"נושא המנופים הוזנח לאורך שנים רבות. היום יש מאות מנופאים שעובדים ללא אישורים, ללא הכשרות", חורץ ח"כ איל בן־ראובן (המחנה הציוני). "אני באופן אישי מבקר באתרי בנייה, ויש מקרים שבהם אני אומר לאחראי על האתר שאני רוצה להיפגש עם המנופאי ושואל לשמו. הוא אומר לי שם אחד, וכשהמנופאי יורד למטה, אני פוגש שם אחר. כמו כן, מדינת ישראל ממש 'מובילה' במנופים ישנים מאוד, משנות ה־60 וה־70. כיום ברוב המדינות באירופה אסור למנופים כאלה לעבוד, ואילו אצלנו יש שקונים מנופים ישנים ומביאים אותם לארץ. זה דבר איום ונורא. סוגיית המנופים היא סוגיה מאוד כבדה, מאחר שהשפעתה היא לא רק על העובד במנוף, אלא גם על הסביבה. ראינו מה קרה לפני יומיים, ויש גם מקרים רבים שבהם מנופים מעלים משאות כבדים מעל גנים ובתי ספר".
אי אפשר היה שלא להזדעזע מהטרגדיה האיומה שקרתה שלשום, כאשר נטע רוטמן בת ה־52 נהרגה מחלק ממנוף שנפל ופגע ברכבה ברחוב התחנה בכפר סבא, כשיצאה לפנות ערב ממקום עבודתה. לפי הפרסומים, המנוף שממנו נהרגה רוטמן יוצר בשנת 1984.
ח"כ בן־ראובן מקדיש לא מעט זמן כדי לנסות לשפר את הנושא הפרוץ של המנופים ואת הבטיחות בענף זה בישראל. בינואר 2017 הוא הגיש הצעת חוק שלא עברה והתמקדה בנושא של פעילות מנופים בזמן רוחות חזקות. "קיבלנו המון תלונות ממנופאים על כך שהם עובדים בחורף בתנאים קשים של גשם ורוחות של 100 קמ"ש ויותר, כאשר הם חשו סכנה לחייהם ולחיי הסובבים את האתר", הוא מספר, "המנופאים התלוננו למנהלי העבודה כדי להפסיק את העבודה, אבל ברוב גדול של המקרים אמרו להם: 'אתם ממשיכים לעבוד, או שלא תגיעו יותר לעבודה'. אנחנו רצינו לחייב שבכל מנוף בארץ יהיה מד רוח שמודד את מהירות הרוח, ושתהיה הפסקת עבודה לפיו במקרים של סכנה".
ההצעה הזו כאמור לא עברה, וכיום ח"כ בן־ראובן מנסה להוביל הצעה אחרת, שלפיה יהיו חברות כוח אדם שיתמקדו אך ורק במנופאים. "צריך שהנושא הזה יהיה עניין מקצועי, ושלא כל בעל חברת כוח אדם שעוסק בניקיון של בתים, יש לו גם מנופאים", הוא מבהיר. "צריך שיהיו חברות כוח אדם שיתמקצעו בנושא הזה. כיום, לפי מצב המנופים והמנופאים, זה ממש נס שלא קורים יותר אסונות".
מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב הקיים?
"מי שאחראי על נושא הבטיחות הוא משרד העבודה והרווחה. אני עובד כיום עם המשרד בנושא הבטיחות בבנייה, ואני טוען שהמצב כפי שהוא כיום בענף הבנייה מחייב הכרזת מצב חירום. אנחנו מדברים עכשיו על מנופים, אבל כל יום יש תאונות בענף הבנייה. יש אומנם שיפור בנושא, זה כבר עלה לתודעה הציבורית, אבל אנחנו עדיין מאוד רחוקים ממה שצריך להיות. צריך שינוי תרבותי בתחום הזה, שלא כל אחד יוכל להיכנס לאתרי בנייה, שיהיו אתרים סגורים, מסודרים, שלכל פועל יהיה כרטיס מגנטי שיוכיח שהוא אכן מוכשר לתפקידו. אנחנו דוחפים בכל הכוח כדי לשפר את הנושא, אבל הדרך עד ארוכה".
