מה גורם לעלייה בנפגעים ברכיבת אופניים, ומי שומר על הרוכבים?

"אני עוד מעט בן 70, רוכב כ־150 קילומטרים בשבוע, והיו בהחלט פעמים שרכב סטה מהמסלול או סיכן אותי בכך שהתקרב אלי יותר מדי. אני פועל כדי לעורר מודעות בקרב הנהגים ולהבהיר להם שגם אנחנו, רוכבי האופניים בכבישים הבין־עירוניים, רוצים כמותם לחזור הביתה בשלום. גם לנו יש משפחה וילדים", אומר ד"ר אבנר רשף, מי שעומד בראש פורום רוכבי אופני הכביש - "רוכבים בטוח" - מטעם איגוד האופניים בישראל.

את הדברים הוא אומר יממה לאחר התאונה הקשה, שארעה בשבת האחרונה, בה נהרג רוכב אופניים לאחר שנפגע מרכב פרטי, סמוך לצומת רופין שבכביש 4. רוכב האופניים בן ה־70 הוא רוכב האופניים השלישי שנהרג מאז תחילת 2018 בכבישים בין־עירוניים. על פי נתוני עמותת "אור ירוק", ב־15 השנים האחרונות נפגעו כ־5,000 רוכבי אופניים בתאונות דרכים, מתוכם 215 רוכבים נהרגו ויותר מ־1,300 רוכבים נפצעו קשה. פילוח הנתונים מראה כי בתאונות דרכים בכבישים הבין־עירוניים נפגעו 643 רוכבי אופניים, מתוכם 248 נפצעו קשה ו־110 רוכבים נהרגו. בשנה האחרונה נרשמה עלייה של 50% במספר רוכבי האופניים שנפגעו בדרכים בין־עירוניות.

"אנחנו עוסקים בבטיחות הרכיבה בכבישים בין־עירוניים", אומר ד"ר רשף. "כמו שבחו"ל האוטוסטרדות המהירות אסורות לרכיבה, גם בישראל יש כבישים שמראש אסורים על פי החוק לרכיבת אופניים. אלה כבישים שמוגדרים ככבישים מהירים, למשל כביש 6, כביש 531 וכביש 7. רוב הכבישים שניתן לפתח בהם מהירות של יותרמ־90 קמ"ש אסורים לרכיבת אופניים, אלא אם יש התקנים מיוחדים של הפרדה פיזית בין הרוכב לבין כלי הרכב, מה שבחו"ל קוראים לו Bike Route".

מהי הבעיה המרכזית כיום בעת רכיבה בכבישים בין־עירוניים?

"הבעיה שלנו היא שהנהגים לא מתחשבים ברוכבי האופניים שרוכבים בשוליים, מתקרבים אליהם יותר מדי ומסכנים אותם. למשל, בחו"ל, בארצות מסוימות הנהג חייב לשמור על מרחק של מטר וחצי מהרוכב, ופה אין תקנה כזו. אנחנו גם מרגישים שהנהגים כועסים על רוכבי האופניים, על עצם זה שאנחנו בכלל נמצאים על הכביש. אנחנו לא קיימים מבחינתם, ולראיה התאונות שקורות".

איך אפשר לשנות את המצב?

"הפתרון שאנחנו תומכים בו הוא חריצה על יד הקו הצהוב, דהיינו פסי הרעדה, שמעוררת את הנהגים ולא מאפשרת להם לסטות מהנתיב באופן בלתי מודע. דוגמה טובה לכך היא חריצה שנעשתה עכשיו בכביש 38, משער הגיא לבית שמש. זה גם מגן על הנהג מפני הירדמות, וגם נותן לנו תחושת ביטחון יותר גדולה. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם נתיבי ישראל, שהם אלה שמתחזקים את הכבישים. אנחנו מתריעים בפניהם על כבישים מסוכנים, והם משתדלים כמה שאפשר לטפל בשוליים. השוליים הם מרחב המחיה של רוכב הכביש, ולכן, גם אם מישהו זורק בקבוק או לכלוך, זה גם עלול לסכן את חיינו. אנחנו גם פועלים מול משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ומנסים לשפר את המצב. אנחנו חושבים שיש שיפור, אבל עדיין לא מספיק. היינו רוצים לראות שוליים יותר רחבים לרכיבה ושילוט שיזהיר את הנהגים או יתריע בפני כך שיש רוכבים על הכביש".

