"אם הייתי צריך לייעץ לביבי, הייתי אומר לו ‘קיים בחירות עכשיו, ודחוף!", אומר רוני רימון, יועץ אסטרטגי ושותף ברימון כהן ושות', שניהל את מערכות הבחירות של נתניהו ב־2009 ושל עמיר פרץ ב־2006. “הוא ירצה להראות ליועץ המשפטי שהציבור תומך בו למרות החשדות. ככל שיעבור זמן, ואם יוגשו המלצות נוספות, זה רק יגביר את הלחץ עליו להתפטר. אם היו בחירות, הוא היה מראה ליועץ המשפטי שהציבור יודע הכל ולמרות זאת נותן בו אמון מחודש. הוא בעצם היה הופך את הבחירות למשאל עם: האם אתם רוצים בי למרות החקירות?"
רימון לא לבד. גם יועצים אחרים שאיתם שוחחנו לצורך כתבה זו מעבירים את אותו המסר. כזה הוא גם משה קלוגהפט, יועץ אסטרטגי באירופה ובישראל, שניהל בחמש שנים האחרונות יותר מעשר מערכות בחירות בעולם. “נתניהו מרוויח מהליכה לבחירות לא רק בגלל המצב שלו כעת, אלא בגלל המצב שהוא עלול להיקלע אליו", הוא אומר. “כל עוד נתניהו מוביל בסקרים, למרות החקירות, והוא במומנטום - הוא חייב בחירות. הוא יכול למצוא את עצמו בירידה בסקרים ואז ללכת לבחירות מתוך דיבור על היחלשותו. כשהנושא הוא פירוק בגלל חוק הגיוס ולא פירוק בגלל המלצות על שוחד, כל דבר מעבר לכך הוא בונוס".
מירב פרסי־צדוק, היועצת לאסטרטגיה תקשורתית שעבדה בעבר עם אהוד ברק והיום מייעצת לאחד הגורמים במרכז־שמאל, מסכימה: “המרוויח העיקרי מבחירות מוקדמות הוא נתניהו. זה לא סוד שהוא לא התאמץ מספיק לנהל את המשבר שהחל עם נסיעתו לארצות הברית לפני יותר משבוע, ובכך אותת לשותפות שהוא אינו מתנגד לבחירות מוקדמות. במצב שנוצר, השותפות החלו לטפס על העצים הכי גבוהים בחורשה, המשבר החריף ונתניהו לא התאמץ למצוא פתרון. ביממה האחרונה, לפחות מצד החרדים, נעשה מאמץ משמעותי למנוע את פירוק הממשלה, משום שהם מבינים שזוהי ממשלת הימין האולטימטיבית מבחינתם להעברת חוק הגיוס על פי ראות עיניהם".
“מצד אחד, יש את האמירה שמי שיוזם את הבחירות בדרך כלל מפסיד, אבל האמירה הזאת בטלה לאחר שבשנת 2015 נתניהו יזם בחירות והצליח", אומר דודי ברמן, אסטרטג פוליטי, שעבד עם אריאל שרון ועם הליכוד בכמה מערכות בחירות. “אנשים הם שמרנים, וירצו תמיד לשמור על מה שיש להם מאשר לצלול לאי־ודאות. כרגע הציבור די מרוצה. כשאתה בוחן את הכלכלה הישראלית, התפיסה לגביה חיובית ואנשים לא ירצו לשנות אותה. ובנוגע לחקירות, ראינו כבר שכאשר טוב לישראלים, הם מתקבצים להגן עליו, עושים רציונליזציה לחשדות ועומדים לצד הגורם שמיטיב עמם".
פרסי־צדוק: “גם על פי הסקרים נתניהו נמצא בעמדה הכי נוחה, והקדמת הבחירות נועדה בראש וראשונה לשמש כקלף מול המערכת המשפטית והמשטרה על תיקי החקירה הפתוחים בענייניו. אם הוא יקבל מנדט סוחף מחדש מהציבור, תקוותו של נתניהו היא שמערכת המשפט תביא בחשבון שהציבור והחברה בישראל מכירים את החשדות נגדו ועדיין בוחרים בו לראש הממשלה העתידית.