היעדר משטרת הבנייה
כידוע, נפילת המנוף, שהסתיימה בצורה טרגית לפני יומיים, אינה המקרה היחיד שבו קרס מנוף בישראל. לפני כשבוע קרס מנוף ברחוב שבעת המינים בחיפה על מבנה נטוש. באירוע לא היו נפגעים, אך נזק נגרם למבנה; באוקטובר 2017 קרס מנוף באתר בנייה ברחוב יוספברג בפתח תקווה, אך לא דווח על נפגעים; ביוני באותה השנה קרס מנוף נייד באתר הבנייה ברחוב אחד העם בחיפה לתוך בור שנמצא במקום, ובפברואר בשנה זו קרס מנוף בגובה עשרות מטרים על כמה כלי רכב ברחוב הקוממיות בבת ים. ארבעה פצועים טופלו על ידי חובשי מד"א והועברו לבית החולים; בשנת 2012 מנוף קרס על גן ילדים ברעננה, ובנס לא היו נפגעים.
"מנופים רבים ישנים, ובשטח אף אחד לא עושה בדיקות", מספרת קטי קרקולוב (29), שעובדת כמנופאית כבר ארבע שנים. "וגם אם עושים בדיקות זה חפיף, העיקר לעבוד יותר מהר. צריך שתהיה אכיפה, אבל לממשלה לא אכפת מהדברים האלה. עכשיו, למשל, זו עונת הגשמים. חורף, האדמה שוקעת, צריך שתהיה תשתית טובה. אבל אנשים לא שמים כסף על מהנדסים טובים, ואחר כך קורים אסונות. זה ענף פרוץ לגמרי, ולא מהיום. אני בעצמי כבר התרעתי בעבר שבסופו של דבר מה שיקרה זה שייפול על מישהו מנוף. אנחנו, המנופאים, יצאנו לרחובות, עשינו הפגנות, הזהרנו. אמרנו: 'תלכו רחוק מהמנופים האלה, זה מאוד מסוכן'. חייבת להיות אכיפה, אנחנו לא יכולים לעשות דברים לבד. צריך שהממשלה תעזור לנו בזה, כדי למנוע את האסון הבא".
"יש היום 18 מפקחים על 15 אלף אתרי בנייה, וזה מצב הזוי", טוען דן ורשבסקי, יו"ר ועד הפעולה של מפעילי עגורן צריח. "מי שאחראי על בטיחות באתרי בנייה הוא מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שפועל מטעם משרד העבודה והרווחה. זה בעצם הגוף היחיד כיום במדינת ישראל שסופג את האש, ועדיין מנסה איכשהו לטפל בכל הבלגן הזה. אין לו כרגע מספיק אמצעים, אין מספיק מפקחים, אין מספיק תקציב. אבל לפי פקודת העיריות 236, לרשויות מוניציפליות יש גם אחריות באתרי בנייה, והעיריות אחריות על שלום הציבור. לעיריה יש את כל האמצעים, גם אם לא לפקח ולבדוק את התאונות, אז לגרום לכך שהאתר יתנהל ביתר בטיחות. העיריות יכולות לדרוש ביטוחים מסוימים, ולפיקוח העירוני יש את כל האמצעים להתמודד עם זה".
לגבי התאונה שלשום, ורשבסקי מנסה להסביר: "מנוף זחל (מהסוג שגרם לתאונה – א"ש) זהו כלי הנדסי כבד שהוא בפיקוח של משרד התחבורה שאמור לעשות טסטים ובדיקה של הכלי עצמו. מנהל הבטיחות במשרד העבודה בודק רק את הזרוע של הכלי פעם ב־14 חודשים. לכן זה הזוי ששני גופים אמורים להיות אחראים על בטיחות של כלי אחד. זאת בעצם הבעיה בכל ענף הבנייה, שאין גוף אחד מרכזי שמרכז הכל. בגרמניה למשל יש משטרת בנייה".
אילו פעולות יש לנקוט כדי למנוע את האסון הבא?
"חוקים יש, צריך אכיפה יותר גדולה. צריך להטיל אחריות על הקבלנים ועל היזמים עצמם כדי שישימו דגש על הבטיחות, ולקנוס אותם במידת הצורך. הקבלנים הם אלה שאמורים לתת את התקציבים לבטיחות, והם אלה שגורמים בסופו של דבר לתאונות בגלל הלחץ שהם מפעילים על הסיום המוקדם של הבנייה. אנחנו כרגע עומדים לפני כניסה של קרוב ל־20 אלף פועלים זרים שיגיעו מסין. הם באים לפה, לענף שכולו מוזנח בטיחותית. צריך לדאוג שלכל פועל באתר בנייה - סיני, יהודי, ערבי, פלסטיני - תהיה תעודה שאומרת שהוא רשאי לעבוד בענף ועבר את כל ההסמכות, שכל פועל יהיה תחת הסיכון לאבד את המקצוע או להיות מושעה אם הוא עובר עבירת בטיחות. וכמובן שגם מנהלי עבודה, קבלנים וקבלני משנה יהיו בסיכון של איבוד עבודה".