כאילו זה פארק הירקון

"לצערי הרב, נמשיך לשמוע על תאונות דרכים נוספות שבהן מעורבים רוכבי אופניים, כל עוד לא ישנו מהיסוד את עניין רכיבת האופניים בכבישים בין־עירוניים ובכבישים מרובי נתיבים", אומר יואל פלרמן, בוגר הקורס ללימודי בטיחות באוניברסיטת בר אילן, המתמחה בנושא בטיחות בדרכים. פלרמן, עורך המגזין "אוטו", גם היה חבר בוועדת שיינין שעסקה בהכנת תוכנית לאומית רב־שנתית לבטיחות בדרכים.

"אופניים הם כלי רכב פגיע באופן קיצוני, ומהירות הנסיעה שלהם נמוכה ביותר עם פער בסדר גודל דרמטי ביחס למכוניות שנוסעות בכביש", הוא ממשיך, "רוכב אופניים רוכב 20־30 קמ"ש, לעומת מכונית שנוסעת במהירות 80־100 קמ"ש. לכן מספיק בעיקרון שתהיה נגיעה של הרכב ברוכב האופניים, ורוכב האופניים נהרג, ובמקרה הטוב הוא פצוע קשה. ברגע שיש רוכבי אופניים על כביש בין־עירוני, הרי שבגלל הפער בין המכוניות לבין האופניים, כל מפגש ביניהם הוא אסון".

מהו בעצם הפתרון?

"קודם כל, יש מקומות שבכלל אסור שיהיו בהם רוכבי אופניים, כמו כביש מרובה נתיבים, כביש 4 לדוגמה. ישנם רוכבי אופניים שבשישי־שבת רוכבים בכביש 4 כאילו הם בפארק הירקון. אבל ברגע שיש מגע, המשחק נגמר. כביש בין עירוני מרובה נתיבים צריך להיות סגור בפני תנועת אופניים. אין לאופניים מה לחפש שם, כי המפגש הקטלני הוא רק עניין של זמן. כמו כן, צריך שאופניים יהיו רק בכבישים שבהם נפח התנועה קטן. למשל, כביש שנעות בו מאות מכוניות ביום נחשב לכביש בעל נפח תנועה דליל יחסית, לעומת כבישים שבהם נוסעים מאות אלפי רכבים. "בכבישים בין־עירוניים משניים, אזוריים ומקומיים שבהם רוצים לקיים תרבות של ספורט הרכיבה, צריך לדאוג שרוכבים ירכבו עם ליווי. אני יודע שזו בעיה, כי אפשר לסדר ליווי רק לקבוצות, ולכן הפתרון האידיאלי והמושלם, שמדינת ישראל רחוקה ממנו, הוא אם המדינה הייתה יוצרת במקביל לכל מיני סוגים של כבישים בין־עירוניים תשתית לרכיבת אופניים. כלומר, שביל סלול ברוחב שלושה מטרים, שישמש לרכיבת אופניים".

