בית המשפט המחוזי מרכז בלוד אמור למסור בימים אלה את החלטתו בערעור דחוף של אם ממרכז הארץ, שבנה הוצא לאחרונה מחזקתה לבקשת עובדת סוציאלית לחוק הנוער במחלקת הרווחה המקומית, ללא שהוכח בבית משפט למשפחה כי האם פגעה בילד באיזו שהיא צורה ולא נטענה כנגדה כל טענה כזאת.
הילד בן ה-7, שהוא גם חולה המופיליה קשה, שוהה כבר למעלה משבועיים במעון חירום נעול, כשלכל בני משפחתו לרבות האם המערערת, אין כל גישה אליו, וזאת אף שדודתו של הילד, אישה נורמטיבית ומוכרת במקצועה, מוכנה לארח את הילד בביתה עד הכרעת בית המשפט בערעור ובלבד שלא יורחק באופן קיצוני מאמו.
ראשיתו של המקרה בהתנהגות מחשידה של הילד כשהאם התייעצה בעניינו עם מטפלת משפחתית שניסה לדובב את הילד. הוריו פרודים והילד חי עם אמו בנפרד מהאב. בשיחה עם המטפלת הלין הילד כי נפל קורבן לפגיעה פיזית אלימה מצד אביו. המטפלת דיווחה למחלקת הרווחה המקומית ובסופו של דבר החליטה פקידת הסעד להרחיק את הילד דווקא מבית אמו למרות היותה פרודה מהאב שהוא זה שפגע לכאורה בילד, זאת לאחר חקירת משטרה שלא הצליחה לבסס כתב אישום נגד האב אבל הסתיימה בהטלת מגבלות עליו שעיקרן כי מותר לאב לראות את הילד רק בפיקוח. לכאורה, בכך אמור היה המקרה המצער להסתיים, אבל פקידת הסעד המקומית החליטה שלא די בכך והעלתה את המקרה לוועדת תכנון וטיפול.
"הליך לא חוקי שקיבל את חותמת בית המשפט"
חוק הנוער קובע מפורשות כי 'להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו רק אם ראה בית-המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה'. עו"ד ורדה שטיינברג-ברכה, שמייצגת את האם בערעור אמרה למעריב אונליין כי "הוועדה שהמליצה להוציא את הילד מחזקת הוריו לצורך אבחון וטיפול במצבו הנפשי, התכנסה כבר ביוני האחרון, אבל פקידת הסעד המטפלת במקרה בחרה שלא להגיש מיד לבית המשפט בקשה בהולה לצו ביניים בסמוך להמלצה. רק לאחר חודש ימים הגישה העו"ס לבית המשפט, שלא כדין, בקשת נזקקות לקטין שאין בה די להוציאו ממשמורת האם. התיק התנהל קודם לכן בבית משפט למשפחה שהמשיך לדון במקרה ולא בבית משפט לנוער כראוי, והשופטת נענתה בכל זאת לבקשה אף שלא הוגשה כדין, בניגוד לתקנות העבודה הסוציאלית וללא המסמכים הדרושים כמו הגשת תצהיר שחוק הנוער מחייב ודיון במעמד הצדדים. זאת ועוד, בית המשפט רשאי להורות על הוצאת הקטין ל-30 יום מביתו ועל מחלקת הרווחה לנמק בקשה להארכת זמן. גם את זה לא עושה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה והצו שניתן להרחקת הקטין מביתו הוא למעשה ללא הגבלת זמן ונותן בידי מחלקת הרווחה גם את הסמכות לקבוע היכן יושם הילד".
"מקרה זה מוכיח עד כמה, למרות הכחשותיהם של משרד הרווחה והעובדים הסוציאליים לחוק הנוער, קלה היד לעיתים קרובות מדי על הדק הסמכות של הוצאת ילדים מחזקת הוריהם. אבל הדבר העצוב ביותר כאן הוא ששופטי משפחה, שאינם בקיאים בחוק הנוער, פוסקים לא פעם בהתאם לחוות דעת של פקידי סעד ללא כל ביקורת שיפוטית ואפילו בניגוד לתקנות המחייבות את העובדים הסוציאליים", הוסיפהשטיינברג-ברכה.