מהו המצב של המנופים הנמצאים כיום באתרי הבנייה?
"רוב המנופים במדינת ישראל הם בני עשר שנים ומעלה. בערך 30% מהמנופים הם בני יותר מ־30 שנה. בפועל זה אומר שהבלאי של המתכת זה לא כמו של מנוף חדש. אחרי עשר שנים, כושר ההרמה של הכלי יורד ב־20%. במדינת ישראל, לאחר 20 שנה, המנוף צריך לעבור בדיקת סדקים. בגלל הפיקוח הדל, זה לא מתבצע כראוי. בנוסף, אנו עדים לכך שלטכנאים ולמכונאים שמתקנים את המנופים בשטח אין שום תעודת הסמכה. בערך כל אדם שחפץ בכך, יכול להיות טכנאי מנופים".
מה אתה מציע לעשות?
"אני פונה קודם כל לממשלה. ועדת העבודה והרווחה בראשות ח"כ אלי אלאלוף קיבלה החלטה להקים יחידת חקירות מיוחדת לתאונות בענף הבנייה עם המשטרה, אבל שר האוצר, שמביא פועלים זרים בכמויות מטורפות, עצר תקציב של 14 מיליון שקל למטרה זו והעביר את ההחלטה לשנת 2019. רק בעוד שנה יבדקו אם להקים יחידה זאת ולתת את התקציב. מבחינתי זה אומר ששר האוצר מזניח את הבטיחות באתרי הבנייה. כיום, בכל שנה לנפגעי תאונות עבודה משולמים 4.7 מיליארד שקלים, ובעזרת הקצאת תקציב הרבה יותר נמוך אפשר למנוע ב־90% את רוב התאונות. כאמור, אנו עדים כיום גם למספר רב של רישיונות מזויפים באתרי הבנייה, ויש הרבה דברים לטפל בהם. כרגע אנחנו נמצאים במשא ומתן לגבי הסכם הבטיחות למנופאים עם התאחדות בוני הארץ, ואנחנו יושבים עם מומחה בטיחות שאמור לתת החלטות לגבי נושא בטיחות המנופים. בנוסף, אנחנו מנהלים בשיתוף פעולה מלא שיחות עם משרד העבודה והרווחה, כדי למצוא פתרונות לבעיות הבטיחות של מנופאים".
מבט אל תוך השטח
"יש לנו מפקחים בשטח שמגיעים לאתר, מבקשים את הניירת הנדרשת, בודקים אם נעשו הבדיקות המתאימות בכלי העבודה על פי החוק, ובנוסף בודקים רישיונות של מנופאים ותעודות הסכמה", מספר רועי ויינשטיין, כיום מנכ"ל ספקטרואור - חברה לתיעוד ופיקוח באתרי בנייה, ולשעבר דובר ארגון מפעילי עגורן צריח.
מי בעצם שוכר את שירותכם?
"אנשים שרוצים את המבט לתוך השטח, לראות מה קורה אצלם באתרי בנייה. עיריית רמת גן, למשל, עשתה עכשיו איתנו חוזה כדי לקבל שקיפות מוחלטת לגבי כל הנוגע לנושא המנופים והמנופאים".
לדברי ויינשטיין, "הבעיה הכי גדולה נובעת מחוסר עבודה משותפת בין משרדי הממשלה השונים. כמו כן, מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה מודה בפה מלא על איכויות פיקוח ירודות עד לא קיימות בתנאים הנוכחיים; מנהל ההסדרה והאכיפה גם במשרד העבודה והרווחה נותן יד להעסקה פוגענית בדרך ובכמות הזמן שלוקח לו לטפל בתיקים שונים; ומעל לכל יש את ביטוח לאומי, שמשלם את המחיר הכי כבד - 4.7 מיליארד שקלים ששולמו בשנת 2016 רק לתאונות שקרו בענף הבנייה. 54% מתאונות העבודה בכלל המשק שייכות לענף הבנייה, שהוא רק 7% מהמשק".
מה צריך לעשות בתחום המנופים כדי לנסות למנוע אסונות?
