באולם אירועים קטן בבני ברק נערך ביום שישי האחרון טקס ברית מילה שגרתי לכאורה, אבל האורחים הרבים שהוזמנו ידעו כי הוא מסמל הרבה יותר מכך. "זה היה נראה כמו עלייה לרגל", אומר א', איש תקשורת חרדי ותיק ונצר למשפחה מיוחסת בזרם הליטאי, אשר ביקש להישאר בעילום שם. "האבא היה יעקב קנייבסקי, הנכד של הרב חיים קנייבסקי (ממנהיגיו הרוחניים של הזרם החרדי־ליטאי בישראל - ע"ר). מדובר בילד בן 23, אבל הוא הפך 'המוציא והמביא', אז ראית שם את כל הפוליטיקאים החרדים, את כל הרבנים של הערים החרדיות".
לא רחוק משם, בבית החולים מעיני הישועה, גסס על מיטת חוליו מנהיג הזרם הליטאי בשנים האחרונות, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. פטירתו בגיל 104 אתמול בבוקר סימנה עבור רבים את תחילתו של קרב שבמידה רבה אפשר שכבר הוכרע. "מבחינה פוליטית, בסופו של יום מי שיהיה מאוד דומיננטי בקבלת ההחלטות אצל הליטאים בכלל יהיה מישהו מסביבת בית הרב קנייבסקי", א' ממשיך. "לכן בשנה־שנתיים האחרונות כבר היו פוליטיקאים ברמה המוניציפלית שהיו מזוהים מאוד עם הבית של הרב קנייבסקי. הבית שומר עליהם".
הרב קנייבסקי תמיד היה ברקע, ועל פי הערכות בציבור החרדי־ליטאי, הוא צפוי להישאר שם. גם אם לא ברור לפי שעה מי יירש את מקום הרב שטיינמן, ברור לכל כי השלכות פטירתו יהיו רחבות ועמוקות, לפני הכל מבחינה פוליטית. "המגזר במשבר אמיתי", א' אומר. "כשהרב שטיינמן מת יש עוד כמה שמתו איתו פוליטית. קח למשל את מנחם שפירא, סגן ראש עיריית בני ברק. האיש אכל אותה. אם הרב שטיינמן היה ממשיך לחיות, שפירא היה בעוד שנה כנראה ראש העיר, ועכשיו הוא איבד את זה לגמרי".
לדברי א', יש גם מי שהפטירה הזו כנראה סללה את דרכו הפוליטית. "לדוגמה ראש עיריית מודיעין עילית, יעקב גוטרמן", הוא אומר. "הוא, למשל, מוחרם כבר חמש־שש שנים בבית הרב שטיינמן. שמו לא מוזכר בעיתון של דגל התורה, 'יתד נאמן', אבל אף אחד לא יכול לזרוק אותו כי יש לו גיבוי מהרב קנייבסקי. עם הפטירה של הרב שטיינמן גם ישראל קלרמן, חבר מועצה בירושלים, קיבל עכשיו בשקט את הסגנות של עיריית ירושלים, כי הוא איש של קנייבסקי".
אז למה שהיורש לא יהיה מבית קנייבסקי?
"כי הרב קנייבסקי הוא לא איש של החלטות. לצורך העניין, הוא לא האדם לענות אם לפרוש מהקואליציה או לא. הוא לא מונח מספיק בפוליטיקה הארצית, למשל. לכן הזהות של מקבל ההחלטות עדיין לא ברורה כל כך".
השפעת המיעוט
שטיינמן היה ממנהיגיו הבולטים של הציבור החרדי בשנים האחרונות. לאחר פטירת הרב שך בשנת 2001, עמד לצד הרב יוסף שלום אלישיב בהנהגת הציבור הליטאי. לאחר פטירת הרב אלישיב, הנהיג הרב שטיינמן את הממסד הליטאי הוותיק. מאות אלפים השתתפו אתמול במסע הלוויה שלו בבני ברק.
