אלפים יצאו למחות בסוף השבוע האחרון באשדוד בשלוש הפגנות במטרה להזדהות עם בעלי העסקים שקיבלו התראות לפני קנס, ולצאת נגד מדיניות הגברת האכיפה נגד בתי עסק הפועלים בשבת. "איש איש באמונתנו יחיה", קראו שם. אלא שהם לא היחידים. גם בערים אחרות בארץ, ובהן אשדוד, נתניה, טבריה, אילת, ערד, רמת גן, הוד השרון וירושלים, יצאו תושבים בשבוע האחרון להפגין נגד חוק המרכולים השנוי במחלוקת.
"נתניה חופשית לכולם" ו"אומרים לא לחוק המרכולים", התנוססו הכיתובים על שלטי המפגינים בנתניה. גם באילת, שם נחגגה בתרועה גדולה בסוף השבוע הליכודיאדה, יצאו תושבים לרחובות. "הליכוד מכר את אילת", הפגינו כמה עשרות אילתים אחרי פרסום מודעות בנוסח פשקוויל שכותרתן: "הזדעזעי אילת!" "הפשקוויל הזה באמת יצא מהתושבים", אומר שלמה (מומו) ביטון, חבר מועצת העיר. "הליכודיאדה הגיעה לאילת יומיים אחרי שסגרו את המדינה עם החוק הזה. ליכודניק אחד לא הצביע בעד העיר, ושנייה אחרי שהם סגרו אותה, הם מגיעים אלינו. אם לחוק הזה לא הייתה תקופת הכשרה, העיר הייתה סגורה.
הסלוגן של התושבים היה: גם סגרת וגם חגגת? לבוא לחגוג באילת זה ממש לרקוד לאנשים על הדם. הלוואי שהיה כוח לסגור את העיר על מנת שהם יבינו מה הם עוללו לנו. האם אנשים ימשיכו לצאת לרחובות? קשה לדעת. פייסבוק פורק אגרסיות. הוא גועש, ואני מקווה שגם בעתיד הקרוב והרחוק לא יסתפקו רק בזה".
בהוד השרון, בזמן ישיבת מועצה שדנה בתיקון חוק העזר שיאפשר פתיחת מרכולים בשבת בניגוד להחלטת הממשלה, הפגינו חברי הפורום "הוד השרון חופשית" עם שלטים הקוראים לראש המועצה להתעורר: "נגמר הזמן. מה עם השבת שלנו?"
כזכור, בשבוע שעבר אישרה מליאת הכנסת בקריאות שנייה ושלישית את הצעת החוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות המכונה "חוק המרכולים". לפי החוק, חוקי עזר בעניין פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה יהיו טעונים הסכמה של שר הפנים, ויינתנו רק אם פתיחת העסקים בימי המנוחה נדרשת כדי לספק "צרכים חיוניים", לדעת שר הפנים. במהלך ההצבעות אישרה המליאה את הסתייגותו של יו"ר ועדת הפנים ויו"ר הקואליציה ח"כ דודי אמסלם, שלפיה יוחרגו מהחוק חנויות הנוחות בתחנות הדלק שנמצאים בהן מרכז ההפעלה וקופת התשלום של התחנה.
בתוך זמן קצר וכתגובה לחוק, רשויות בארץ, ובהן חדרה, הוד השרון, גבעתיים, חולון, ערד ומודיעין, העבירו חוק עזר עירוני לפתיחת עסקים בשבת. את אלו הקדימה תל אביב, שחוק העזר עבר בה כבר לפני כשנתיים. בנתניה, הרצליה, כפר סבא, רמת השרון, רמת גן ורחובות, חוק העזר העירוני עדיין נמצא בדיונים.
