כמדי מוצאי שבת ב־40 השבועות האחרונים, גם במוצאי השבת האחרונה היו אב הבית של בית ראש הממשלה לשעבר, מני נפתלי, והפעיל הפוליטי, עו”ד אלדד יניב, בדרכם לכיכר גורן בשכונת כפר גנים בפתח תקווה, בסמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. שם, עם מאות מפגינים נוספים, הם מפגינים זה זמן רב בדרישה ממנדלבליט להפסיק לנקוט סחבת בעניין חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו. אך הפעם הם לא הגיעו ליעדם. ניידת משטרה חיכתה לכל אחד מהם במחסום שבכניסה לעיר, עיכבה אותם לחקירה ועצרה אותם למשך הלילה. הסיבה: שידול להפגנה בלתי חוקית.



מעצרם של יניב ונפתלי, שעורר לא מעט הדים, התבצע לאחר שתושבי השכונה עתרו לבג"ץ נגד המשטרה בדרישה למנוע את קיומן של ההפגנות בטענה כי הן פוגעות באיכות חייהם. כידוע, ההפגנות התקיימו עד כה ללא רישיון, והמשטרה אפשרה את קיומן כל עוד לא היו בהן הפרות סדר והמפגינים לא צעדו לעבר ביתו של היועץ המשפטי. אלא שלאחר שבג"ץ הכריע כי לא יתערב בשיקול דעת המשטרה בכל הנוגע לקיום ההפגנות הללו, הודיעה המשטרה למפגינים כי עליהם לקבל רישיון כמו כל הפגנה אחרת. "ככל שברצונכם לקיים את ההפגנה במקום חלופי, עליכם להגיש בקשה לקבלת רישיון כדין לתחנת המשטרה הקרובה למקום שבו מבוקש לקיים את ההפגנה, והיא תיבחן בגישה חיובית ובאופן פרטני", נאמר להם. בעקבות החלטתם לקיים את ההפגנה אף שלא היה להם רישיון, נפתלי ויניב נעצרו.



נפתלי ויניב בבית המשפט. צילום: אבשלום ששוני



אלא שזהו אינו המקרה היחיד שבו המשטרה מערימה קשיים בפני מי שמנסים לארגן הפגנה. לפני כחודשיים פרסם זאב קראוטהמר, פעיל חברתי מנהריה, פוסט בפייסבוק ובו הודיע שהשיג מערכת הגברה עבור הפגנה נגד השחיתות השלטונית, שאמורה הייתה להיערך ביום שלמחרת בצומת התותח בעיר. לפי עמוד האיוונט של ההפגנה, התעניינו בה רק 89 גולשים, ועוד 41 אחרים הודיעו שיגיעו. אבל זה לא מנע ממשטרת נהריה להתקשר לקראוטהמר ולבקש ממנו להגיע לתשאול בתחנה. “זה בעצם היה עיכוב של 40 דקות, שבמהלכו השוטר ניסה פעם אחר פעם להכניס לי מילים לפה”, משחזר קראוטהמר, “הוא רצה שאני אגיד שאני מארגן את ההפגנה או שאני יודע מי מארגן אותה, בזמן שבכלל לא ידעתי. גם האיוונט היה אנונימי. בהמשך הם ניסו לדרוש ממני באיומים להוציא רישיון להפגנה למרות שלא היה כל צורך בכך”.



כיצד הייתה התנהלות המשטרה בהפגנה עצמה?


“בסוף הגיעו רק איזה 20 איש, אבל אלי נשלח שוב שוטר סיור, ולאחר מכן הגיע גם סגן מנהל התחנה. הם ביקשו ממני תעודת זהות והמשיכו לתשאל אותי”.



עוד פגישה ועוד פגישה


ישנם שלושה תנאים שצריכים להתקיים ביחד במלואם על מנת שיהיה צורך להוציא רישיון להפגנה: צריכים להיות בה יותר מ־50 איש; היא צריכה להתרחש מתחת לכיפת השמיים; וצריכה לכלול צעדה ו/ או נאומים מדיניים. כך למשל, בהתקהלות של 2,000 איש לא נדרשת הוצאת אישור אם הם מניפים שלטים בשקט.



אלא שנדמה שמשטרת ישראל לעתים מנצלת את חוסר המודעות של אזרחים לחוקים - ומוסיפה דרישות שונות ומשונות משל עצמה. "כשארגנו את צעדת השרמוטות בתל אביב במאי האחרון, נתקלנו בהמון קשיים ובבירוקרטיה מיותרת, אבל מפאת לחץ - שכן לצעדה היו אמורות להגיע הרבה נערות שהוריהן לא היו מסכימים שיגיעו אליה אם לא היה לנו אישור – ולמרות לוח הזמנים הצפוף שלנו, מילאנו אחר ההוראות", אומרת ברכה ברד, המפיקה הראשית של מיזם צעדת השרמוטות שמתקיים בארץ נגד תרבות האונס זה שש שנים. "קודם כל, מבחינת המסלול, רצינו לצעוד ברחובות מרכזיים, ואילו במשטרה ביקשו שנצעד ברחובות צדדיים. אנחנו רצינו לסיים את הצעדה בכיכר הבימה, ואילו במשטרה ביקשו שנסיים אותה בגן מאיר. שנית, הם שלחו אותנו להוציא אישור מעיריית תל אביב ומתיאטרון הבימה, אף שלשניהם אין שום קשר להוצאת אישורים מהסוג הזה. שלישית, הם ביקשו שנסיים את הצעדה בשעה שתיים בדיוק מכיוון שבשעה הזו מתחילות הצגות וההגברה עלולה להפריע, וגם כדי שלא יתרחשו כמה דברים באותו הזמן". 


