"לשר החינוך, מר נפתלי בנט. נורא קשה לי להיות בבית ואני מתגעגע לחברים ולבית ספר. אני ממש רוצה ללמוד. כבר אין לי כוח להיות בבית ואני עצוב. עוד מעט תיגמר השנה, ואני מתחנן שתמצא לי בית ספר מתאים. אז בבקשה תסכים, אדוני שר החינוך”. את המכתב הזה כתב ש’, ילד בן 10 מאזור השרון, בעל צרכים מיוחדים, שנמצא כבר חצי שנה, מאמצע ספטמבר האחרון, ללא מסגרת חינוכית הולמת. מאחורי הסיפור שלו ניצבת מציאות קשה וכואבת של ילד שפשוט נפל בין הכיסאות. ש’ ספג אלימות יומיומית והשפלות בבית הספר שבו למד, ואף אושפז בעקבות מכות שקיבל. לטענת הוריו של הילד, אותו מוסד חינוכי נכנע ללחץ הורי הילדים בכיתתו שלא רצו שיהיה נוכח בשטחו, וכאמור מאז הוא יושב בבית כבר חצי שנה.
ש’ מאובחן כבעל בעיות קשב וליקויי למידה, והוא זקוק למסגרת מיוחדת. ועדת השמה החליטה שעליו להשתבץ בבית ספר מיוחד לילדים בעלי הפרעה נפשית. הוריו מסרבים לשיבוץ בכל תוקף, משום שהאבחון שלו לא כולל סעיף נפשי. בוועדה נכח פסיכולוג מחוזי שפגש את ש’ למשך חמש דקות, לפני כחמש שנים, בגן. למעשה לא נעשה אבחון מקצועי של פסיכיאטר. ארבעה פסיכיאטרים שטיפלו בש’ לאורך השנים קבעו חד־משמעית שאינו לוקה בנפשו.
“רוב היום אני צופה בטלוויזיה ומשחק בסלולרי”, מספר ש’. “אני אוהב מאוד ללמוד ורוצה כבר לחזור לבית ספר. מעניינים אותי בעיקר שיעורי חשבון וספורט. וכמובן לשחק עם החברים. זה מאוד חסר לי. אני חושב על זה הרבה ומתגעגע”.
ש’ אמור ללמוד כיום בכיתה ה’. במקום זה, הוא ספון בחדרו, משועמם ושקוע במסכים. מילד פעיל הפך לחסר אנרגיות. “לא כיף לי מול הטלוויזיה כל היום”, הוא אומר. ואז מגולל מה חווה מחוץ לבית, בבית הספר: “הילדים היו מרביצים לי. הכריחו אותי לנשק את הרצפה. לא יכולתי ללכת לשירותים כי החטיפו לי שם. חזרתי הביתה מלא סימנים. אני מאוד מפחד וחייב בית ספר אחר, מהר. אני כל הזמן לבד וזה קשה לי מאוד. אני רוצה ללמוד ולהיות כמו כולם”.
כל טיפול אפשרי
כבר מגיל שנתיים הוריו של ש’ חשו בקושי שלו לשבת ולהתרכז. אובחנו אצלו הפרעת קשב ובעיית ויסות חושי. מאז מלווים אותו מטפלים שפועלים בשיטות שונות כדי לשפר את המצב ולהקל עליו. בגיל 5 החלו בעיות בגן. היה לו קשה לשבת במפגשים, להבין ולפרש סיטואציות, היו לו בעיות של תזזיתיות יתר ונדרש תיווך במצבים פשוטים. במעבר לכיתה א’, ש’ שובץ בבית ספר לילדים עם בעיות התנהגות קשות, המרוחק מביתו.
“כבר אז לא הבנו על סמך מה קבעו שיש לו בעיות התנהגותיות קשות”, מספרת אמו. “מעולם לא קיבלנו דיווחים על אלימות חריגה. הבנו שיש בעיית קשב - ולא התעלמנו ממנה. הילד היה מטופל בכל טיפול אפשרי, החל מרכיבת סוסים, טיפול במים, שחייה, תרפיות שונות ופסיכיאטר צמוד. אבל ביקשנו עבורו מסגרת של חינוך מיוחד שתעזור לו, או כיתה קטנה של חינוך מיוחד, ולא בית ספר לילדים עם בעיות התנהגות, כי אין אבחנה כזאת. הוא לא מרביץ סתם כך. בסיטואציות מסוימות, כשמתנכלים לו, הוא מגיב. זה פועל יוצא של צרכים מיוחדים”.
הוריו של ש’ פנו לוועדת ערר ואפילו עתרו לבית משפט, וזה הביע תמיכה במצבו, אבל קבע כי אינו מוסמך להתערב. יום לפני תחילת שנת הלימודים התרצה בית הספר והוא שולב בכיתה קטנה בבית ספר רגיל. באמצע השנה הוחלט שהמסגרת אינה מתאימה לו, שאין מענה עבורו. בלית ברירה, החליטו הוריו לנסות בית ספר שמטפל בילדים עם בעיות התנהגות, בניגוד לחוות דעת שקיבלו מכל המטפלים ומהפסיכיאטר. שם, טוענים ההורים, נפל הילד קורבן לאלימות מצד ילדים אחרים.
"בבית הספר היו ילדים אלימים", מספרת האם. “כבר ביום הראשון שם הילדים השכיבו אותו ובעטו בו מכל הכיוונים. משם החלה מסכת התעללויות. קיבלתי ילד מפורק ומפוחד, עם סימנים כחולים בכל יום וחתכים בפנים ובצוואר”.