דרך ארוכה
בסקר שערכה עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון בדצמבר 2017 על עמדות הציבור ביחס לדרישות המפלגות החרדיות בנושא השבת, עלה כי 72% מהציבור היהודי הבוגר בישראל תומכים בהתרת פעילות מגוונת בשבת, תוך יצירה של איזון בין שמירת העיקרון של יום מנוחה שבועי והגנה על זכויותיהם של שומרי שבת, לבין חופש בחירה וחופש דת. לעמדה זו שותפים 95% מהחילונים ורוב מצביעי מפלגות הקואליציה הלא חרדיות לכנסת.
"היקפה של המחאה בשלב זה עדיין מוגבל, והיא מוזנת בחלקה על ידי עמדות עקרוניות בסוגיות הדת והמדינה, בחלקה על ידי כעס על הפגיעה בנוחות שאליה התרגלו רבים בישראל, בחלקה על ידי אינטרסים כלכליים של בעלי עסקים פתוחים בשבת וחלק מעובדיהם, בחלקה על ידי כעס גובר על הכוחנות והתיאבון של הפוליטיקה החרדית ובחלקה על ידי הפוליטיקה", טוען הרב עו"ד אורי רגב, מנכ"ל עמותת חדו"ש. "מה שברור הוא שהיקף המחאה אינו מתקרב עדיין להיקף התמיכה הציבורית בפתיחה מוגבלת של עסקים ותחבורה ציבורית בשבת, כפי שהיא נמדדת בסקרי דעת קהל, דוגמת הסקרים שערכה חדו"ש. אם נשווה, למשל, את ההתקוממות של מחאת האוהלים לזו שאנו רואים היום, הרי הדרך היא ארוכה. אני סבור שתהיה זו טעות לתחום ולהגדיר את המאבק הנוכחי כאילו הוא משתייך לקטגוריה של מאבקי 'דתיים־חילונים'. סקרי חדו"ש מראים באופן ברור כי ההתנגדות למדיניות הממשלה והתמיכה בשינוי מאזן האיסורים בשבת דוגמת עסקים ותחבורה ציבורית אינו מייצג באופן בלעדי את הציבור החילוני. הממצא המעניין במיוחד הוא שרוב הציבור המסורתי מתנגד אף הוא למדיניות הממשלה, וכך גם כרבע מן הציבור המגדיר את עצמו דתי. מנגד, גם הציבור החילוני אינו מפנה עורף לרעיון 'יום המנוחה השבועי' ואינו רוצה לראות את השבת כיום חול".
רן לוצקי, אסטרטג פוליטי בתנועת "ישראל חופשית", שפרשה טרם ההצבעה לחוק עשרות שלטים ברחבי הארץ הנושאים את מספרי הפלאפון הפרטיים ופניהם של כעשרה ח"כים מסיעות הליכוד וכולנו שהצביעו בעד חוק המרכולים בשם המשמעת הקואליציונית, מבקש קודם כל להבהיר שהשם שפשה בציבור, "חוק המרכולים", חוטא לאמת. "החוק מתייחס להרבה יותר ממרכולים", אומר לוצקי. "אנשים אומרים: 'לכו תקנו חלב בשישי בצהריים'. הם לא מבינים שזה הרבה מעבר לזה. החוק לא מתייחס רק למרכולים, אלא להחלטות שנוגעות לשבת. זה בעצם נוגע לכל ההחלטות שקשורות לאופי המרחב הציבורי בשבת ברשות המקומית. בערים מסוימות אלה מרכולים, ובאחרות - מסעדות, גלידריות ובתי קפה".
לא כך הדבר בירושלים. עינב בר, חברת מועצת עיריית ירושלים מטעם תנועת "התעוררות", טוענת שדווקא בבירה - ההגדרה "חוק המרכולים" קולעת. "על בתי תרבות בכלל אין דיון - זה מותר על פי חוק", אומרת בר. "הסיפור הוא באמת המרכולים. מפני שמדובר בעיר מאוד מורכבת, נוצרו פה איזונים עדינים. היה כאן ניסיון להגיע להסכמות בין כלל המגזרים שחיים פה ולשמר את האופי של השבת הירושלמית, לצד השבת שמאפשרת לכל אדם לחיות פה על פי תפיסת עולמו. לכן הזעקה בירושלים מגיעה מכלל המגזרים. קול הצעקה כאן הרבה יותר משמעותי. מגיעים אלי דתיים שתומכים בהשארת המרכולים פתוחים, מסורתיים וחילונים, וגם חרדים. הם מבינים שאם רוצים ירושלים של כולם, היא חייבת להיות עיר שמאפשרת לכולם לחיות בה".
