לפני חצי שנה מונה שמואל אבואב למנכ"ל משרד החינוך, ומאז נשאב לתוך התפקיד. "אני פה כל יום מ־5 וחצי בבוקר עד 12 בלילה. פרט לעבודה הזו, אין לי שום דבר אחר", הוא מספר בראיון מיוחד ל"מעריב־השבוע". "זו עבודה סביב השעון, וכך צריך להיות. עבודה רצינית ומחייבת, שיוצרת דריכות, כי כל הזמן יש התרחשויות במערכת".
זו הקדנציה השנייה בתפקיד של אבואב, 58, נשוי לרונה ואב לארבעה. הקודמת הייתה לפני כעשור, ונראה שהוא הגיע הפעם מנוסה יותר ובקיא בכל הנתונים. קשה לתפוס אותו לא מוכן.
למה חזרת למשרד החינוך?
"זה אתגר לאומי ממדרגה ראשונה. אחד המשרדים המורכבים והמאתגרים ביותר, אבל גם משרד שבו אפשר להשיג תוצאות. כששואלים איפה אפשר לעשות שינוי בחברה, התשובה היא במערכת החינוך. המשימות מרתקות. צריך לצמצם פערים, כי יש תלמידים שמסוגלים להגיע להישגים והם לא, משום שלא הבאנו להם את שוויון ההזדמנויות, את הכלים והאפשרויות לממש את היכולת.
"אני בא עם ניסיון, אחרי שעברתי הרבה תפקידים ונמצא עשרות שנים בתפקידים ציבוריים. בא עם בשלות, הבנה של מהי מערכת החינוך, מה המרחב הציבורי ומה המשמעויות של העבודה עם ממשלה, כנסת, משרדי ממשלה. הניסיון הזה הוא מאוד חשוב".
במה שונה התנהלות המשרד היום בהשוואה לעבר?
"כשאנחנו באים עכשיו לקבוע את התקציב של המשרד, הוא מחולק באופן שונה. הוא נותן לאוכלוסיות המרוחקות, המוחלשות, יותר מאשר במקומות אחרים. במהלך הזה אנחנו מאפשרים לצמצם פערים וכשאנחנו עוקבים ורואים התקדמות בחמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית ורואים שתלמידים מוציאים תעודת בגרות טובה יותר, זה סיפוק אדיר, תחושה שככה עושים תיקון חברתי.
"המערכת צעדה כברת דרך רצינית. כשהייתי במשרד בקדנציה הראשונה ביצענו קיצוצים במערכת החינוך. כשחזרתי ראיתי מערכת שהשיבו לה את התקציבים המקוצצים. כשהשוויתי בין העשור הקודם לעשור הזה, ראיתי שכל הקיצוצים שנעשו בצורה מאוד נוקבת וקשה הביאו לירידה בציוני הבגרויות, במיצ"ב, בהישגים הבינלאומיים, במוטיבציה של המורים וברצון שלהם להגיע להוראה. העשור האחרון היה קו פרשת מים ששינה את פני הדברים, ואנחנו רואים לנגד עינינו תוצאות אחרות - התקדמות מתמדת בהישגי הבגרויות, עלייה שנה אחר שנה בהישגי המיצ"ב, שיפור באווירה במערכת, ירידה באלימות בבתי הספר ומשיכה של מורים צעירים בהיקף שלא ידענו בעבר. מדובר במורים שבאים בתחושה שהם יוכלו לשנות את הדברים".
התפיסה של המערכת השתנתה?
"לפני עשר שנים חשבנו שחלוקה שווה לכולם היא הצודקת. הבעיה היא שכך הפערים התקבעו בחברה ולא צומצמו. לכן הפעם יש שינוי דרמטי: 240 אלף שעות מחולקות דיפרנציאלית".
שיתוף פעולה הדוק עם בנט
לאורך השיחה מדגיש אבואב את שיתוף הפעולה ההדוק בינו לבין שר החינוך נפתלי בנט, שמסייע לקידום היעדים ומעניק לו גיבוי. "מדי בוקר אנחנו מתכתבים, משוחחים כל יום ונמצאים בקשר רציף", הוא אומר. "אנחנו חולקים השקפת עולם דומה. לא השקפת עולם פוליטית, זה לא המגרש שלי, אבל חולקים השקפת עולם חינוכית. לכן יש הסכמה ברורה על המדיניות שהוא קבע, ואנו עובדים כל הזמן על יישום הדברים".
