סיפורו הנדיר של נער ערבי, בן לאב פלסטיני מעזה ששיתף פעולה עם ישראל ועזב את הרצועה בעקבות כך, התפרסם היום (שני) בתוכנית "שש עם עודד בן עמי". הנער ששמו מיכאל, תיאר בראיון את מהלך חייו, מההתנכלויות אותן חווה כשגר בילדותו בכפר בצפון הארץ, ועד החלטתו להתגייר ולהתגייס לצה"ל.
"לגדול להורים הללו היה מצידי גם גאווה באותו רגע וגם פחד כי אני הייתי גאה באבא שלי, שאבא שלי עזר למדינה, עבד עם הצבא", סיפר, "לא ידעתי עד גיל מסוים את מה שהוא עשה, אבל הייתי רואה אנשים שבאו אלינו הביתה. הייתי רואה את אבא שלי יוצא לימים ולא חוזר, והייתי רואה את הנשק שלו, שהיה בבית להגנה עצמית, שנתנו לו מהמדינה". 
מיכאל, שפניו לא נחשפו במהלך הראיון סיפר על החוויות הקשות מילדותו בכפר בה סבל מאלימות כלפיו וכלפי משפחתו. "מכיתה א' היו קוראים לי 'הבן של הבוגד'. כולם הכירו את אבי וכולם בכפר חינכו את ילדיהם לשנוא את המשפחה שלי. עשו עלינו חרם. ירו באבא שלי מספר פעמים וגם בי אישית, חיכו לי כשהייתי בבית ספר. אושפזתי ארבע פעמים ואיזו פעם חיכו לי שמונה תלמידים ופגעו בי וזרקו עליי אבנים".

הצעיר תיאר את האירוע שהוביל לשינוי בחייו. "הרצח של הלל אריאל בקריית ארבע לפני כשנה וחצי היה התחלת הכניסה שלי לעולם הציונות. כשהרצח הזה קרה התחלתי לדבר ולא לפחד, כי המקרה הזה זעזע אותי בטירוף. ישר כתבתי פוסט בפייסבוק, העליתי את התמונה שלה ואמרתי בקול רם שאני נגד הרצח הזה. אמרתי את דעותיי ואחרי יומיים הלכתי לבקר את משפחתה בקריית ארבע. הלכתי גם לעתניאל לבקר את משפחתו של הרב מרק ז"ל שנרצח גם בפיגוע, ועד עכשיו אני בקשר עם המשפחה שלו, עם הבת שלו שהתחתנה לפני כמה ימים ועם בניו".
הפוסט הזה שינה את כל חיי - התחלתי להסתכל על דרכים אחרות ולהתעמק בציונות", הוסיף מיכאל, "הלכתי גם להתפלל בבתי כנסת והתחברתי לתורת ישראל. ואז, בגיל 16 החלטתי להתגייר ולפני חודשיים התחלתי בקורס גיור מוכר ועוד 10 חודשים אסיים אותו".
מיכאל סיפר כי הוא ואחיו מיועדים להתגייס לצבא. "זה חלום שלי מהיום הראשון בחיי", אמר, "זה היה חלום גם של אבא שלי שנפטר ממחלת הסרטן. בימיו האחרונים הוא אמר שהוא הולך בראש מורם כי כל הילדים שלו הולכים להתגייס. יש לי אח שבעוד שלושה חודשים היה אמור להתגייס לגולני, אבל דחו לו את הגיוס לעוד שנה וחצי". "עברתי הרבה דברים כש'יצאתי מהארון' כציוני. יש ערבים, דרוזים, בדואים ונוצרים שמתגייסים. אני לא מפחד מאף אחד והולך בדרך שלי, אבל לחיים של המשפחה שלי שעדיין גרה בכפר. אני לא רוצה שהם יעברו מה שאני עברתי".