ובינתיים, בציבור החרדי כמו בציבור החרדי, בורסת השמות כבר רותחת. שם אחד שב ועולה בפי כולם: הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', הגדולה והחזקה בישיבות הזרם הליטאי בישראל. "חוץ מזה שהוא תכף בן 95, הוא מראשוני ישיבת פוניבז', אני חושב שהוא מששת התלמידים הראשונים שלמדו שם", אומר ד"ר גלעד מלאך, ראש תחום חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה. "הוא מהאסכולה הבני־ברקית שהרב שך בא ממנה. מצד שני, הוא גדל 'ביישוב החדש', וביחס שלו למדינה ולנושאים שבמחלוקת - עושה רושם שהוא דומה לרב שטיינמן. הוא נגד לימודים אקדמיים ובעד לימוד תורה ארוך שנים, אבל מצד שני אין לו יחס עוין כלפי המדינה. הוא אמר לפני כמה שנים שחיילים שמתים בפיגועים או במלחמה הם במעמד של קדושים, ואני מתרשם שגם באופי שלו וגם בגישה הוא דומה לרב שטיינמן".
אולי בניגוד לנורמות הנהוגות בעולם המערבי, בציבור החרדי גילו המופלג של הרב אדלשטיין אינו גורם מפריע למשוח אותו למנהיג, אולי אפילו להפך. כאשר הרב אלישיב התמנה למנהיג הליטאים תחת הרב שך, הוא היה בן 89, והרב שטיינמן היה בן 98. אלא שלדברי ד"ר מלאך, לגיל עשויה להיות השלכה. "השליטה הליטאית הפכה להיות דומה לשליטה הסעודית", הוא אומר. "למלך אבן סעוד היו 54 ילדים, אז ברגע שמת אחד, האח הכי זקן נהיה מלך, מה ששיתק לחלוטין את המלוכה. רק עכשיו זה השתנה קצת, כשמינו את יורש העצר שהוא הבן. כאשר המנהיג חייב להיות מהמבוגרים ביותר, זה מקשה על ההנהגה לעצב שינויים, להחליט החלטות דרמטיות".
תחת הנהגתו של הרב שטיינמן, הפיצול המר בציבור הליטאי החריף. מאז מות הרב שך ב־2001, וביתר שאת מאז מות הרב אלישיב ב־2012, הפך בית המדרש המפואר של הישיבה לזירת קרבות אלימים בין שני פלגים – זה הדוגל בקו המתון והצנוע של הרב שטיינמן מבני ברק, וזה הדוגל בקו הנצי והבלתי פשרני של הרב שמואל אוירבך מירושלים. אולי הזרם הזה הוא שהוליד, למשל, את העיתון "הפלס", המושמץ בקרב חוגים רחבים בציבור החרדי בשל נטיותיו הקשוחות עד אלימות, וכן את "הפלג הירושלמי", המוביל בין היתר את מחאת גיוס בחורי הישיבות המשתוללת ברחובות ישראל בימים אלה.
עם זאת, איש אינו מעריך שהרב אוירבך יירש את מקום הרב שטיינמן, ותעיד על כך השתתפותו בתהלוכת הלוויה אתמול. "הרב אוירבך הכיר בעובדה שהרב שטיינמן מנהיג את רוב הציבור החרדי, והרצון שלו הוא להישאר במיעוט", אומר יעקב וייס, מראשי "הפלג הירושלמי". "הרצון שלו היה ליצור אמירה מול זאת של הרב שטיינמן, להציג קו מקביל בכל המקרים, ולצורך כך הוא הציג את עמדותיו אף שידע שזה ייצור התנגדות קשה. במצב הנוכחי, שניהם לא רבו על אותה עוגה, אבל הציבור כבר התחלק. אנשים לא עושים שידוכים אחד עם השני, התפתחה מערכת חינוך מקבילה וכן הלאה. לכן, מה שקורה כרגע זה בעצם שההנהגה של הרב אוירבך תיוותר הנהגת מיעוט, אבל מטבע הדברים, ההשפעה של המיעוט תהיה יותר דרמטית. לאור העובדה שהרב אוירבך היה אויב מושבע של הרב שטיינמן, יכול להיות שיהיו כאלה בשוליים שכן יבואו לשאול בעצתו וכו'. אבל זו השפעה שולית, היא לא כל כך דרמטית".
בכל זאת, הפטירה הזו מותירה איזה ואקום.
