מה עומד מאחורי מגפת הכלבת שמטילה מורא על תושבי הצפון

מגפת הכלבת שנפוצה בחודשים האחרונים באזור הצפון והעמקים לא רק שאינה דועכת, אלא מדירה שינה מעיניהם של גורמים בתחום. "אנחנו כל הזמן מתריעים", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית "תנו לחיות לחיות". "המגפה שלה אנחנו עדים עכשיו נובעת מכמה גורמים: אין אכיפה של חיסוני כלבת בחלק מהרשויות, וגם הפסיקו את החיסונים האוראליים לכלבת בתנים. דיברתי עם וטרינר רשותי, שסיפר לי שכבר שנתיים לא מספקים להם חיסונים לתנים ולכלבים.

גם בצפון ישנם מקומות שבהם הפסיקו את החיסונים לתנים ולשועלים. במקומות אחרים מספקים את החיסון, אבל הווטרינר הרשותי צריך לממן מסוק לפיזור החיסון, על חשבונו. ולא רק זה: אנחנו מכירים מקרים שבהם וטרינרים מוסרים כלבים מהסגרים ללא חיסון כלבת שמחויב בחוק, והרישומים בכלביות ובהסגרים לא מנוהלים כראוי. כל אלו ביחד הם גורמים שאנחנו מתריעים עליהם כבר שנים. זה לא רק משרד החקלאות, זו גם רשות שמורות הטבע והגנים שאחראית על חיות הבר. הכתובת הייתה על הקיר".
 

בימים אלה קוראת עמותת "תנו לחיות לחיות" להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת התנהלותן של הרשויות במניעת מחלת הכלבת. הבקשה הזו נולדה לאחר שבתקופה האחרונה התגלו בצפון הארץ כמה מקרים של בעלי חיים נגועים בכלבת. מתחילת אוקטובר האחרון התגלו יותר מ־40 מקרי כלבת באזור העמקים והגלבוע. לשם השוואה, מתחילת 2017 ועד אוקטובר התגלו בכל הארץ 14 מקרים בלבד של כלבת. ולא מדובר רק בתני בר; רק לפני כשבוע וחצי התגלה כלב בית מסוג פינצ'ר נגוע בכלבת. 
 

לטענת העמותה, העלייה במספר מקרי הכלבת עשויה לנבוע כאמור מצמצום פרויקט החיסון האוראלי של חיות בר, שמופעל זה 15 שנה. כעת היא קוראת לפעולה יזומה של הממשלה להרחבת היקף החיסונים בחיות בית ובחיות בר כאחת. מחלת הכלבת כמעט נעלמה מהנוף הישראלי, לאחר שלפני כ־15 שנה החלו משרד החקלאות ורשות הטבע והגנים להפעיל פרויקט לחיסון אוראלי של חיות בר באמצעות פיתיונות המפוזרים בשטח. הפרויקט עמד בסכנת הפסקה בנובמבר 2015, לאחר ששר החקלאות אורי אריאל הודיע שיפסיק לתקצב אותו.

התפרצות דומה של כלבת התרחשה בשנת 2010, אז התגלו בישראל 58 מקרים של המחלה, גם כן רובם המכריע בצפון המדינה. מקרי הכלבת האחרונים מעלים חשש שמא היקפי הפרויקט אכן צומצמו. בנוסף לכך, בעמותת "תנו לחיות לחיות" מצביעים על כך שחלק גדול מאוכלוסיית הכלבים הביתיים אינה מחוסנת נגד כלבת, כפי שעלה בדיון שנערך לאחרונה בכנסת. 
 

בעמותה מציינים כי מצד אחד דורשים במשרד החקלאות סמכויות מרחיקות לכת לחדירה לרשות הפרט ולהרג בעלי חיים בעילה של סכנת הכלבת, ומצד שני לא נוקטים את הפעולות הפשוטות הנדרשות כדי להבטיח שאוכלוסיית בעלי החיים בטבע, ברחוב ובבית תחוסן נגד המחלה. 

תנאי מחיה

התן הזהוב הוא הגורם המרכזי בהתפרצות הכלבת בישראל. זהו טורף שגודלו בינוני, צבעו אפור־אדמדם, זנבו קצר וקצהו קטום וכהה. מדובר ביצור לילי שנפוץ במרבית אזורי הארץ וגם במדינות השכנות כגון ירדן, לבנון וסוריה, ובמספרים הולכים וגוברים. תנים נצפים כיום בישראל גם בתוך ערים, ולא רק בערי פריפריה. תושבים רבים דיווחו על צפייה בתנים בפארק הירקון בתל אביב וברחובות סמוכים ברמת גן. התנים נמשכים לזבל. הם אומנם מוגדרים כטורפים, אבל בפועל הם אוכלי כל שחצי מתזונתם היא צמחית, ולכן פח זבל ממוצע עבורם הוא מקור למזון. ככל שתנאי המחיה של התנים משתפרים, הם מתרבים יותר.