השניים, למשל, מאמינים בפיתוח ובחיזוק החינוך הבלתי פורמלי. "תלמיד לא יכול להסתפק רק בתשתית של מקצועות הלימוד", אומר אבואב. "תנועות הנוער נותנות לו בגיל צעיר את האופציה להתחיל להדריך, להיות מעורב במשימות שונות בקהילה - אלה מרכיבים ייחודיים שתורמים להתפתחותו. יש היום כ־50 אלף מדריכים בתנועות נוער וארגונים, 20 אלף נבחרים בשנה למועצות התלמידים, 7,000 מדריכים במקצועות השל"ח, 3,000 יוצאים למכינה קדם־צבאית וכמעט 3,000 שיוצאים לשנת שירות. זו המנהיגות הצעירה של היום, ואולי המנהיגות העתידית של החברה הישראלית.
"אנחנו מרכזים עכשיו את המשימות המרכזיות במדינה. נפגשנו עם רשות העתיקות, שאלנו באילו מקומות צריך לבצע חפירות הצלה שחושפות את האוצר הארכיאולוגי של המדינה, ונחבר לשם בני נוער. שאלנו גם את החברה להגנת הטבע ואת קק"ל באילו אזורים יש הזנחה, באילו מקומות צריך לחדש שבילים, לטעת עצים.
"צריך להביא את בני הנוער למעורבות ועשייה חברתית בהיקפים יותר גדולים. היום רק 25% מהתלמידים מתנדבים. זה צריך להגיע ליותר מ־70%. לבני הנוער יש להט, מוטיבציה. קבוצת ילדים יכולה לאמץ קשישים שאין להם משפחות, לשמח אנשים מבוגרים בבית אבות, להיות חלק ממערך של פעולות רווחה. לכן פיתחנו מערך של מאות מקומות שבהם אפשר להתנדב. החזון שלנו הוא שהתלמיד, מכיתה א' ועד י"ב, יהיה מעורב בעשייה חברתית וכך יפתח בעצמו אחריות, נתינה ומנהיגות. זה מהלך מאוד מהותי".
שקט יחסי
שנת הלימודים נפתחה לפני חודש בשקט יחסי עם מיעוט תלונות ובעיות. אולם עדיין נראה שעובדי ההוראה פגועים מהתנהלות המערכת בכל הקשור לתנאי שכר ומכך שהפכו לגורם שמואשם בכל רעה חולה במערכת.
"חייבים לגבות יותר את המנהלים ואת המורים", אומר אבואב. "בסוף מה שיקבע את רמתה של מערכת החינוך זה איכות המורים. להיות מורה ומנהל בית ספר זו משימה מורכבת, מאתגרת ורב־תחומית. צריך להסתדר עם הילדים, ההורים, הרשות, המשרד. חובתנו לגבות את המורים ולהעניק להם את כל היכולות והכלים כדי לעמוד באתגרים האלה".
למורים יש באמת את גיבוי המערכת?
"אני חושב שהמערכת מגבה היום את המורים באופן הולך וגובר. אנחנו גם עומדים מול ההורים ומבהירים את הכללים - לא הכל מותר. היו ניסיונות למכביר לפטר מורים ומנהלים באמצעות לחצים של הורים - ולא נכנענו. מעמד המורה לא ישודרג במחאות ובהפגנות. הדרך שבחרנו יעילה יותר - שולחנות משותפים, הידברות. המטרה שלנו היא להעלות את שכר המורים, ונעשה את זה. אם בודקים מה היה לפני עשר שנים לעומת עכשיו, אנחנו רואים התקדמות. ברור לנו שלא הגענו למנוחה ולנחלה. המורים ראויים לשכר גבוה יותר ולתנאים טובים יותר ואנחנו השליחים שלהם בנושא".
