תושבי השומרון יוצאים למלחמה ב'טרור השקט'

"במרץ 2017 נסעתי לכיוון ביתי", מספר אליעזר אמבר (65), תושב היישוב נופים שבשומרון. "כ-600 מטר אחרי היישוב רבבה הייתי בירידה, ואז פתאום להפתעתי ראיתי מולי שני רכבים נוסעים באמצע הכביש. לא הספקתי אפילו לעכל את זה והתנגשתי באחד מהם. באותו רגע איבדתי את ההכרה והתעוררתי אחרי כמה שניות כשהאוטו הפוך. אחר כך התברר לי שברכב שהתנגשתי בו היה בחור פלסטיני צעיר, שעקף נהג אחר שעקף. הייתי מורדם ומונשם במשך שבועיים וחצי. הורידו לי את הטחול שהתפוצץ, היו לי שתי רגליים שבורות בכמה מקומות, הייתי עם ברזלים בידיים ובאגן, וגם חטפתי מכה בגולגולת מאחורה".
 

אמבר היה מאושפז במשך חצי שנה. "הנהגים הפלסטינים הם ממש פראיים, ואין להם שום אחריות - לא על החיים שלהם, ולא על החיים שלנו", הוא חורץ. "הם מתנהגים בבריונות בכביש, ובכל הזדמנות שיש להם עוקפים. מאז אותה תאונה לא חזרתי לנהוג, יש לי טראומה עדיין. אני גם הולך עם קביים, ויש לי כאבים. חוץ מהנסיעה הפרועה של הנהגים הפלסטינים, צריכים גם לשפר כאן את הכבישים ולעשות הפרדה קשיחה שלא תאפשר עקיפה. בזמן האחרון יש עומס גדול של מכוניות על הכבישים, והרבה נהגים עוקפים כי אין להם סבלנות להיות בטור שנוסע לאט. יש המון מקומות מסוכנים שאפשר למנוע בהם תאונות על ידי שיפור התשתיות".
 

על פי נתוני עמותת "אור ירוק", 1,340 בני אדם נפצעו בתאונות דרכים בכבישי יהודה ושומרון בשנת 2017 (בין החודשים ינואר ונובמבר, כאשר לפחות ישראלי אחד היה מעורב בתאונה), 37 נהרגו ו־140 נפצעו קשה. גם שנת 2018 נפתחה בצורה עגומה: לפני כשבוע וחצי, ב-22 בינואר, נהרגו אורי ליפניק ז"ל בת ה־12 ואחיה רואי ז"ל בן ה־8 משבי שומרון בתאונת דרכים קשה שאירעה בכביש 557 שבשומרון. בני משפחת ליפניק עשו את דרכם לביתם שביישוב שבי שומרון, כשרכב המשפחה התנגש בעוצמה ברכב פלסטיני, לאחר שנהגו איבד שליטה. מחקירה ראשונית של המשטרה עלה כי הרכב הפלסטיני נסע ככל הנראה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, פגע במעקה בטיחות, חסם את נתיב הנסיעה של הרכב הישראלי ובכך גרם לתאונה הקשה.
 

המספר הרב של תאונות הדרכים גרם לוועד מתיישבי שומרון לצאת ביוזמה חדשה: החל מהיום יחלק הוועד לתושבים מצלמות דרך שאמורות לתעד עבירות תנועה של נהגים הנוהגים בכבישי יהודה ושומרון. "אנחנו עדים בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה, לתאונות קטלניות שגובות מחיר יקר של חיי אדם, ומשפחות שלמות נהרסות", אומר צחי דיקשטיין, יו"ר ועד מתיישבי השומרון. "זה נובע בראש ובראשונה מנהיגה פרועה וחסרת כל רסן של האוכלוסייה הפלסטינית בכבישים. זה מנטליות של עקיפות בקו לבן, נסיעה של רכבים עמוסים, מהירויות מופרזות ולא מתאימות לתנאי הדרך. וכל זאת גם בנוסף לתשתית הרעועה בכבישים הפנימיים ביהודה ושומרון. השילוב הזה מביא לתוצאות קטלניות, כמו בתאונה האחרונה של משפחת ליפניק".

 

"יזמנו מהלך של הנפקת מצלמות דרך כדי לרכז ולהעביר בצורה מרוכזת למשטרה את העבירות המתועדות. כיום יש מיעוט אכיפה בכבישים. אנחנו לא באים להחליף את המשטרה, אלא רוצים לסייע להם ולהביא להם תיעוד של העבירות האלה המסכנות חיי אדם. בשלב הראשון כבר רכשנו מאות מצלמות כפיילוט, ואם הפיילוט יצליח, נרחיב אותו לכל יהודה ושומרון. כרגע אנחנו מתמקדים בחלוקת המצלמות לתושבי השומרון. התושבים ישתתפו בעלות סמלית, ואנחנו יודעים שיש לזה ביקוש, ותהיה נכונות של האנשים לשתף פעולה. כולם רוצים להיות שותפים להצלת חיי אדם, ואני מקווה שנצליח להביא לדין את הנהגים הפרועים ולהגביר את ההתרעה. אני קורא לזה 'טרור שקט'. זה פשוט טרור על הכבישים שהורג אותנו, ואנחנו רוצים לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לסייע במלחמה בטרור השקט הזה".
 

