התלמידים שגרים רחוק מביה"ס: "לא הייתי מוותר על הנסיעות, הדרך מהממת"

בעוד מרבית התלמידים בארץ מגיעים לבית הספר בהסעה שנמשכת מספר דקות או פשוט הולכים ברגל, הוד שחר, תלמיד כיתה ח' מקיבוץ אלמוג בצפון ים המלח, נוסע מידי בוקר כשעה לבית ספרו שנמצא בקיבוץ עין גדי. כ-195 אלף תלמידים מ-54 מועצות אזוריות, בלמעלה מ-500 בתי ספר נדרשים בהסעות למוסדות החינוך, כאשר המרחק שנוסע תלמיד המתגורר במועצה האזורית לבית הספר יכול לנוע בין רבע שעה בתחומי המועצות הקטנות יותר, לבין כשעה וחצי במועצות הגדולות, הנמצאות בעיקר בפריפריה הצפונית והדרומית, ובאזור בקעת הירדן.

שחר אינו מתרגש מכך, "הדרך מהממת, יש את הים בשעות מאוד יפות ואת ההרים וזו עוד הזדמנות להשלים שעות שינה". את השעתיים שהוא מבלה באוטובוס כל יום הוא מייעל להכנת שיעורי בית אבל גם לשיחות עם החברים ומדגיש כי "אם הייתה לי אפשרות לוותר על זה, לא הייתי מוותר על הנסיעות כי זו עוד הזדמנות לדבר עם החברים וליהנות מהדרך ויש תחושה נעימה באוטובוס".

המועצות האזוריות חולשות על כ-85% משטח המדינה, דבר שמצריך מערך שלם של הסעות לתלמידים, ליווי וסיוע של כל גורמי החינוך כיוון שלא ניתן לפתוח בית ספר אזורי סמוך לכל ישוב. לצורך כך, משרד החינוך העביר בשנת 2017 תקציב בסך כולל של כ-1,016,581 שקלים, כשכ-40% ממנו הינו תקציב המשרד להסעות במועצות האזוריות.

תמר צמח, בת 16.5, לומדת בכיתה י"ב בבית הספר "נופי הבשור" ונוסעת אליו מביתה בקדש ברנע במשך כשעה וחצי. "בבוקר אנחנו יוצאים בשעה 7:00 כשהשיעור מתחיל ב-8:30. הנסיעות מעייפות בעיקר ולא משאירות זמן, זה מקצר את היום". למרות הקושי והעייפות, היא מדגישה כי יש גם יתרונות: "לפעמים יש זמן להתכונן למבחן, לעבור שוב על החומר, זה ממש מציל לפעמים".

עמיר ריטוב, יו"ר מרכז המועצות האזוריות וראש מועצת לב השרון מסביר כי "על מנת שהתלמידים במועצות האזוריות יגיעו אל בתי הספר והגנים אנו מתפעלים מערך שלם של הסעות במועצות האזוריות, המסיע מדי יום אלפי תלמידים לבתי הספר ובחזרה הביתה. אנחנו נדרשים לתפעל את המערך תוך התחשבות בלוח זמנים ותוך דאגה שכל תלמיד ייאסף מביתו בזמן ויגיע לבית הספר לפני תחילת יום הלימודים, על מנת שלא יפסיד אף לא דקה ממערך השיעור, כאשר לעתים מדובר בנסיעה שאורכת שעה ואף יותר".

"יחד עם זאת", מוסיף ריטוב, "המרחק הגאוגרפי שבין המסגרת החינוכית לבתיהם של התלמידים במועצות האזוריות, מחייב אותנו לבצע התאמה של סדר היום של התלמיד שנוסע מרחק רב למסגרת החינוכית. כך למשל אם תלמיד ברשות המקומית מסיים את הלימודים בבית הספר, מגיע הביתה ואחר הצהריים הולך לחוגים, הרי שבמועצה האזורית המסגרת בה מתקיימים החוגים הם בתי הספר, ועלינו מוטלת האחריות להביא את החוגים אל בתי הספר. גישה זו הופכת את הבית הספר ליישות הוליסטית, המשלב חינוך יחד עם חינוך בלתי פורמלי וחוגים, ופה היתרון שלו".