הסיפור של מתווה הכותל מוכר, כפזמון חוזר כמעט: מקרה קלאסי של עימות קבוע שחוזר על עצמו וגובר בשנים האחרונות. בעבר האחד, שמייצגים החרדים, נאבקים לשמור על הצביון האורתודקסי של הכותל המערבי, שבו קיימת הפרדה בין גברים לנשים ברחבת התפילה המרכזית; בעבר האחר, שמייצגים קולות רפורמיים וקונסרבטיביים, נאבקים להקים רחבת תפילה מעורבת לנשים ולגברים. הפשרה היא המתווה, שקורם עור וגידים בשנים האחרונות, ולפיו תוקם רחבה בקשת רובינסון הסמוכה. אלא שלתוך מאזן הכוחות המוכר והכמעט נוח ושבלוני הזה חדר ביום חמישי האחרון גורם חדש. הארכיאולוג המוכר והמוערך פרופ’ דן בהט הגיש עתירה נגד מתווה הכותל לבית המשפט העליון.
בעתירתו דורש פרופ’ בהט לבטל את הבמה שהוקמה באתר קשת רובינסון, מאחר שהיא פוגעת בממצאים הארכיאולוגיים הנדירים שבמקום, ותוקף את רשות העתיקות, שנכנעה להכתבות הדרג הפוליטי ואישרה את הבנייה ללא סמכות ובניגוד לחוק העתיקות. לפי העתירה, בהתחשב בתוקף המחייב של המועצה לארכיאולוגיה - שמכוח החוק היא גוף מייעץ לרשות העתיקות ולמינהל רשות העתיקות וכן לשר הממונה - ובהתחשב במעמדה ככוח מייעץ קבוע בחוק, רשות העתיקות חייבת להתייעץ איתה, מה שלא קרה.
פרופ' בהט, שהשנה ימלאו לו 80, אינו קול שאפשר להתעלם ממנו: כאיש סגל לשעבר במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן ובתור הארכיאולוג של מחוז ירושלים מטעם אגף העתיקות, היום רשות העתיקות, הוא סקר מערות קבורה רבות וחפר בעצמו את מנהרות הכותל.
לא הייתה לו התלבטות רבה בנוגע להגשת העתירה: “הסיבה שאני מגיש בגינה את העתירה היא שבאזור של קשת רובינסון ישנם השרידים הרציניים והעדויות החשובות ביותר של מראה חורבן הבית השני, ועל כך כולם מסכימים. מתבוננים בקשת רובינסון השבורה, והדבר הכי מעניין הוא שרואים את המפולות האדירות של האבנים שהרומאים יצרו כשפירקו את החומה המערבית של הר הבית. אין דוגמה טובה יותר לחורבן הבית. הרי על הר הבית עצמו אין כלום, ונותר לנו ללמוד הכל רק מסביב לחומותיו. במקום הזה רואים איך הרסו את הגשר שהוביל להר הבית, למעשה את כל מה שיודעים על החורבן אפשר לראות שם. כולם מדברים על חורבן בית שני, ואז כשיש מקום שיכול להראות את זה, מקלקלים בגלל שיקולים דתיים".
"היופי ילך לאיבוד"
קשת רובינסון - הקרויה על שם החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון, שגילה את שרידיה ב־1838 - היא כינוי למחלף המדורג ששכן בכניסה להר הבית בירושלים בימי בית המקדש השני. המחלף אִפשר להולכים במפלס הרחוב הנמוך מחוץ להר הבית לעלות ולהיכנס למפלס הר הבית הגבוה, והוא נחשב לאחד המחלפים הראשונים בעולם. שרידי קשת רובינסון שוכנים בתחום הגן הארכיאולוגי ירושלים, כ־12 מטרים מצפון לפינה הדרומית־מערבית של הר הבית, מימין לשער המוגרבים. המחלף נהרס כמעט כליל בחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה.
כאן המקום להזכיר שכבר בשנות ה־90 הכינו רחבות קטנות לתפילה באזור קשת רובינסון; לאחר בג"ץ נשות הכותל ב־2003, נקבעה רחבת עץ קטנה הצמודה לקיר הכותל; וב־2013 הורה נפתלי בנט - אז שר ירושלים והתפוצות - על הקמת רחבה זמנית. חלפו חודשים מאז שהקפיא בג"ץ את מתווה הכותל, אולם בפברואר האחרון החלו בבנייה מסיבית יותר של מבנה קבוע. לפי ההערכה בעתירה, שאין לה אסמכתה כתובה, האישור של רשות העתיקות לבנייה ניתן בחודשים הספורים שקדמו לפברואר, מאחר שהנחיית הממשלה ניתנה ביוני 2017.