מבצע לאורך זמן
 

"סך ההרוגים בתאונות הדרכים גבוה הרבה יותר מאשר בפעולות טרור", חורץ יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "יש שתי בעיות מרכזיות שמביאות לתאונות דרכים. האחת היא נושא התשתיות. התשתיות של הכבישים ביהודה ושומרון רחוקות מכל תקן מינימלי במדינת ישראל. שר התחבורה, ישראל כץ, פועל בעניין כדי לצמצם פערים ולהשקיע, אבל המרחק עדיין גדול. גם הכביש שבו קרתה התאונה של משפחת ליפניק הוא כביש ללא ניקוז עם הרבה בורות, ללא תאורה, וחלקו ללא קליטה סלולרית. לכן יש בו לא מעט תאונות. באותו כביש שקרתה התאונה הנוראה הזאת, נהרגה לפני כשנה גם מזל נעים ז"ל, גננת מהיישוב עינב. זה היה כביש רטוב, נהג פלסטיני שנהג במהירות מטורפת התנגש בה, ושניהם נהרגו". 
 

גם דגן חורץ שהסיבה הנוספת לתאונות הרבות היא הנהיגה הפרועה של הנהגים הפלסטינים: "רבים מהם נוהגים ללא רישיון, במהירות מטורפת, חוצים פס לבן באופן שיטתי, נוסעים ללא חגורות, ברכבים גנובים או ב'משטובות' (מכוניות מישראל שנמכרו לפירוק ושופצו בשטחים – א"ש). אני יושב כבר שנתיים עם בכירי המשטרה במחוז ש"י ובמרחב שומרון, הם רואים את המצב איתי עין בעין, אבל הבעיה המרכזית זה כוח אדם. אין כמעט שוטרי תנועה במרחב שלנו. השומרון בשטחו, 2,800 קמ"ר, הוא 12% ממדינת ישראל, עם כ־700 אלף תושבים, גם יהודים וגם ערבים, ויש פה בסך הכל 12 שוטרי תנועה. לעומת זאת, בפתח תקווה למשל, שהיא בסך הכל 39 קמ"ר עם כ־240 אלף תושבים, יש 14 שוטרי תנועה. כלומר, בשומרון על כל 58 אלף בני אדם יש שוטר תנועה אחד, ובפתח תקווה על כל 17 אלף בני אדם יש שוטר תנועה אחד. זה אומר פי 3.5 יותר שוטרי תנועה בפתח תקווה פר בן אדם. בשומרון, על כל 233 קמ"ר יש שוטר תנועה אחד, ובפתח תקווה על כל 2.7 קמ"ר יש שוטר תנועה אחד. כלומר פי 86 יותר שוטרי תנועה בפתח תקווה לעומת השומרון פר קמ"ר, וזה דבר לא הגיוני". 
 

"אני יודע שגם לשר התחבורה וגם לשר לביטחון הפנים אכפת ממה שקורה. הם מבינים את המצב ורוצים לעזור, ואני קורא לשניהם לעשות ישיבת חירום יחד איתנו ולצאת במבצע חירום כדי לשדרג את תשתיות התחבורה בשומרון, להביא את כוח האדם הנדרש של שוטרי תנועה ולעשות מבצע לאורך זמן שישנה כאן את תרבות הנהיגה ויעצור את המכה של הנהיגה הפרועה של הנהגים מהרשות הפלסטינית".

 

גם גורם בכיר העוסק בתחום התחבורה והתשתיות, וביקש להישאר בעילום שם, קובל על המצב הקיים. "אני מסתכל על המצב היום בכבישים מבחינה מקצועית, וברוב הכבישים ברחבי יהודה ושומרון מצב התשתיות גרוע ביותר", הוא אומר. "כשאנחנו מדברים על תשתיות, יש כמה נושאים. אחד מהם הוא נושא ריבוד הכבישים. לדוגמה, בכביש שבו קרתה התאונה ליד שבי שומרון, כביש 557, לא בוצעו ריבוד ושיפור תשתיות במשך יותר מחמש שנים. נפח התנועה בכבישים האלה הוא גדול, כולל משאיות וכלים כבדים, וזה דבר המשפיע על הצורך בטיפול שוטף בכבישים". 
 