"דבר ראשון, להגביר את הפיקוח האקטיבי, להביא רישיונות ביומטריים למנופאים ולאתתים, לייצר פוליסת ביטוח לבודקים מוסמכים שהיום עובדים ללא ביטוח. יש כיום שישה בודקים מוסמכים לכ־1,400 מנופים, שאמורים לבדוק את הכלים האלה פעמיים בשנה. זה פשוט בלתי אפשרי. צריך גם להוריד את גיל המנופים, למשל שמעל גני ילדים לא יהיה מנוף בן יותר מעשר שנים. ובעיקר, כל מה שצריך זה נכונות ושולחן עגול בין כל רשויות האכיפה והארגונים הממשלתיים".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "במסגרת הסיכום התקציבי לשנים 2017־2018 בין משרד האוצר למשרד לביטחון הפנים, סוכם על תוספת תקציבית משמעותית לתקציב המשרד לביטחון הפנים. מתוך תוספת זו הועברו למשטרת ישראל יותר ממיליארד שקלים לצורך ביצוע משימותיה הנוכחיות ומשימות התעצמות עתידיות, וזאת בהתאם לסדרי העדיפויות של משטרת ישראל והמשרד לביטחון הפנים. משרדי הממשלה אמונים על קביעת סדרי עדיפויות תחת מסגרת תקציבית בתיאום עם אגף התקציבים. ככל שקיימת חשיבות גבוהה בהקמת היחידה האמורה ביכולתם של משטרת ישראל והמשרד לביטחון הפנים לשנות את סדרי העדיפות שלהם ולהקצות מקורות לטובת הנושא. המשרד לביטחון הפנים ומשרד האוצר נמצאים בעיצומם של דיוני תקציב בנוגע לתקציב 2019. ככל שהמשרד לביטחון הפנים יבחר להעלות נושא זה במסגרת דיוני התקציב ולתעדף אותו, יינתן מענה מתאים, וזאת בהתאם לסדרי העדיפויות של המשרד".
ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "ביוזמת שר העבודה והרווחה חיים כץ, החל ב־1 בינואר 2018 נכנס לתוקפו הצו להגברת אכיפה בבטיחות בעבודה, שפירושו עיצומים אישיים על קבלנים רשלניים בגובה עשרות אלפי שקלים בגין כל עבירה באתר בנייה. בסיכום החודש הראשון לכניסתו של הצו להגברת האכיפה, מפקחי הבטיחות ביקרו מדי יום בעשרות אתרים, ובסך הכל ביותר מ־700 אתרי בנייה. בפועל הוטלו יותר מ־660 עיצומים בסכום כולל של כ־19 מיליון שקלים. הדגש שניתן לפעילות האכיפה הוא על ההפרות הבולטות והמסוכנות ביותר: מניעת נפילה מגובה וניהול בטיחות באתר.
משרד העבודה והרווחה נוקט בפעולות נוספות כדי להגביר את ההרתעה; מינהל הבטיחות הכשיר בחודש האחרון עשרה מפקחי בטיחות בבנייה נוספים שמהווים מכפיל כוח במאבק בתאונות הבנייה. לצד יצירת כלי הרתעה אפקטיבי ויעיל, שר העבודה והרווחה הביא להסכם חסר תקדים, שלפיו מפקחי בטיחות בענף הבנייה יקבלו תוספת שכר של 3,500 שקלים בחודש, והשכר למפקח ינוע בין 10,350 שקלים בחודש לכ־ 18 אלף שקלים, ובנוסף הוקצו כלי רכב למפקחים, שעד כה נדרשו לנסוע ברכבם הפרטי או בתחבורה ציבורית כדי להגיע לאתר בנייה שבו דווח על הפרת בטיחות, ומעתה כל מפקח יעבוד קרוב לאזור מגוריו כדי להיות זמין לאתרי הבנייה שבפיקוחו. עם עבודת הפיקוח, נעשית בשטח גם עבודת הסברה מקיפה. מדריכי המוסד לבטיחות ולגיהות ביצעו מאות ביקורים באתרי הבנייה ברחבי הארץ. בביקורים הללו ניתנים לקבלנים ולעובדים דגשים ספציפיים הנוגעים לסעיפי צו העיצומים. בנוסף, מחולקות לקבלנים ולעובדים ערכות הדרכה והסברה בשפות עברית, ערבית, מנדרינית ועוד. כמו כן נתלים שלטים באתרים השונים בנושא בטיחות בעבודה בשפות שונות. המדריכים מחלקים כ־3,000 אפודי מגן זוהרים לפועלי הבניין בחינם, ובכל בוקר נשלחים ליותר מ־2,000 קבלנים הודעות טקסט הקוראות לקבלנים לשמור על חיי אדם באתרי הבנייה. לגבי המקרה הספציפי של נפילת העגורן בכפר סבא שלשום, העניין בחקירת המשטרה".