הפתעה על השמשה

מסקר של עמותת "אור ירוק", באמצעות מכון המחקר "מאגר מוחות", עולה כי 73% מהציבור טוענים כי הרכיבה על אופניים בישראל מסוכנת יותר בהשוואה לרכיבה במדינות אירופה. זה שלוש שנים ש"אור ירוק" וקהילת "שים לב לרוכב" פועלות לצמצום מספר הנפגעים הגבוה באמצעות הגברת המודעות לנושא בקרב רוכבים ונהגים, ועל ידי קריאה לרשויות לטפל במפגעי הדרך. שיתוף הפעולה בין "אור ירוק" ל"שים לב לרוכב" נרקם הודות לקרן השקעות האימפקט 2B Community ומשפחת חשין, שבטיחות רוכבי אופניים היא נושא שיקר ללבה. "משנה לשנה יש גידול בכמות רוכבי האופניים, זה ספורט שתופס יותר ויותר תאוצה. אי אפשר להוריד אותם מהכביש, אלא צריך לאפשר להם לרכוב בבטחה", אומר ארז קיטה, מנכ"ל עמותת "אור ירוק". "אנשים יוצאים בסופי שבוע לעשות ספורט וצריך לאפשר להם את זה. בחו"ל, למשל, יש תשתית מסודרת, ובאירופה רואים שבילי אופניים בצדי כבישים בין־עירוניים. אצלנו השוליים עצמם בהרבה מקומות לא תקניים, ואנחנו גם ערים לכך שהם מלוכלכים, מלאים באבנים ובזכוכיות, ורוכבי האופניים נאלצים לפעמים בשל כך לסטות אל הכביש. צריך ליצור מקומות שבהם יהיה אפשר לרכוב בבטחה, וגם לשקול לסגור כבישים מסוימים בשבתות ולתת להם לרכוב באופן בטוח להנאתם. כמו כן, כיום גם מתחילות יותר ויותר להיכנס לשימוש מערכות טכנולוגיות בטיחותיות בתוך רכבים, המזהות את רוכבי האופניים, ובמקרים מסוימים גם יכולות לבלום באופן אוטומטי. כאמור, אי אפשר להוריד את רוכבי האופניים מהכביש, אבל צריך לתת להם לרכוב באופן בטוח ולעודד את ענף הספורט הזה".

"כיום החוק היבש אומר שחייבים לרכוב על הכביש, אלא אם יש שביל אופניים במקביל לכביש. ברוב המוחלט של הכבישים הבין־עירוניים אין שבילים לצדם, ולכן לרוב הרוכבים נמצאים בשוליים הימניים עם כיוון התנועה", אומר יותם אביזוהר, מנכ"ל עמותת "ישראל בשביל אופניים".

מהן הסיבות העיקריות לתאונות אופניים בכבישים בין־עירוניים?

"זה קורה הרבה פעמים בגלל היעדר מודעות של נהגים. הם פתאום מופתעים שיש רוכבי אופניים ומגלים אותם רק כשהם כבר על השמשה הקדמית, ואז זה כמובן מאוחר מדי. קצת יותר מודעות ויותר זהירות של הנהגים היו יכולות למנוע חלק גדול מהתאונות האלה. מצד אחד, נהגים לא מספיק מודעים לנוכחות של רוכבי האופניים. מצד שני, ישנם נהגים שאולי כן רואים אותם, אבל הם לא מספיק זהירים ופשוט נצמדים אליהם. אם מישהו למשל רוכב על אופניים ורכב נצמד אליו במרחק של 20 סנטימטרים, הרי שגם רוכב מנוסה מעצם הלחץ עלול ליפול ולהידרס. לכן מוטב היה אם הנהג, כשהוא רואה את הרוכב, היה שומר ממנו מרחק לפחות של מטר וחצי. בדקנו למשל את התפיסות של הנהגים לגבי מיקום האופניים. אז בעיר הם משוכנעים שהמקום של הרוכבים הוא על המדרכה; ואילו לגבי כבישים בין־עירוניים, הרי שמבחינתם שירכבו ביערות קק"ל, רק לא על הכביש".

ואולי הם צודקים?