אותו בכיר מוסיף ואומר ש"ברוב המקומות יש בעיות ניקוז, ולכן בימי החורף מצטברות שלוליות, דבר שגורם לריחוף הרכב ולאיבוד שליטה בחלק מהמקומות. אבל אני חושב שהדבר היותר צורם הוא מוקדי סיכון. הגדרה של מוקד סיכון על פי משרד התחבורה היא שצריכות להיות שמונה תאונות עם נפגעים במשך תקופה של שלוש שנים. לצערנו, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לא סופרת תאונות שמעורבים בהן רק ערבים, אבל אנחנו הרי שותפים איתם באותם כבישים. אם הלמ"ס היה סופר, יכולנו לשפר את מוקדי הסיכון כמה שיותר מהר, ואנחנו רוצים שמשרד התחבורה כן יתחשב בכל התאונות. לוקח זמן רב עד שמגדירים מוקד כמוקד סיכון". 
 

"משרד התחבורה עשה לא מזמן בדיקה של מוקדי סיכון בכל מדינת ישראל והגיע לסדר גודל של כ־300 מוקדי סיכון. להערכתי, באזור השומרון יש עשרה מוקדי סיכון, שלצערנו הצלחנו להגדיר רק שלושה מהם כמוקדי סיכון. עד שמגדירים מוקד סיכון לוקח זמן, יש ועדה וכו'. כשאתה מגדיר מוקד סיכון, אתה מתוקצב גם לתכנון וגם לביצוע עד פתרון מלא. ואילו כשאתה לא מצליח להגדיר מוקד סיכון, אז אתה פשוט רודף אחרי כסף לתכנון וכסף לביצוע, וגם צריך לדאוג שיבצעו בפועל. אנחנו בדיליי מאוד גדול של טיפול בתשתיות, ולכן עכשיו אנחנו באים וצועקים שצריך לשפר ולשפר. יש ממש צורך להתגבר על כל האיחור בטיפול הזה. למשל, צומת יקיר גדול הוגדר כמוקד סיכון לפני שנה, ואנחנו מקווים שבחודש הקרוב יתחילו להסדיר אותו. באזור הזה כבר קרו כמה תאונות קשות, שבאחת מהן אישה בהריון נפצעה ואיבדה את עוברה".

 

"גם צומת שבי שומרון הוא מאוד מסוכן. במקרה של משפחת ליפניק, הפלסטיני הגיע מכיוון קדומים, שם יש ירידה בשיפוע מאוד חד, מה שמייצר תאוצה לרכב. הוא נסע במהירות מעל למה שמותר, איבד שליטה, נכנס במעקה בנתיב השני וחסם את הנתיב. לא הייתה שם תאורה, המשפחה הגיעה עם רכבה, הם לא יכלו לראות אותו ופשוט נכנסו בו. אני מיד הבנתי שזה שילוב של הכל: בריונות בכביש, נהיגה מהירה, שילוב של תשתיות, שילוב של תאורה. כל זה גרם לתאונה. בסופו של דבר, כל בר־דעת מבין שבכבישים האלה יש בעיה, אבל לוקח זמן לטפל בהם. בכל יום שעובר נכנסים לרשימה עוד פצועים, ולצערנו זה יכול להגיע גם להרוגים. כמו כן, אנחנו מצפים שבהתייחסות ובספירה של כלי התחבורה שנוסעים בכבישים האלה - גם הערבים ייספרו - ואז יבינו שנוסעים כאן 700 אלף בני אדם, מהם 100 אלף יהודים וכ־600 אלף פלסטינים. צריך שכולם יביאו זאת בחשבון ובהתאם לכך ישקיעו בתשתיות. לכאורה, היה צריך להיות פה כמו בנתיבי איילון, אבל מתייחסים לאזור הזה כאילו אזור ספר שאין בו בני אדם".
 

לדבריו, נושא אחד כבר זכה לטיפול. "כבישי השומרון היו ממש חשוכים, וראינו שבמקום שהציבו בו תאורה, התאונות פחתו ב־70%", הוא אומר. "ראש המועצה האזורית שומרון ממש התאבד על הנושא הזה, ויש עכשיו תכנונים לגבי תאורה לרוב כבישי השומרון. משרד התחבורה אמור לצאת לביצוע בזמן הקרוב". 
 

דבר נוסף שמנסים בימים אלה לעשות כדי לשפר את המצב הוא שיתוף פעולה בנושא עם בכירים ברשות הפלסטינית. "בעקבות תאונה קשה שבה נהרגה משפחה פלסטינית התחילו להגיע אלינו איתותים מהם, ואנחנו קיבלנו את זה בברכה", מספר הבכיר. "היוזמה היא שיתוף פעולה בנושא ההסברה: אנחנו עוזרים להם בחינוך, דואגים לייצר פליירים וחומרי הסברה בערבית ומעבירים להם את זה. בנוסף, יצאנו בקמפיין שילוט בשתי השפות בנושא בטיחות בדרכים ונהיגה בטוחה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שמעה על הפרויקט, וביקשה לבחון אותו ולאמץ אותו בתקופה הקרובה".