שטן או מלאך? הפולמוס סביב דמותו של ד"ר ישראל קסטנר נמשך

"זה התחיל שנים ספורות אחרי המלחמה", מספר יצחק קציר, אחיינו של ד"ר ישראל קסטנר, שהואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה במה שזכה לכינוי "פרשת קסטנר". "בארץ הסתובבו ניצולים שזה עתה הגיעו מהונגריה. הם הלכו ברחובות וצעקו: 'קאפו'. הייתה אווירה כזאת בארץ. בנוסף, היה סיפור השילומים וההסתערות על הכנסת. האווירה  הייתה מאוד רגישה בכל הנושא הזה. ויש עוד אספקט, אולי פסיכולוגי, שאפשר להשתמש בו כהסבר. כשיש לך אויב גדול, קשה מאוד להיתפס בו. הוא עצום וערטילאי. אבל הנה, יש פה מישהו שאנחנו ממש רואים אותו, שאולי היה נציג של כל הרוע שהיה שם. יש לו שם. והוא משלנו, ואנחנו יודעים מי זה. אחר כך, כשמביטים על המפה הפוליטית ועל המאבק הניצח בין חרות למפא"י, אפשר להבין איך הפוליטיקה התערבה בכל העניין. סביר מאוד להניח שהגישה הייתה הרבה יותר נינוחה לו זה היה קורה היום".
 

ד"ר ישראל רודולף קסטנר נולד בשנת 1906 בעיר קלוז' שבחבל טרנסילבניה, בעת שהחבל היה חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית. משנת 1942 כיהן כסגן נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה והיה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן מלחמת העולם השנייה, ומי שארגן בזמן השואה פעולות הצלה שונות, ובהן רכבת קסטנר המפורסמת. הרכבת הזו יצאה ביוזמתו מבודפשט לשווייץ ביוני 1944, ועליה 1,684 יהודים, שכך חייהם ניצלו.
 

 

על פי החוקרים, קסטנר הצליח לחלץ מידי הנאצים לפחות 21 אלף יהודים. אלא שהעיתונאי הירושלמי מלכיאל גרינוולד, שעלה ארצה בשנת 1938, חשב אחרת. הסיפור על קסטנר, שנכנס לרשימת מועמדי מפא"י לכנסת, הגיע לאוזנו, ובתגובה הוא הוציא בשנת 1952 עלון משוכפל במספר רב של עותקים ובו טען כי קסטנר סייע לנאצים בהשמדת יהודי הונגריה, השתתף בגזל רכושם ולמעשה הצלת היהודים שימשה הסוואה לשיתוף הפעולה שלו עם הנאצים.

קסטנר התלונן במשטרה, היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן הגיש כתב אישום נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה, ונפתח משפט. משפטו של גרינוולד, שעורר עניין ציבורי רב, פתח צוהר לסיפורם של יהודי הונגריה ולפעילותו של קסטנר במהלך השואה. משפט גרינוולד הוא זה שנודע בעצם כ"משפט קסטנר".
 

ב־22 ביוני 1955 הקריא השופט בנימין הלוי את פסק הדין, שזעזע את דעת הקהל במדינה. הלוי מצא כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה ובהצלת פושע המלחמה קורט בכר מעונשו, וטען: "קסטנר מכר את נפשו לשטן". "בית המשפט המחוזי טען שגרינוולד צודק, וביוני 1955 זיכה את גרינוולד מרוב ההאשמות וטען שמבחינה מוסרית אסור היה לקסטנר לפגוש נאצים ולנהל את המשא ומתן, ואסור היה לו לבחור בין דם לדם", אומר עו"ד אריה ברנע, מחנך, מנהל וחוקר שואה. "מבחינת השופטים, חובתו של מנהיג באותו הזמן הייתה לגלות את הכל לציבור". 
 

ב־4 במרץ 1957, בזמן שמיעת הערעור על פסק הדין, התנקשו שלושה צעירים בחייו של קסטנר. הם ארבו לו בפתח ביתו בתל אביב. כשיצא ממכוניתו, ניגש אליו אחד המתנקשים, שאל אותו אם הוא ד"ר קסטנר וירה בו באקדחו. רצח זה נחשב לרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל. בהמשך נעצרו יוסף מנקס, זאב אקשטיין ודן שמר והועמדו לדין באשמת רצח. השלושה נידונו למאסר עולם, אך לבסוף זכו לחנינה. 
 