 

מאז קום המדינה מתו כ־30 בני אדם מכלבת, כאשר המקרה האחרון אירע ב־2003. בישראל מחסנים כאמור חיות בית מפני כלבת, ובני אדם מקבלים את החיסון רק אם יש חשד שנדבקו במחלה. בכל הנוגע לחיסונים של אוכלוסיות התנים בצפון, גורמים במועצות האזוריות בצפון טוענים כי כמות החיסונים צומצמה לשליש בשנים האחרונות: לעומת 500 אלף מנות חיסון שפוזרו ב־2012, ב־2015, לדבריהם, פוזרו 175 אלף בלבד.
 

במשרד החקלאות טוענים כי התקציב לא צומצם בפועל וכי כמות החיסונים לא פחתה כלל. עוד טוענים במשרד כי מחלת הכלבת מגיעה לשיאה מדי כמה שנים. אך את ארקין זה לא מספק. “איפה משרד החקלאות?" היא שואלת. “למה לא שומעים אותם? למה אין הנחיות ברורות מה לעשות עכשיו? אין מחשבה של צעד אחד קדימה, אין עם מי לדבר, ועצוב שהגענו למצב הזה".
 

בשנים האחרונות יושם שיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים ומשרד החקלאות בישראל לבין משרד החקלאות בירדן, ובמסגרת זו פוזרו חיסונים באמצעות פיתיונות גם ברצועה מוגבלת מעברו הירדני של הגבול. אלא שרשות הטבע והגנים ומשרד החקלאות אישרו ל"מעריב המגזין" כי שיתוף הפעולה עם ירדן טרם החל השנה, ולא נמסר אם ומתי יתקיים. גם לא נמסרה הסיבה לכך שהשנה טרם פוזרו פיתיונות בירדן. בסוריה ובלבנון, שגם הן מקורות לחדירת חיות בר לשטח ישראל, לא מתקיים שיתוף פעולה בנושא החיסונים.
 

מי שעוד מודאגים מהמצב הם וטרינרים שביקשו להישאר בעילום שם. “החיסון לכלבת עולה פחות משקל וחצי למשרד החקלאות, והם מוכרים אותו לנו בכמעט 15 שקלים", אומר אחד מהם. “שייתנו אותו חינם כדי לעודד אנשים לחסן, שיאכפו את החוק. אני לא יכול להכריח אנשים לחסן מלבד הלקוחות שלי. לא כל הלקוחות שלי מחסנים, אבל מה עם כל אלו שלא מגיעים? איך יכול להיות שווטרינר רשותי לא אוכף את החוק ומוודא שכל בעלי הכלבים הרשומים מחסנים? אוכלוסיית כלבי בית מחוסנים היא רצועת הגנה נגד כלבת.
 

“הסיפור עם צמצום החיסונים האוראליים הוא פשע שמישהו צריך לשבת עליו בבית סוהר", אומר וטרינר אחר. “שנים שמדינת ישראל נלחמת בכלבת, ולצמצם פרויקט כזה זה פשע. משרד החקלאות לא מתפקד. עכשיו הם בצפון? מה הם עושים שם בדיוק? יורים בכלבים ובתנים? זו הדרך להתמודד, בדיעבד? שום חשיבה קדימה. כרגע בפועל, מבחינתי, יש מגפת כלבת בישראל, וככה אני גם מנחה את הלקוחות שלי: לחסן בזמן, לא להסתובב עם הכלב בטבע. שמענו גם על מקרים שתנים נשכו בני אדם, אז עם כל הכבוד לטענות שזה מפני ששטחי המחיה חופפים - זו שטות. כמעט 50 מקרים של נשיכות בני אדם על ידי תנים זו מגפה, וזה היה יכול להימנע. שלא יספרו לי שאלו תנים מירדן ומסוריה - היו כאלו במדינות שכנות כל השנים. למה זה קורה דווקא עכשיו? כי כשמזלזלים ומצמצמים תקציבים חשובים כמו מלחמה בכלבת, שהיא עניין בלתי פוסק וחשוב, לטובת לא ברור מה - זה מה שקורה". 

