סיפור המעשה החל כאשר יחסים של ספר חיפאי ואשתו, הורים לשלושה ילדים, עלו על שרטון. לאחרונה האישה גילתה כי לבעלה קשר פסול עם אישה זרה העובדת תחתיו במספרה. בעבר היא חשפה קשר פסול עם עובדת נוספת במספרה שבעלה אף נסע עמה לברלין. במקביל, בשלוש השנים האחרונות נמנע הבעל מלקיים יחסי אישות עם אשתו. בנסיבות אלה, שהגיעו לבית הדין, פסקו הדיינים כי על הצדדים להתגרש והם אף הסכימו לכך.
בשלב זה הציגה האישה את הכתובה המקורית שבין בני הזוג ובה נכתב כי הבעל מתחייב בשבועה חמורה ובקניין גמור ונקב בדמי הכתובה בסך 5,555,555 שקלים.
הדיינים דנו ארוכות במידת הסבירות והמחויבות של חתן מתחת לחופה כפי שהיא נדונה בספרות ההלכתית החל מהשולחן ערוך וכלה בדיינים בני דורנו שהאחרון שבהם הוא הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שהתייחס לנושא בספרו והתבסס על אביו הרב עובדיה יוסף ז"ל. בסופו של דבר החליטו הדיינים לאמץ שלושה פסקי דין של דיינים בני זמננו ולשלב ביניהם.
חבר בית הדין הגדול, הרב שלמה דיכובסקי, מי שהיה מנהל בתי הדין הרבניים, כתב כי במקרה של כתובה בלתי סבירה על הדיינים להעריך את סכום הכתובה בהתאם לפרנסה של כעשרת אלפים שקלים לחודש במשך שנה – דהיינו כ-120 אלף ש"ח. הדיין הרב חיים שלמה שאנן כתב לעומת זאת במקרה דומה כי לדעתו ניתן להשית את דמי הכתובה בסכום שאדם יכול לצבור כל ימי חייו – דהיינו בסכום הרבה יותר גבוה מזה של הרב דיכובסקי. הרב יקותיאל כהן, לשעבר אב בית הדין הרבני באשדוד, שנדרש לדון במקרה דומה כתב כי הסכום שעל דעתו של הרב דיכובסקי, היינו 120 אלף שקלים, נמוך מדי ולעומת זאת הסכום בפסיקתו של הרב שאנן גבוה מדי ולכן הוא מציע לפסוק סכום ביניים על פי שיקול דעתו של בית הדין.
אשר על כן החליטו הדיינים, הרבנים שלוש, חזן וגלב לאמץ את שיטתו של הרב יקותיאל כהן ולפסוק בממוצע על פי שיקול דעת בית הדין. בהחלטתם קבעו הדיינים כי "לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן: בית הדין מחייב את המשיב בסך 240 אלף שקלים כדמי כתובה".
לאור מקרים חוזרים ונשנים של דמי כתובה בלתי סבירים הנידונים בבתי הדין הרבניים, קרא מנהל בתי הדין הרבניים הרב שמעון יעקבי לחתנים הנישאים ולרבנים עורכי הנישואין וכן לרושמי הנישואין לנקוט ביתר זהירות ולהימנע מלנקוב בסכומים מופרזים מתחת לחופה.