"נראה שהמהלך תפור על נתניהו ואמור לשרת אותו בכל מה שנוגע להליכים המשפטיים ולחקירות המשטרה, גם אם לא ישיג את יעדיו הפוליטיים. ראש הממשלה רוצה בחירות ביוני: הוא רוצה להקדים את היועץ המשפטי ולקבל מנדט מהעם, ואז הוא יכול לשחק עם הקואליציה החדשה שלו. לכן, הוא לא ילך מול כל אחת מהשותפות עד הסוף, כדי שבקואליציה העתידית הוא יוכל להשיג הישגים שישרתו אותו אישית. למשל, העברת חוקים שלא הצליח בכנסת הנוכחית, כמו החוק הצרפתי, או דרישה מהקואליציה החדשה לדרוש מהשותפות להישאר עד קבלת פסק דין חלוט ועוד, כיד הדמיון. עדיין קיימים סיכונים במערכת בחירות שבה יודעים איך נכנסים ולא יודעים איך יוצאים".
הסכנה של ש"ס
אז נתניהו בטוח היה מרוויח אם היו מתקיימות בחירות עכשיו, אבל מי המפסידים? רימון: “על פניו, נראה שהמפסיד הגדול עלול להיות אבי גבאי. תומכי מרכז־שמאל ינסו לרכז קולות סביב המועמד שבעיניהם יהיה מסוגל להפיל את השלטון. המצביע במחנה המרכז יאמר לעצמו שהמחנה הציוני ודאי תחבור ללפיד לקואליציה, ויעדיף לתת את קולו ללפיד כי צופים לו יותר מנדטים.
"גם בנט יכול לצאת מופסד. כשהימין בסכנת איבוד השלטון, ולפיד מגדיל את כוחו, תהיה נהירה של הימין לחבור לליכוד וזה יבוא על חשבונו. דרעי – במצב גבולי מאוד גם כך, וליברמן ממש לא רוצה בחירות עכשיו. טוב לו בתפקידו כשר ביטחון והוא לא ירצה לוותר עליו. ייתכן גם שיש לו סיכום עם נתניהו להמשיך בתפקידו. להערכתי, הוא ייאלץ להיאבק לשמור על חמשת המנדטים שלו. הציבור הרוסי המבוגר עדיין נאמן לו, ויכניס למשוואה את ערביי ישראל כמו תמיד".
ומה עם כחלון?
“כחלון גם ממש לא רוצה בחירות כעת. הוא בתנופה ומקבל נקודות זכות מהציבור שמבין שהורדת מחירי הדירות היא תהליך מתמשך, והוא רוצה להראות עוד הישגים ולכן זקוק לעוד זמן".
קלוגהפט: “ש"ס בסכנה. הם בעצם באפטר שוק כרגע אחרי פטירת הרב עובדיה יוסף ז"ל. אבל דרעי הוא לא פראייר, ובמדינה שבה מיוצר שיח כזה סביב ‘סאלח, פה זה ארץ ישראל’, דרעי עוד לא אמר את המילה האחרונה".
קלוגהפט טוען שגם יאיר לפיד יכול היה להרוויח מבחירות: “בסוף שוכחים שיש לו בכנסת הנוכחית 11 מנדטים, וכל סיטואציה שבה הוא מכפיל את עצמו לא יכולה להיות כישלון. בכל מקרה צריך לזכור: בסופו של דבר, מי שירוויח הוא זה שימנף את ההישג שלו להישגים במשא ומתן הקואליציוני. בנט, עם שמונה מנדטים, הביא הישגים אדירים במשא ומתן קואליציוני, עם תיקי משפטים, חינוך, חקלאות, יו"ר ועדת החוקה וסגן שר הביטחון – והמחנה הציוני עם 24 מנדטים בסופו של דבר לא השפיעה כלל.
"מרצ גם יכולה להרוויח מאוד מבחירות, מפני שהיא כבר בהליך של פריימריז שהביא תנופה למפלגה, ואם היא תמשיך באותה המהירות, היא יכולה במומנטום חזק אפילו לעבור את המחנה הציוני. בכל מקרה, האופוזיציה צריכה לזכור: אם הבחירות יהיו על ביבי, הם יפסידו לו. כשאתה רוצה למכור נעל, אל תראה רגל. זה לא הדבר הכי אסתטי. רוצים להדיח את ביבי? אל תדברו על הדחת ביבי, זה לא אסתטי וזה דווקא מלכד סביבו. זה גם מוכל בתוך המותג של לפיד ושל גבאי: הם לא צריכים לשכנע שביבי רע, אלא שהם טובים".