"השאלה היא מהי המטרה של הרכיבה. אם אני רוצה עכשיו לרכוב בשישי בטיול בין האורנים והברושים וליהנות מהפריחה על אופני ההרים שלי, אז נשמע שהמקום המתאים הוא ביערות קק"ל, למשל. אבל אם אני רוצה לרכוב מנס ציונה לפארק המדע ברחובות ביום חול, אז לצערנו אין יער קק"ל בין שתי הערים הצמודות האלה, ולכן אני צריך למצוא פתרון אחר".

אביזוהר מוסיף ואומר שסיבה נוספת לתאונות היא רמת התחזוקה של השוליים: "לפעמים יש שם שברי זכוכיות, לכלוך, כתמי שמן. הרבה פעמים מערבלי בטון נוסעים על הכביש ויש טפטופים של מלט על האספלט. למשל, בכביש 3 ב־23 בפברואר היה סיפור של חתיכת לכלוך שגרמה לרוכב להתרסק ולהיפגע בתאונה, שאפילו רכב לא היה מעורב בה".

מה אתם עושים כדי לשפר את המצב הקיים?

"יש לנו צוות שעובד מול נתיבי ישראל כדי למפות את הכבישים הפופולריים לרכיבה ולהסדיר בהם פתרונות בטוחים. אפשר בתקציבים זניחים יחסית לשפר את התשתיות הקיימות, ולהוסיף עוד שילוט אלקטרוני ותמרורים המתריעים לנהגים על נוכחות של רוכבים. אנחנו גם מעורבים בפרויקט 'אופני דן' שמשרד התחבורה מוביל - אוטוסטרדות אופניים, כלומר שבילים רחבים שאמורים להגיע מכל גוש דן לתל אביב. מדובר ב־150 קילומטרים של שבילי אופניים בין־עירוניים, ואני מקווה שאת השבילים הראשונים נראה כבר השנה".

ומה לגבי צעדים מצד הרוכבים?

"אין ספק שבמקביל יש גם צורך להעלות את המודעות של הרוכבים לרכיבה נכונה בכביש ולאתגרים לרכיבה על כבישים בין־עירוניים בישראל. צריך לחדד את הדגשים שיש נהגים שלא מודעים להימצאותם בכביש, שיש כבישים מסוכנים ולא מומלצים ושיש גם אלטרנטיבות אחרות ויותר בטוחות. זה תהליך איטי, ויש הרבה מה לעשות כדי להעלות את המודעות של הנהגים ושל הרוכבים".

ממשרד התחבורה נמסר: "משרד התחבורה גיבש שורה של נהלים שנועדו לצמצם את מעורבותם של רוכבי האופניים בתאונות דרכים בכבישים הבין־עירוניים. התקנות כיום אוסרות על אדם שגילו פחות מ־ 12 לרכוב על אופניים, בדרך שאינה עירונית וכן לחצות כביש ברכיבה, אלא במעבר חצייה לרוכבי אופניים בלבד. בנוסף, אוסרות התקנות על רכיבת אופניים בקבוצה המונה עשרה רוכבים לפחות בדרך שאינה עירונית, ללא רכב ליווי המפעיל אורות מהבהבים. התקנות מתירות רכיבת אופניים בשול הדרך, בדרך שאינה עירונית, שבה שול הדרך פנוי וסלול באספלט, קרוב ככל שניתן לשפתו הימנית. התקנות הן רק חלק משורה ארוכה של המלצות שנכנסו לתוקף ונועדו לעודד את השימוש באופניים גם בכבישים הבין־עירוניים. התוכנית כללה בין השאר הכשרת מאות קילומטרים של מסלולים לרוכבי אופניים, בשולי כבישים בין־עירוניים, בכל רחבי הארץ. בנוסף לכך, הותקנו פסי הרעדה מקורצפים בין הכביש לשוליים בקטעי כביש רבים בארץ, ובוצע ניקוי יסודי ואינטנסיבי של שולי הכביש. כמו כן, הוצבו תמרורים ושלטים לאורך המסלולים, המתריעים בפני הנהגים לשמור על בטיחותם של רוכבי האופניים".