צעדת "השרמוטות". צילום: אבשלום ששוני


"בצעדת השרמוטות בירושלים ב־2016 היו בקשות ממש הזויות", מוסיפה ספיר סלוצקר עמראן, מנהלת פניות הציבור ורכזת בפרויקט "דוקורייטס" להגנה על חופש הביטוי והמחאה של מפגינים ומפגינות, באגודה לזכויות האזרח. "המשטרה ביקשה שנביא עשרה סדרנים עם אפוד זוהר שרשום להם על הגב 'מארגנים', ושהם יחלקו פליירים שכתוב עליהם שאסור להתפשט. בעצם, ביקשו מאיתנו לעשות משטור גוף בצעדה שמתנגדת בדיוק לזה".

גם בהפגנות נגד מתווה הגז, שהתקיימו לפני כשנתיים ברחבי הארץ, הייתה סלוצקר עמראן עדה, לדבריה, לבקשות חריגות של המשטרה: "המשטרה דרשה אז מהמארגנים לחתום על כך שיש להם אחריות פלילית על כל התנהלות שתהיה בהפגנה, מתחילתה ועד סיומה. כלומר, אם מישהו יחליט לשרוף צמיג – זו תהיה אשמתם. ובאמת, באחת ההפגנות בבאר שבע נעצר אחד המארגנים בגלל התנהגותו של אחד הפעילים".

הקשיים שהמשטרה מערימה גורמת למארגנים לעתים להרים ידיים?
"'מערימה קשיים' זה אנדרסטייטמנט. זה מרגיש כאילו זה פשוט מעיק על המשטרה, והם יעשו הכל בשביל למסמס את זה. לאחרונה היה מקרה של בחור צעיר שרצה לצאת למאבק בעד אחד החופים. מרוב הביורוקרטיה שהערימו עליו הוא פשוט ויתר ואמר: 'יש מספיק חופים בישראל'. בנוסף, יש גם עניין שצריך להגיע פיזית לתחנה ולהגיש שם את טופס הבקשה, שבכלל מורידים באינטרנט. כמה סרבול, למה לא פשוט לשלוח את זה במייל או בפקס? והרי תמיד אחר כך צריך להגיע לעוד פגישה ולעוד פגישה. להוציא אישור להפגנה זה פשוט לעבוד בזה".

הפגנה נגד מתווה הגז. צילום: אבשלום ששוני


למודי קרבות

"המשטרה הרבה פעמים מפרשת את החוק באופן שגוי וסוברת בטעות שהפגנות מסוימות הן טעונות רישיון אף שהן לא", מסביר עו"ד אבנר פינצ'וק, מנהל היחידה לזכויות אזרחיות ופוליטיות וראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח. "בנוסף, משום מה לכל תחנה ולכל מרחב יש את התנאים, הפרוצדורות והטפסים שלהם. בתחנה אחת ידרשו ממארגני ההפגנה דבר אחד, בתחנה שנייה ידרשו דבר אחר, ובדרך כלל אלה דברים שאין להם שום בסיס בחוק. לפי הנוהל, צריך להגיש בקשה חמישה ימים מראש, כשיש מקרים שצריך לבקש בדחיפות. אבל לעתים, גם אם מגישים חמישה ימים או שבועיים מראש, לא תמיד זוכים לאישור במועד. זה מאוד מקשה על מקרים שבהם אתה מתכנן הפגנה של מאות אנשים ורוצה להזמין אותם ברשתות החברתיות. אתה לא יכול לחכות בשביל זה לרגע האחרון".

“גם כשקיבלנו אישורים, הם לא תאמו את המטרה שלנו". הפגנה של יוצאי אתיופיה, אפריל 2015. צילום: יקי צימרמן


באיזה תנאים מוזרים יצא לך להיתקל?
"לתאם עם הקב"ט של העירייה, עם הבימה ועם אגד. פעם ביקשו לדאוג ל־20 סדרנים ופעם ל־40. הפגנה לא אמורה לעלות כסף, אלא אם כן מדובר בסוג של הפנינג. אנשים לא אמורים לעבוד במשרה מלאה בשביל כל תחנה שמטילה עליהם כל מיני משימות ותשלומים".

ג', ממארגני הפגנות המחאה של יוצאי אתיופיה שנערכו במאי 2015, למוד קרבות משטרתיים. הוא זוכר, למשל, איך נהגי אוטובוסים שהיו אמורים להגיע עם מפגינים מכל רחבי הארץ להפגנה גדולה שהתקיימה בירושלים - החליטו ברגע האחרון לבטל את נסיעתם, מכיוון שלטענתו פחדו מהמשטרה. הוא גם מספר כי בדיוק בגלל דברים מהסוג הזה לא לכל הפגנה הוגשה בקשה לרישיון. "הם עושים חיים קשים", אומר ג'. "להישמע לתנאים שלהם זה גם משהו שנוגד את האינטרסים שלנו. לדוגמה, המשטרה מנסה לנתב אותנו לאזורים שבהם לא ישמעו אותנו, שלא נהיה על צירים ראשיים, וזה לא חופש ביטוי. גם עם הדרישות הלוגיסטיות מאוד קשה לנו. מאיפה נביא אמבולנס וסדרנים? זו הפקה שלמה. ככל שהדרישות יותר גבוהות, כך ההפקה יותר גדולה. אין לאף אחד מאיתנו עלויות כאלה, וגם כשקיבלנו אישורים, הם לא תאמו את המטרה שלנו".