מים עד נפש
לאן המחאה הנוכחית עשויה להתפתח? "עכשיו מדובר בתגובה של השטח לכל מה שהוא תהליך מתמשך: השתלטות חרדית על השכונות שמובילה לקבלת תקציבים ממשרדי הממשלה ומשנה את המציאות בשטח", אומר לוצקי. "אחרי שינוי המציאות, מגיעה החקיקה. כשאומרים לחרדים לצאת לרחובות, הם יוצאים לרחובות. כשהרב אומר להם להצביע, הם יוצאים להצביע. במאבקים כאלה הם ממושמעים. עם החילונים זה בעייתי מכמה סיבות: העמדה שלנו מכבדת רב־תרבותיות באופן טבעי, כך שקשה לנו להגיד שעכשיו אנחנו יוצאים להפגין נגד פתיחת בית כנסת, למשל. מעבר לכך, אין צו כללי שאנחנו נשמעים לו. מדובר באוכלוסיות שונות. זה עדיין לא קרה במידה כזאת. אנחנו אוכלוסייה עובדת ועסוקה שנלחמת על קיומה. עכשיו הגיעו מים עד נפש, כי גם לרב־תרבותיות יש קווים אדומים. למרבה הצער, אבן הנגף של הציבוריות החילונית היא שאין לנו שום עניין לשנות את בני ברק או את מאה שערים למשל. שיחיו את חייהם כפי שהם רוצים לחיות. אבל בכל פעם שאנחנו יוצאים באמירה שהם נכנסים אלינו הביתה, ישר אומרים: 'אתם אנטישמים, אתם נגד חרדים, אתם עוכרי ישראל'. צריך להבין ששום דבר שקורה בכנסת ובממשלה לא מתחיל שם.
"מה שיש כאן, בחוק המרכולים, כמו בתחומים אחרים, זה תהליכים שאנחנו רואים כבר שנים בערים רבות בארץ", הוא מוסיף. "טבריה, אשדוד, אשקלון, ערד ובית שמש הן מקרים קיצוניים, כשבית שמש למעשה סיימה את התהליך. איפה נכנס חוק המרכולים? הוא מגיע כדי לסגור את הפינה. למה הוא לא עובד בתל אביב ולמה מיד החריגו את תל אביב? כי אף אחד לא רוצה להתעסק עם תל אביב. אבל בטבריה, למשל, אחרי שהעבירו אליה אוכלוסייה חרדית חדשה, הדבר האחרון שנותר הוא לסגור את העסקים שפועלים בה בשבת ולנעול את השער. המשמעות היא שטבריה לא תהיה יותר עיר תיירות. גם באשדוד התהליך הזה קורה ברגעים אלה ממש.
"הכנסת מגבה תהליכים שגם ככה קורים בשטח", מסכם לוצקי. "לעולם היא לא תעביר חוק שיגיד: 'יש תחבורה ציבורית בשבת', אלא אם השטח יבער. לתחבורה ציבורית בשבת יש כיום תמיכה של 73% , כלומר כל החילונים, כל המסורתיים, חלק גדול מהדתיים ואחוז זעיר מהחרדים שאומרים: שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. כל הסקרים שלנו מראים שהעם רוצה תחבורה ציבורית בשבת. אך כל עוד העם רדום ולא יוצא לרחובות, לא יקרה עם זה כלום. כשהעם משמיע את קולו, הכנסת מתעוררת".