יכול להיות שבמקרה של המורה החשוד בפדופיליה שלימד בתל אביב, הענקתם גיבוי יתר למנהלת, שההורים מאשימים באי קבלת אחריות על המקרה?
"כאשר ישנה תלונה, אם מסיבה כלשהי הדבר מגיע לחקירת משטרה משום שמדובר בעבירה על החוק, הסמכות לטפל בדברים היא של גורמי אכיפת החוק. אי אפשר לנהל חקירה מקבילה. משטרת ישראל קבעה שהיא פותחת בחקירה, והיא הסמכות המקצועית להוביל חקירה. מרגע שהמשטרה נכנסה לחקירה, אנחנו ממתינים להחלטתה, אבל לא יושבים בשקט אדישים. שאלנו את עצמנו מה המשרד צריך לתקן כדי שמקרים כאלה לא יישנו, ותוך שבוע בדקנו את הרקורד של כל המורים, כדי לוודא שלא עברו עבירה פלילית. יש לנו מאגר מורים זמין, וכל מנהל יכול להקליד את שם המורה ובו במקום לקבל תשובה אם יש אישור להעסקה שלו".
מה לגבי רמת המורים?
"הרמה של המורים והמוטיבציה שלהם נמצאות במגמת עלייה לעומת מה שפגשתי לפני עשר שנים. אנחנו מאחדים מכללות, וזה יצמצם את מספרן ויעלה את איכותן. המכללות עוברות לות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב), ויעברו תהליך של אקדמיזציה. זה יעלה את המוניטין והמשאבים. רף הכניסה יעלה מדי שנה ואיתו הסרגל שקובע מי יכול להיכנס למערכת ומי לא. מורים חדשים יקבלו ליווי של שנתיים, וזה דבר מאוד מהותי. הטובים והמוצלחים יישארו, ואלה שלא יצליחו - לא ניתן להם קביעות. המחקרים לימדו אותנו ש־40% מהמורים פורשים אחרי חמש שנים במערכת. ראינו שכאשר מורה חדש מלווה על ידי מורה ותיק, הנשירה מצטמצמת כמעט בשליש. צריך גם לטפח את המורים הקיימים באמצעות שיפור שכרם".
נושאי החינוך מלידה (גיל 0־3) והחינוך הטכנולוגי לא נמצאים בידי משרד החינוך, אלא בידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. בשני המקרים נעשה ניסיון להעבירם למשרד החינוך, אך כרגע שניהם עדיין בחוץ.
"כל מה שקשור לחינוך - מלידה ועד סוף ההכשרה האוניברסיטאית - צריך להיות במסגרת משרד החינוך, כי זה הכל קשור בחינוך, אבל כרגע זה לא בידינו".
אז איך אתה מסכם את הקדנציה עד עתה?
"המערכת סיימה לגבש תוכנית עבודה לחמש השנים הבאות. ניגשנו למהלך של פתיחת יותר מ־10,000 צהרונים, הכנו תוכנית יסודית בתחום צמצום הפערים וסידרנו תקציב דיפרנציאלי שנועד לסייע למקומות מוחלשים. יצאנו עם תוכנית לאומית שבמסגרתה כל תלמיד יידע לדבר אנגלית ועם תוכנית לאומית לקידום מדעים, פיזיקה וביולוגיה".
אתה מרוצה מההספק?
"מאוד".
ואילו יעדים הצבת להמשך?
"המטרה היא להביא להסכם עבודה טוב יותר עם המורים, ולהביא לכך שהפערים ימשיכו להצטמצם שנה אחר שנה. צריך לראות כמה תלמידים בסופו של דבר מגיעים לאקדמיה וליצור חוליה מחברת, כך שתעודת הבגרות תהיה איכותית ותאפשר להם להמשיך הלאה. וכמובן, אנו רוצים לראות את כל בני הנוער במשימות חברתיות".
ומבחינה אישית?
"זה תפקיד מרתק ואני מייחס לו חשיבות רבה. אהיה פה כל עוד דברים מתאפשרים. באתי אחרי הרבה שנים בתפקידים רבים במרחב הציבורי, ואני מאוד מרוצה מכך שנטלתי על עצמי את האחריות. אני רואה בזה שליחות".