 

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "חובת מניעת המחלה חלה על פי החוק על בעלי חיות מחמד, המחויבים לחסנם נגד מחלת הכלבת, ועל הווטרינר של הרשות המקומית לגבי חיות בר שבשטח הרשות. מדי שנה מתבצע פיזור של פיתיונות חיסון אוראלי לטורפי בר נגד מחלת הכלבת. בעונות 2016־2017 פוזרו הפיתיונות באותו אופן ובאותו ההיקף. ממוצע פיזור חיסוני הכלבת שנעשה בשנים 2016־2017 משתווה לממוצע החיסונים שפוזרו בכל שנה. בנוסף, גם כמות הפעמים שהוא פוזר לא פחתה. באזורי סיכון גבוה פיתיונות התרכיב מפוזרים בשני סבבים, בהתאם לתוצאות הניטור בחיות בר". 
 

"לראיה, הממצאים מעידים כי המחלה התפרצה בעיקר בקרב אוכלוסיית תנים צעירים, שנולדו באביב האחרון, לאחר פיזור הפיתיונות בשנה שעברה. לעומתם, מאות תנים בוגרים שנדגמו באזור ההתפרצות וחוסנו בשנה שעברה, בריאים לחלוטין ולא נדבקו. השנה מדובר בנגיף שעבר התאמה לתנים ולכלבים, כך שהוא יותר אלים כלפיהם. מדובר בתופעה ידועה בעולם שבה נגיף עובר אדפטציה לסוג מסוים של בעל חיים".
 

"לאור הממצאים בשטח, החליט המשרד לתגבר את פעולותיו נגד המחלה. במסגרת זו, המשרד והמועצה האזורית גלבוע חיסנו את חתולי הרחוב והבית באזור הגלבוע, יזרעאל, עמק המעיינות ויקנעם. בנוסף, באזור הגלבוע יסומנו החתולים אף באמצעות שבבים אלקטרוניים. גם הכלבים קיבלו חיסון נוסף, מעבר לחיסון שניתן עד כה שנועד להעלות את יעילות החיסון. משרד החקלאות מממן את החיסונים, והם ניתנים ללא תוספת עלות. יתרה מכך, משרד החקלאות, בשיתוף הרופאים הווטרינריים של הרשויות המקומיות, קיים 'מבצע חיסון' ממוקד עבור כלבי בית באזור הגלבוע".

מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "רשות הטבע והגנים מתייחסת בכובד ראש לתופעת הכלבת ופועלת באופן סדור ובשיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמים האחראים למניעת מחלת הכלבת בישראל בהם משרד החקלאות, השירותים הווטרינרים, מועצות אזוריות ועיריות. ניכר כי מקור התפרצות המחלה נובע מחדירות מאסיביות ומתמידות של נגיף הכלבת על ידי חיות בר ובעיקר תנים מעבר לגבול הירדני והלבנוני שם לצערנו לא מתבצעות מספיק פעולות מניעה וטיפול במחלה".

"כמי שמופקדת על הגנת חיות הבר, הרשות משקיעה לאורך השנים מאמצים רבים יחד עם משרד החקלאות בפיזור תרכיבי חיסון אוראליים כנגד מחלת הכלבת לאוכלוסיית תנים, שועלים וזאבים בשטחים הפתוחים באמצעות מטוסים וכלי רכב. פעולה זאת מבוצעת במקביל לפעולות ממשק אחרות בהן גם דילול ממוקד של אוכלוסיית תנים באזור עמק המעיינות ועמק חרוד שם התגלו מרבית מקרי הכלבת".

פעולות אלו חשובות אך ידוע כי אינן יעילות לאורך זמן כל עוד לא תטופל גם רמת הסניטציה ביישובים ובשטחי מועצות, קרי זמינות מזון ופסולת לחיות הבר, שמקורן בפעולות אדם כגון: פסולת ביתית מפוזרת, פסולת חקלאית ופגרי בעלי חיים, רפתות בריכות דגים שהם מקור המשיכה המשמעותי לתנים ודירים לא מגודרים וגם האכלת חיות על ידי בני אדם. אלו מהווים מקורות מזון זמינים מדי לתנים באופן לא טבעי מה שמשפיע על קצב ההתרבות שלהם באופן מתפרץ מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של השטח".

"מחקרים מוכיחים כי כשרמת הסניטציה משתפרת, כך אוכלוסיית התנים הופכת לפחות צפופה בשטח ובהתאם מצטמצמת גם סכנת התפשטות מחלת הכלבת והתופעות הנלוות באזורים אלו. לכן הרשות פועלת בשיתוף מועצות אזוריות גם לאיתור מקורות המזון העיקריים והנחייתן כיצד לצמצם את הגישה של התנים אליהם, כאמצעי להקטין צפיפותם".

"שילוב פעולות אלו, ובראשן הקפדה על רמת הסניטציה בשטחי היישובים והמועצות יוכלו להביא לצמצום משמעותי של התופעה".