העיתונאי אראל סג"ל, שעבר לאחרונה ל-103FM שם יגיש תוכנית אקטואליה יומית, נחשב לאחד הקולות הבולטים של הימין בישראל. וואלה, גלי צה"ל ומעריב הם רק חלק קטן מכלי התקשורת בהם עבד. היום (רביעי) סיפר סג"ל בתוכנית "אנשים" בקשת 12, על ילדותו בירושלים, על התקופה בה הצביע לשמאל ועל איך הוא רואה את מפת התקשורת בישראל.
"הייתי אאוטסיידר, דתי ירושלמי בן 16, מעשן שותה אלכוהול, הולך וקונה בנחלאות בוף חשיש, אוהב להיות בשוליים", סיפר סג"ל על ילדותו. על גירושי הוריו בילדותו סיפר: "אני לא כועס, החיים קצרים ובסוף אנשים מתים, ראיתי את זה קורה מול העיניים שלי כשהתקשר אליי אבא שלי ולא היה לי כח לענות וזה, והשיחה הבאה הייתה כשהוא בבית חולים ויותר לא דיברנו".
בשנת 2003 נפגע אביו של סג"ל זלמן בתאונת דרכים. "הבנאדם נגמר מול העיניים שלך, ארבע שנים ארוכות. אחד הדברים שחבל לי זה שהוא נורא התגאה בי, ולא יצא לו לראות אותי יותר מצליח", סיפר.
סג"ל, שהגיע מבית דתי, סיפר על המורכבות של החיים כדתי: "שירתי בצבא בגולני, הייתי בא לאבא שלי, והוא דתי, ואומר לו 'אם אתה לא נותן לי את האוטו ביום שישי אני לא בא יותר בשבת', הוא היה מספיק מבין וחכם ועשה לי ביטוח לאוטו בשבת. הוא אפילו לא הספיק לראות אותי מחזיר את הכיפה".
סג"ל סיפר: "הצבעתי מרצ ב-92, אני מאלו שאחראים לאסון של אוסלו. אחרי רצח רבין הלכתי לכיכר עם כמה חברים דתיים וגירשו אותנו משם, ואז הבנתי שזה לא השבט שלי. את הכיפה החזרתי אחרי פינוי עמונה. פה היה משהו מעבר, ראיתי את המכות, הסוסים, זה היה מחפיר. אולמרט רצה להראות מנהיגות על חשבון ילדים וילדות".
מאז ששב לימין הלאומי, סג"ל מרבה לתקוף את השמאל: "מי שהיום מגן על זכויות של ג'יהאדיסטים שרוצים להשמיד את העולם, בעיני הוא אידיוט שימושי שלהם. מרצ בעיני זה פוסט ציוני, הם כבר לא שמאל ציוני. אם לזהבה גלאון מותר להגיד לנתניהו ברון ההסתה, לי מותר להגיד לה מטומטמת. זה חלק מהמשחק. אם תבקר אותי בחריפות. אני אגיב גם בחריפות".
לדבריו, "השמאל מרגיש שזה נגמר ואין לו יכולת דמוגרפית לחזור לשלטון. אבל ההגמוניה לא נגמרת רק בשלטון, היא גם באקדמיה. הסטודנטים והמרצים עוברים שטיפת מח".