"המחלוקת שנוגעת לקסטנר החלה מיד אחרי השואה, והיא מתחילה בקרב ציבור הניצולים בהונגריה", טוען ברנע. "אדם לא יכול היה לומר שהוא מאמץ את העמדה של הניצולים, כי ביניהם היו כאלה וגם כאלה. ההאשמה כלפיו הייתה, בין היתר, שהוא התעשר על חשבון היהודים. זו טענה שבאופן חלקי הופרכה עובדתית. אלא שמה שבעיקר טענו לגביו היה שהוא הציל את בני משפחתו וחבריו וגמל לנאצים על ידי כך ששיקר ליהודים והסתיר אמת. העמדה השנייה אומרת: קסטנר, עם אחרים, עשה פעולה שלא נעשתה בשואה בכלל. זאת אומרת, ניהל משא ומתן עם קצינים נאצים, שיקר להם, שיחד אותם הבטיח להם להעיד לטובתם כשהכל ייגמר, ובתמורה לכך הציל אלפים ממוות. אין לזה אח ורע. היו נאצים שבאמת חישבו את צעדיהם מחדש. הוא חיפש את אלה שמוכנים לפעול תמורת הקרדיט החדש הזה כדי להציל כמה שיותר אנשים".

 
 

"הייתי איתו בקשר כמו נער מתבגר עם דוד, ובמשך שנות נעוריי בשבתות הייתי מתארח אצלו, אוכל איתו צהריים והיינו מדברים", מספר אחיינו קציר. "דיברנו על נושאים שונים, לאו דווקא על הסיפור שלו באירופה. ואז גם התחיל המשפט הראשון. את מהלך המשפט אני זוכר יותר דרך התחושות של אבא שלי, שהיה מאוד מעורב. האווירה במשפחה, ככל שהמשפט התקדם והתברר שהכיוון הוא עקום לגמרי, הייתה מאוד קשה. הייתה אכזבה גדולה".

מהמדינה?

"לא יודע אם מהמדינה, אלא מהמשפט עצמו ומחוסר ההבנה על מה מדובר בכלל ומה היה שם. מה אתם מדברים? אתם לא מבינים בכלל? אחר כך בית המשפט העליון ציין שהשופט בנימין הלוי לא ממש הבין את החומר במובן של מה באמת התנהל שם. השופטים כתבו בפסק דינם שהלוי קבע שקסטנר עשה חוזה עם אייכמן וציינו: 'איך אתה יכול לומר חוזה? חוזה זה בין שני גורמים שווי כוח. מי היה בכלל מסוגל לעמוד מול אייכמן ולהגיד לו כן מסכים או לא מסכים?'".

לטענת קציר, המוטיבציה של עורך דינו של גרינוולד, שמואל תמיר, הייתה פוליטית. "הוא אמר לגרינוולד: אני מוכן לייצג אותך בתנאי שאתה לא מתערב. הבעיה הייתה שהשופט אפשר לו לעשות כאוות נפשו במהלך המשפט. הלוי לא הבין איך התנהלו הדברים תחת כיבוש נאצי. הוא לא קלט את הדבר הבסיסי ביותר: שתחת השלטון הנאצי כל יהודי היה מת בפוטנציה. את הדבר הזה עד היום אנשים מהיישוב לא מצליחים להבין".
 

"היו כמה וכמה מקרים שבהם עו"ד תמיר שאל את קסטנר שאלות כעד - וצריך לזכור שהוא היה עד, לא נאשם, הוא לא יכול היה לעשות חקירה נגדית. הוא ניסח שאלות בנוסח של כן או לא, וקסטנר אמר: 'זה הרבה יותר מורכב' וביקש מהשופט הגנה, וזה פסק עליו לענות בדיוק כפי שהתובע ביקש: כן או לא. הסיכוי לצאת טוב ממשפט כזה הוא קטן מלכתחילה. ובאמת שופטי העליון קראו לזה 'פסק דין קטלני'".
 

"הוא התגלגל למשפט מפני שהיה פקיד ממשלתי", מספר איתמר שגיא, שאמו רות הייתה על רכבת ההצלה של קסטנר בהיותה בת שנה, עם אחותה הסופרת יהודית רותם ועוד ארבעה בני משפחה. "עו"ד תמיר הממולח הצליח לשכנע את השופט בדברים שאנחנו יודעים כיום שאינם אמת. המחקר ההיסטורי כבר מצא שאלו היו אשמות שווא. בעקבות ההסתה שהייתה ברחובות נגד קסטנר, אנשים רצחו אותו בפתח ביתו. אני קצת מרגיש צורך לתקן בשם הניצולים את העוול הזה, לכן החלטתי לפני עשר שנים לראשונה להתכנס בביתו בתל אביב בכל מוצאי יום השואה. לאט־לאט זה גדל. ברוב תקופת הילדות והנערות היה לי קשה לעסוק בשואה, אך לפני 12 שנה זה החל לבעור בי יותר. הלכתי למצוא את הקבר של קסטנר. מדובר באיש מאוד יסודי שהשתמש בכישרונות שלו, ביכולת המילולית וביכולת ניהול השיח והמשא ומתן בתקופה הכל כך איומה הזו. אייכמן ישב במשרד בתוך בית מלון במרכז בודפשט והזמין אותו לפגישות, והוא ידע שיכול להיות שיירו בו והוא לא ייצא מזה בחיים".
 

