מבינים ורואים את הצורך העצום בייעוץ משפטי חינם למי שידם אינה משגת".
רווחה ולא חמלה
אי אפשר להתעלם מהאקלים החברתי שבו נולדה "ממזרח צדק", על רקע החקירות של פרשות ראש הממשלה בנימין נתניהו והמחאה הגוברת מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, בדרישה לא לנקוט סחבת בפרשות אלו. לטענת מישור וברוך, לאקלים הזה יש קשר הדוק לפעילות התנועה. “שינוי יגיע רק משינוי פוליטי”, אומר מישור. “זה יגיע רק על ידי שכנוע אנשים, על ידי יצירת זהות משותפת. מחנה השמאל־מרכז בישראל כיום לא יודע ליצור זהות משותפת. אנחנו מציעים ריקליימינג ליהדות. אנחנו רוצים לדבר בשפת בית אבא, שפה משותפת של המסורת המשותפת שלנו, ומשם להתחיל שינוי. אני לא מזהה היום שום ארגון או מפלגה שמנסים לעשות שינוי”.
אנחנו חיים במדינה שבה יותר מ־20% מהציבור אינם יהודים, וגם הם חלק מהשיח הציבורי. איך זה משתלב באג'נדה שלכם?
ברוך: "היהודי והערבי - שניהם בני בניו של אדם הראשון. שניהם נבראו בצלם. זה הבסיס לפילוסופיה היהודית ביחס שלה לאחר. הערבים ואנחנו שכנים בארץ הזו, המזרח־תיכונית. יש ציוויים ברורים ביהדות לגבי היחס לגר, שהוא האחר: אסור להפלות אותו משפטית, אסור להונות אותו, אנחנו מצווים אפילו לאהוב אותו. נאהב את זה או שלא, נגזר על יהודים וערבים לחיות יחד בארץ הזו. יהיה חכם יותר לחיות פה יחד בדרכי שלום ונועם. זו תנועת העומק שאנחנו מכוונים אליה, והמסרים שלה פשוטים: ישראל היא קהילה. בקהילה דואגים אחד לשני, גם לעניים, בנדיבות. השלום בתוך הקהילה ומחוצה לה הוא ערך מרכזי ביהדות. הקהילה לא תתקיים לאורך זמן עם הנהגה מושחתת. הקהילה שייכת, ובצדק, למי שבא ממרוקו בדיוק כמו למי שבא מפולין או מאתיופיה. צדק ולא צדקה, רווחה ולא חמלה".
אתם לא קצת נאיביים?
“אנחנו מאוד נאיביים, אבל זה הדבר היחיד שמביא שינוי”.