"אין ספק. בשנים האחרונות נוצר מצב שכל ההנהגות שקרסו לאורך השנים התנקזו רק לרב שטיינמן. ההנהגה הספרדית, למשל, קרסה מאז פטירת הרב עובדיה יוסף, והרב חכם שלום כהן (שירש את מקומו בציבור החרדי־ספרדי - ע"ר) תמיד הסתכל לראות מה הרב שטיינמן יעשה, וככה גם ההנהגה החסידית שקרסה מזמן עם פטירת האדמו"ר מגור הקודם, והמחלה הקשה של האדמו"ר מוויז'ניץ. ההנהגות האלה קרסו כבר לפני יותר מעשור, והרב שטיינמן ריכז את הציבור בידיים שלו. אז היורשים שלו עכשיו הם הרב אדלשטיין והרב קנייבסקי, וכיום יש הרבה אינטריגות בין החצרות האלה".
לא צריך להכתיר
בינתיים, בציבור הליטאי יש כבר מי שמדבר על אפשרות של הנהגה רב־ראשית. "יש כוכב צעיר ממש, בן 64, שהוא הרב ברוך סולובייצ'יק", א' אומר. "הוא רב דומיננטי מאוד בירושלים. יש לו גיבוי מהבית של הרב קנייבסקי, והוא מתחיל להוביל מהלכים. למשל, הוא זה שהוביל לסולחה בין ניר ברקת לחרדים, וכל מוסדות החינוך החדשים שנפתחים הם בהכוונתו ובפיקוחו. הוא מתחיל לקבל פיקוד עד כדי כך שיש מצב שהוא יקבע את זהות הח"כים בבחירות הקרובות".
לצדו עולה שם שלישי, מוכר קצת יותר, הרב משה הלל הירש, ראש ישיבת סלובודקה הגדולה והמכובדת וחבר מועצת גדולי התורה. "גם הוא נוטל חלק גדול בהנהגה", אומר משה וייסברג מאתר החדשות החרדי "בחדרי חרדים", ובן לזרם הליטאי בעצמו.
ייתכן שנראה מצב של ביזור סמכויות?
"זה לא עובד בסמכויות", הוא אומר. "אבל מטבע הדברים, מרן הרב קנייבסקי הוא הדמות העליונה, ולצדו מרן הרב גרשון אדלשטיין הוא למעשה המנהיג בפועל יותר, וישנו גם הרב משה הלל הירש".
האם אפשר לצפות להצהרה או לטקס העברת סמכויות רשמי?
"לא. אין איזו מסירת הנהגה. כשהיה המהפך הליטאי, הרב קנייבסקי כתב מכתב שהנהגת הדור מסורה לרב שטיינמן, והוא למעשה ממשיך את הרב אלישיב, אבל זה לא מתבטא בצורה של העברת סמכויות. מבינים את זה לבד, לא צריך להכתיר".
הספֵרה הפוליטית משחקת את התפקיד החשוב ביותר, והשמועות לגביה נעות בין הריאלי למופרך. "אנשי הרב קנייבסקי חשו שמתעלמים מהם ולא מתחשבים בעמדה שלהם, אז שמעתי שהם עשו שורת פעולות", אומר יעקב וייס, ומודה ששמע זאת מכלי שלישי. "המרכזית שבהן היא סוג של המפץ הגדול של הפוליטיקה החרדית - איחוד בין ש"ס ויהדות התורה. מי שאמר לי את זה הוא אדם שנאמן עלי. הוא טוען שהעניינים כבר סדורים לחלוטין, ובעצם מדובר פה בצעד שאמור למוטט לגמרי את ההגמוניה שהייתה לחסידות גור בפוליטיקה החרדית".
כלומר, הפטירה היא הזדמנות ליצור גוש פוליטי חוסם?
"לא. בעצם באו לסגור את הדיל בין הגורמים המובילים תוך התעלמות מגור, שלא תהיה להם ברירה אלא לקבל את המהלך ולספוג את ההשפלה".
ברור לכל שהפטירה הזו צפויה להיטיב עם מי שמכונים "העסקנים", אלה שמצטופפים סביב המנהיג הרוחני. "כבר נהיה מעמד שלם של עסקנים", אומר ד"ר מלאך. "זו קבוצה א'. קבוצה ב' מורכבת מחברי הכנסת, שהפכו להיות יותר ותיקים מגדולי הדור. למשל, ח"כ משה גפני שמוציא ומביא 30 שנה, ח"כ יעקב אשר וח"כ אורי מקלב. זה יוצר ביזור בהנהגה הרוחנית. לטעמי, ההגמוניה הליטאית עשויה להיחלש. היא כבר נחלשת".