רינה מצליח חושפת את המשבר הגדול בחייה

"מעולם לא הייתי נשואה, למרות שהייתי בזוגיות. אני חושבת שהפחד מלהיות נבגדת לקח אותי לא פעם ליחסים לא לגמרי מחייבים. המחויבות הפחידה אותי, העצמאות והאחריות. הנישואים של אמא שלי היו מאוד תובעניים, היה לי אבא מדהים אבל מאוד תובעני, היא הייתה צריכה להיות מאוד איתו ובשבילו והיא לא יכלה למשל ללכת לחוג כי הוא ישב בבית ולא יכל לסבול שהוא איננה. אני גם תמיד יותר קשובה לדבר הבא, ואז כאילו אסור לי להחמיץ אותו", סיפרה מצליח על הבחירה לא להינשא.  

הזוגיות של ההורים זו סיבה שוויתרת על נישואים?
"אני חושבת שזו אחת הסיבות. חשבתי שחיי נישואים וילדים זה דבר שמגביל אשה, בימינו זה מגביל פחות. חוץ מזה שאני עם מישהו אני תמיד עסוקה במה שאני מפסידה. בחיים שלי לא הייתי בדייט, גם אני לא הולכת עכשיו לדייטים. יצאתי עם חברים ואנשים שהכרתי אבל לא לדייט. לא הולכת לפגוש בנאדם שאני לא מכירה. בשנות ה-20 לחיי הייתי מאוד תמימה, בפעם הראשונה שהיה לי חבר זה בגיל 22, הכרתי אותו במסגרת הפעילות בתא הסטודנטים".  

מצליח סיפרה על המחיר שגובים החיים לבד: "אני לא מאמינה בדבר הזה של זוגיות ולכן אף פעם לא התחייבתי. זה בלתי אפשרי למנוע מאדם מלממש את האהבות שלו, הריגושים שלו. אז נכון שאתה מוצא את עצמך כמו מר נרקיס ביום שישי לבד בבית, אבל גם בזוגיות אתה משלם מחר. לקום בבית אני דווקא תמיד שמחה לבד". 

העיתונאית הוותיקה התייחסה לבחירה שלה לא להביא ילדים לעולם: "אם היית שואל מה הייתי רוצה יותר, שיהיה לי בן זוג או ילד אז חד משמעית בן זוג. זה שאין לי ילדים פחות מפריע לי. תמיד אומרים שזה הבנאדם שהכי תאהב בעולם, אבל הוא גם הבנאדם שהכי מגביל אותך בעולם".  

היא הוסיפה: "אין לי משהו נגד ילדים, אבל התגלגלתי בחיים. כשהגיע הזמן להחליט ישבתי לשיחה קשה עם דנה וייס, חברה, שאמרה לי 'בואי רינה ונעשה ילד ביחד', חשבתי ואמרתי לה לא. זו אחריות גדולה וזה יגביל אותי בכלל, לא רק מבחינת הקריירה. בכלל". 

לדבריה, "זה מגביל מבחינת היום היום. אני בנאדם שקם ועושה 90% מהזמן מה שבא לו. אחרי שעשית ילד אתה כבר לא יכול להגיד שהוא מיותר. אני קנאית מאוד גדולה לחופש שלי ומשלמת על זה מחיר. תמיד שואלים אותי על הנושא הזה של ילדים ואני מרגישה שליחה של נשים שבחרו לחיות ככה". 
 

הרגע שמצליח הגיעה לדמעות היה כשהתייחסה למשבר הגדול בחייה, מותה של אמה מרסל בגיל 95: "היא הייתה אהבת חיי, הבנאדם שהכי אהבתי בחיים שלי והכי הערצתי. הייתי באה אליה כל ערב בסוף יום עבודה והייתי מדברת אתה עשר פעמים ביום. אני איבדתי גם שני אחים גם זה לא היה קל. לפעמים אני מופתעת איך אני שומרת על כזאת חדוות חיים. עד שאמא שלי לא נפטרה מעולם לא הרגשתי לבד".