“כשנכנסתי לשירותים, היה ילד שפרץ את הדלת, משך אותי באוזן וחנק אותי”, מספר ש’ . “מאז לא נכנסתי לשירותים בבית ספר יותר. במקרה אחר דחפו אותי לתוך שער בית ספר וכל הפרצוף התמלא חתכים. התנפחה לי העין והייתי בבית חולים. בכל יום חיכו לי מאחורי הדלת והכריחו אותי להגיד דברים כמו ‘אתה המלך’, אחרת הייתי חוטף מכות רצח”.
בעקבות האירועים החמורים, החליטו ההורים שלא להשאירו במסגרת הזו. הם הגישו תלונה במשטרה ולא חזרו לשם. האם מעידה שמעולם לא התכחשו לבעיה של בנם, רק ביקשו ממערכת החינוך פתרון הולם לילד כמוהו - מקום שיכיל את המצוקות שלו וידע לטפל בו כראוי. הרשויות הציעו לשלבו בחזרה בבית ספר רגיל, עם סייעת, משום שאין כיתה לחינוך מיוחד המתאימה לגילו. אף שהפתרון נתן מענה חלקי ביותר, ההורים הסכימו.
אך במהרה התברר שהמסגרת שהוצעה לש’ לא מתאימה. ש', שמעולם לא ישב בכיתה עם 40 ילדים נוספים, לא ידע איך להעתיק מהלוח, מתי להוציא ציוד ולהקשיב למורה. במקביל, חלק מההורים של תלמידי בית הספר דרשו להוציאו מהכיתה ואף השביתו את בית הספר. “הגעתי לאסיפת הורים ושמעתי הורים מטנפים על הילד שלי”, מספרת האם. “ההורים תקפו אותנו וניהלו שיחה על הילד שלי בפניי, כשהמנהל מצדיק אותם ומודה שבית הספר לא ערוך להתמודד עם הצרכים של הילד. אבל לא ייתכן שהפתרון יהיה חצי שנה בבית. קשה להתמודד עם היחס של ההורים. זה ילד שצריך עזרה. אף אחד לא רואה את המצוקה שלו ואף אחד לא מתגייס לעזור לו”.
מכות כלכליות
ש’ הוצא מבית הספר. לאחר חמישה חודשים שבהם לפי טענת המשפחה לא נוצר עמה קשר ולא ענו לפניותיה, הוקמה ועדת השמה ייחודית לעסוק בש’. הוועדה התכנסה בינואר האחרון בנוכחות נציגי בית הספר, הרשות המקומית, פסיכולוג רשותי, הוריו של ש’ ופסיכיאטרית. “הוועדה קבעה שעליו להשתבץ בבית ספר, שאליו מגיעים ילדים המאובחנים עם הפרעות נפשיות”, מספרת האם. “באיזו סמכות מחליטים כזו החלטה, כאשר פסיכיאטרים ומטפלים לאורך שנים קובעים שהוא סובל מלקויות למידה בלבד? חמישה פסיכיאטרים אבחנו אותו כסובל מהיפראקטיביות וויסות חושי ללא תכנים פסיכוטיים או התנהגויות מסוכנות משום סוג. מתוקף מה קובעות הוועדות הללו אבחנה רפואית כלשהי?”.
“ועדות השמה מאפשרות ארבעה סוגי שיבוץ: מסגרת לילדים בעלי ליקויי למידה, הפרעות התנהגות, כיתה קטנה בבית ספר רגיל ובית ספר לילדים עם הפרעות נפשיות - לשם נשלחים כאלה במצב רגשי קשה שלא מאפשר להם ללמוד", מסבירה אורן זך, מרצה ומנחה הורים וצוותי חינוך באתגרי קשב וריכוז. "לא ניתן להשוות ילד עם הפרעה נפשית לילד עם הפרעות קשב וריכוז, להעמידו בשורה אחת עם אבחונים פסיכיאטריים כמו סכיזופרניה ודיכאון קליני. לא כל ילד עם בעיה רגשית הוא ילד עם הפרעה נפשית. כאשר אין המלצה של פסיכיאטר, ולבית הספר אין כלים להתמודדות, כאן נופלים הילדים בין הכיסאות. אף על פי שהחלטה בסופו של דבר היא לכאורה של ההורים, המערכת מפעילה לחצים גדולים עליהם. ילדים רבים שלא צריכים להיות במסגרות אלו
משלמים מחיר כבד" .
נכון להיום, ש’ עדיין בבית. ההורים מסרבים לשלבו בבית ספר שמטפל בילדים עם הפרעות נפשיות. בתחילה הם לקחו אותו איתם לעבודה, יום עם אבא, יום עם אמא. אבל מהר מאוד הוא נשאר לבד בבית, חסר מעש. ההוצאות הגבוהות של הטיפולים הובילו למצוקה כלכלית. ההורים נאלצים עכשיו למכור את ביתם כדי להחזיר חובות. “המצב בבית לא קל”, אומרת האם. “אנחנו לבד מול כל העולם ואין לנו תמיכה מאיש. קשה לשמוע כל הזמן כמה הילד לא מתאים וכמה לא רוצים אותו, כאשר בסופו של דבר הוא לא אשם ולא עושה דבר בזדון. הוא ילד עם צרכים מיוחדים שבוכה כל לילה לתוך הכרית ומתחנן לחברה וזה קורע את הלב. אנחנו רק מבקשים שיקבל את העזרה שצריך ויהיה מאושר”.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "גורמי המקצוע במשרד פועלים, בשיתוף עם הורי התלמיד, למציאת המוסד החינוכי הטוב והמתאים ביותר עבורו ועבור צרכיו הייחודיים".