“לא אגיד שהמקום ייהרס, אבל הוא ייפגע", אומר פרופ' בהט. "אני מקווה שלפחות לא יהרסו כלום. אסור לפגוע באתר הזה כי כל היופי והעוצמה שלו ילכו לאיבוד, אסור לגעת באתר הזה כי מה שלא יעשו לו - יפחית ממנו. את כל המראה הזה יבואו ויחתכו עם רמפות. לא הורסים מקום יחיד במינו בעולם בגלל סיבות דתיות. בשעתו הוחלט לאפשר להתפלל ולערוך שם טקסי בר־מצווה, וזה כשלעצמו כבר פגע בשלמותו של האתר".
נדבך משמעותי בעתירה הוא עצם הגשתה נגד גוף ארכיאולוגי מובהק: רשות העתיקות. הרשות היא האמונה הבלעדית על הפיקוח והביצוע בכל הקשור לתשתיות ארכיאולגיות. כפי שעולה מדבריו של בהט, התחושה היא שהרשות בגדה בייעודה. “רשות העתיקות אחראית לעתיקות המדינה. היא לקחה על עצמה לבצע שם את הפעולות, כיוון שהיא הגורם שמותר לו לבצען. הבעיה היא שמותר לה לעשות הכל כדי לשפר את האתר, אבל לא לפגוע בו. צריך לזכור שאין לנו עוד אתרים כאלה".
אין מקום אחר
פרופ' בהט, שלפני כמה חודשים יצא לפנסיה לאחר כ־15 שנות עבודה בקרן למורשת הכותל, אינו כפוף יותר לרשות העתיקות, ואולי הדבר מסביר את הצעד החריג של הגשת העתירה, שכן בניגוד לעמיתיו הארכיאולוגים, הוא משוחרר מחשש שייפגע לכאורה. עם זאת, הוא זכה לגיבוי רב מד"ר אילת מזר, חוקרת ארכיאולוגית ידועת שם מהאוניברסיטה העברית, שצירפה את חוות דעתה לעתירה.
ד"ר מזר, נכדתו של הארכיאולוג הנודע, פרופ’ בנימין מזר, מונתה מטעם המכון לארכיאולוגיה להציג את כל ממצאי החפירות שלו בסדרת פרסומים. הכרך הבא שעומד לראות אור מוקדש למעשה למבנה של קשת רובינסון. ד"ר מזר אינה שחקנית חדשה במגרש: לפני כשנה יזמה שליחת מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, שעליו חתמו כמה אקדמאים המתנגדים לבניית הקשת וכלל את חוות הדעת של המועצה לארכיאולוגיה, המתנגדת בכל תוקף לפגיעה במקום ולהקמת אתר תפילה בשטחו.
“זה האתר היחיד בעולם שמראה את החורבן של מתחם הר הבית, אין עוד מקום אחר, וזהו בסך הכל חלק קטן מאוד, בערך 20 מטר אורכו, של מפולת", היא אומרת. "הגילוי שלו היה מקרי: כשפיתחו את האזור בתקופה העתיקה, הרומאים החליטו להשאיר את מפולת האבנים, כך שזהו המקום היחיד שבו יש ראיה למפולת החורבן של בית שני. דווקא היום, לאור השיח המתנהל על כך שהמקדש לא ניצב במקום והכל אינו אלא סיפורי בדיות, צריך להראות את הדברים כשישנם ממצאים ארכיאולוגיים, זו המשמעות של ארכיאולוגיה. אבל עכשיו, עם הבנייה, אי אפשר יהיה לראות את המפולת. כבר בונים את הרמפה על גבי האבנים, וזה הרסני כשלעצמו, אבל כעת הכוונה היא להקים רמפה מעל המפולת, כלומר ממש להסתיר אותה. זה כבר יהפוך את המקום לגווייה. צריך להדגיש שקשת רובינסון היא השריד היחיד שקשור לקשת בהר הבית והיא מתקשרת למבנה קשתות גדול, שהיה ממוקם למרגלות הכותל המערבי. מבחינה ערכית ומורשתית אין חולק שזה אסור ולא צריך להיעשות, וכך עולה מכל חוות הדעת, כולל של רשות העתיקות בעבר. אבל אז באה העמדה התבוסתנית של רשות העתיקות, והיא מוותרת על האתר משיקולים זרים".
לרשות העתיקות יש שיקולים זרים?