“ביבי, יצאת זכאי"
פרסי־צדוק מזהירה כי במקרה של בחירות, אם לא יתבצעו חיבורים חדשים והמשך מפצים – מי שעל פי הסקרים מגרד את אחוז החסימה עלול למצוא את עצמו בחוץ. “יכולות להיות הרבה מאוד הפתעות. שחקנים חדשים יכולים להיכנס ולשנות את התמונה, ואחרים, שהיו חזקים וישבו על אלקטורט יציב, יכולים לאבד גובה", היא אומרת. "בשלב זה מוקדם להספיד את המתים או להמליך מלכים ונסיכות חדשים".
ברמן: “המחנה הציוני תלך אחורה, בגלל האמירה של גבאי, וליברמן עלול למצוא את עצמו מחוץ לכנסת בצורה אבסורדית. ליברמן נושא את דגל החילוניות הימנית, אבל אין דבר כזה, כי ימנים הם בבסיסם מסורתיים, והרוסים כבר לא מצביעים סקטוריאלית. בנוסף, ליברמן ניזון ממקום של כוח, ובגלל זה העריצו אותו. עכשיו, הילת הכוח תרד ממנו והוא במלכוד אמיתי, כי הוא חייב לשמור על המילה שלו בנושא הגיוס. הוא טיפס על עץ גבוה ויהיה מסוכן לרדת ממנו.
"לדעתי, לפיד יקבל מומנטום אם יעלון יחבור אליו ויביא איתו עוד מנדט או שניים. בנט יישאר על הקו של ממשלת ימין. העובדה שביבי מתחיל גבוה, עובדת לטובתו כי הוא לא מאוים. הוא יישאר על 11־12 מנדטים ולא אמור להיפגע. ש"ס – לעומתו, עלולה לאבד קולות לליכוד. הרבה מש"ס יצביעו לביבי כי הוא ’יצאת זכאי’ החדש מבחינתם. מובן שכל הניתוח הזה לא שווה כקליפת השום אם אין בחירות בתוך שלושה חודשים. הכל יכול להתהפך".
ומה לגבי הפתעת הסקרים, אורלי לוי־אבקסיס?
"היא תנגוס להערכתי מכחלון וקצת מש"ס, בשוליים, כי היא תציג דגל חברתי מזרחי חדש", אומר רימון.
קלוגהפט: “היא יכולה להיות ניקוז הצבעות מחאה מכל הכיוונים. היא יכולה להיות הרב חיים אמסלם בגרסה חילונית, ש"ס בגרסה נשית וגמלאים בגרסה צעירה. הכל כלול באדם אחד. היא צריכה לדבר על המושג שביבי מזוהה איתו: החיים עצמם. לדבר פשוט, לא פומפוזיות של מפלגות אחרות, להציג מפלגה של האנשים, של הפועלים הפשוטים של החיים. כמו בנישואים, בסוף מה שחשוב זה לא המשפטים הרומנטיים אלא מי מוריד את הזבל. אורלי צריכה להגיד: אנחנו עוסקים בחיים עצמם".
“לוי־אבקסיס היא דוגמה לנבחרת ציבור מחויבת, אמיצה, עם אג’נדה ברורה ועקבית", אומרת פרסי־צדוק. “אני שמחה על ההחלטה שלה לדבוק בעקרונותיה ולפרוש מישראל ביתנו לטובת פלטפורמה משלה, שמביאה את הקולות ומקדמות את האוכלוסיות שהכי נוח להתעלם מהן ולהשאיר אותן מאחור. אני מקווה בשבילה שההתחלה המרשימה של חמישה מנדטים תהיה עבורה נקודת הפתיחה, ולא נקודת השיא".
ברמן: “היא הג’וקר של הבחירות האלה. בכל מערכת בחירות יש עשרה מנדטים לפחות שרוצים להצביע למשהו חדש, מעניין ושיהיה חברתי, בדיוק כמו שסימלו בעבר כחלון והגמלאים. זאת מפלגת ‘בואו נצביע למשהו חדש’. לדעתי, לוי־אבקסיס תסחף הרבה נשים מימין ומשמאל. ציבור מהפריפריה רואה בה ממוצבת ימין מספיק, ואנשי המרכז־שמאל רואים בה ממוצבת חברתית וילכו איתה. במילים אחרות, היא כחלון בדגם משופר".