“הם קוראים את המפה הפוליטית, קוראים את הכוחות בשטח. ההסכמה שלהם לדבר הזה נוצרה במטרה לרצות את ראש הממשלה שאמר את דברו. כאילו ניתנה ההוראה ‘אל תפעלו בעניין הזה’, ובכך זה נגמר. מובן שגם על ראש הממשלה מופעלים לחצים, אבל תפקידה של רשות העתיקות הוא לעמוד על הרגליים האחוריות ולהגן על אתר מסוג זה. כאן המקום להזכיר שעלו חלופות, אך בשום שלב הן לא הוצגו בפני המועצה לארכיאולוגיה. ככלל, רשות העתיקות פועלת בניגוד אינטרסים מובהק – היא מפקחת וגם מבצעת, היא שולטת בכל הארכיאולוגיה בארץ ובגופים הארכיאולוגיים האחרים. לפי החוק, רשות העתיקות היא הסטטוטור, ותפקידה לא לרצות שום גורם דתי: לא רפורמים, לא חרדים, לא קונסרבטיבים ולא את האמריקאים".
העתירה של פרופ' בהט מונעת משיקולים מקצועיים, והוא מסרב לנטות למי מהצדדים. זאת, אף שהעתירה יכולה בקלות לשרת את שני הצדדים הללו: מחד גיסא לשחק לידי הארגונים שחפצים בהקמת רחבה משותפת ברחבת הכותל, ומאידך גיסא, לשמש גושפנקה אקדמית, ניטרלית לכאורה, לטענות המצדדים בביטול המתווה כולו.
בעתירה מופנית אצבע מאשימה כלפי “מיעוט דתי", שאותו המתווה מבקש לרצות על חשבון שימור המקום. למי אתה מכוון?
פרופ' בהט: “אני לא נכנס לזה. בשבילי כל יהודי הוא יהודי, לא אכפת לי אם הוא חרדי, רפורמי או קונסרבטיבי. סיבות דתיות לא יכולות להביא לפגיעה באתר עתיקות. האצבע המאשימה מופנית כלפי רשות העתיקות שאפשרה לעשות זאת. לא מעניין אותי. מבחינתי, שיתפללו יחד בכותל. אבל באתר של קשת רובינסון אסור לגעת. לא התערבתי בשיקולים של אף אחד כי אני לא איש פוליטי, אני ארכיאולוג. במשך שנים דאגו למנוע מהארכיאולוגיה ומהדת להתחבר, ועכשיו זה קורה".
גם ד"ר מזר מסרבת להתייחס לשיקולים דתיים. לדבריה, “כל חוות הדעות שניתנו בעניין הזה נחרצות. אנחנו מתנגדים לכל שימוש באתר הזה מלבד לצרכים ארכיאולוגיים. זהו אתר שאי אפשר להסב לשום שימוש אחר. האקדמאים מיישרים קו עם כולם, ולא באים לעשות עבודה של אנשים אחרים. לטענתם, אין תחליף לאתר הזה, וכל פגיעה בו תהיה בכייה לדורות".
“הכל מתבסס פה על הנחיית ראש הממשלה ולא על החלטת ממשלה. ההחלטה האחרונה קבעה כי יש להקפיא את היישום, אולם ההנחיה האחרונה של ראש הממשלה הייתה לבנות", אומרת עו"ד חני רוטשטיין־כהן, שהגישה את העתירה עם עורכי הדין אמנון לורך וענר חפץ. “רשות העתיקות טוענת שכבר ב־2013 היא נתנה אישור לבמה, ועכשיו היא נתנה אישור לחפירות הרשמיות. בזה אנחנו מתמקדים. לא ראינו אף פעם החלטה רשמית. רשות העתיקות צריכה לפחות לתת החלטה בכתב. הנחיית הממשלה ניתנה ביוני 2017, ומאז התחילו להריץ את כל העניין. אם העתירה תתקבל ויקבעו שההחלטה של רשות העתיקות לאשר היא פסולה וצריכה להתבטל – אי אפשר יהיה לבנות שם. בעת ובעונה אחת אנחנו פועלים להסרת הרחבה הזמנית. אנחנו מתמקדים בהתנגדות לעבודות הקבועות שייעשו מעתה והלאה, כולל עבודות פיתוח מסיביות להפוך את כל מה שסביב לאתר תפילה. צריך לזכור שהארכיאולוגים שבו והציעו חלופות מעשיות שנתנו מענה ברור בכותל, ובכל זאת מתחם קשת רובינסון הוא הקורבן משנות ה־90 ועד היום".
מרשות העתיקות נמסר כי תגיב לאחר שתלמד את העתירה.