לדברי שגיא, אומנם לפי הרשימות, ברכבת הידועה ניצלו 1,684 אנשים, אך מדובר בהרבה יותר. "כבר פגשתי אנשים שלא היו ברשימה, אך סיפרו לי שהיו על הרכבת", הוא אומר. "יש יותר ממיליון בני משפחות של ניצולי קסטנר בארץ ובעולם". 
 

"הוא היה מסוגל בכישרון ובתושייה שבו לשקר לנאצים כדי להציל עוד יהודי ועוד יהודי, וזה בעיניי חשוב יותר מכל דבר בעולם", אומר גם ברנע. "בעיני החובה העליונה היא לא שקיפות, אלא הצלה".

ויכוח על עובדות

ביום חמישי האחרון, 61 שנים לאחר שנורה בידי מתנקשים, צוין לראשונה זכרו של ד"ר ישראל קסטנר בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה שהתקיים במשכן הכנסת. בין מדליקי נרות הזיכרון בטקס היו גם סוזי קסטנר, בתו של ד"ר קסטנר, עם בתה, ח"כ מרב מיכאלי מהמחנה הציוני. בנאום הבכורה שלה בכנסת ב־2013 סיפרה מיכאלי: "בוקר יום רביעי, 3 ביולי 1944, עמד יהודי ציוני בחליפה במשרדו של אדולף אייכמן שבבודפשט. 'עצביך נראים לי רופפים', אמר אייכמן לאיש שמולו, 'אולי אשלח אותך קצת לנופש באושוויץ'. היהודי הציוני שמולו לא התבלבל. במחווה של שווה בין שווים, הוא שלף קופסה מכיסו והדליק לעצמו סיגריה. האיש הזה היה ד"ר ישראל קסטנר. כך, באמצעות משא ומתן עם אייכמן ועם קצינים נאצים נוספים, קסטנר הציל עשרות אלפי יהודיות ויהודים מהשמדה. אחר כך עלה לישראל והיה מועמד לכנסת מטעם מפא"י. רז'ה קסטנר היה סבא שלי".

 

אלא שלמרות ההנצחה, הפולמוס לגבי קסטנר חי ובועט עד היום. בתגובה להחלטה לציין את זכרו של קסטנר פרסמו צעירי הליכוד הודעה שבה נכתב כי הם "מביעים שאט נפש ואכזבה מההחלטה לכלול את הנצחתו של ד"ר ישראל קסטנר בטקס האזכרה הממלכתי לשואה ולגבורה במשכן הכנסת... מעשיו השנויים במחלוקת בעת שילוח מאות אלפי יהודי הונגריה לארובות אושוויץ לא נשכחו גם בחלוף שנים כה רבות".
 

"זו לא פרשייה או פרשה בעיניי", אומר ההיסטוריון פרופ' שלמה אהרונסון, שחקר רבות את פועלו של קסטנר. "פרשייה היא עניין שנוי במחלוקת; כאן יש ויכוח על עובדות. מדובר בפוליטיזציה של משפט דיבה, ובמציאות הישראלית אין זה מפתיע שכך זה קרה. זה היה סיפור פוליטי בין ימין לשמאל. אין כל ספק שקסטנר היה מציל נפשות". 
 

"קסטנר, לדעתי, היה צריך להיות אחד הגיבורים הגדולים שלנו מתוך מחויבות לערך חיי אדם", טוען גם ברנע. "יוצא יהודי שהציל אלפים ויש לנו טענות? כמה מאיתנו הצילו אנשים בזמן האחרון? כשניצול שואה זקן מתווכח איתי, אני שותק, אבל כשאדם בן גילי אומר את זה, אני אומר שהגיע הזמן ללכת עם פסק הדין של בית המשפט העליון שטיהר את שמו ולהציב אותו כאחד האנשים האלה, שעל אף כל הדילמות הכרוכות בפועלם, הצילו חיים, וזה העיקר. באחת ההרצאות שלי אחד המאזינים, יהודי הונגרי, חשב שאני צודק, אבל אמר שהוא חייב להוסיף עוד משהו. 'אני מפא"יניק, ופה הייתה מלחמה של חרות נגד מפא"י'.  עניתי שבעיניי צריך להפריד בין הדברים האלה. השאלות הגדולות הלאומיות לא רלוונטיות לשאלה למי הצבעת אתמול, ולצערי זה עוד לא קורה".
 

"דברים ששוקעים בנפש - קשה להיפטר מהם אחר כך", אומר גם האחיין קציר. "לצערנו, גם אחרי הטיהור של קסטנר זו הייתה טרגדיה כפולה. הוא כבר נרצח והעניין בו כבר שקע. כל תשומת הלב הציבורית הופנתה לדברים אחרים, אף אחד לא התייחס לפסק הדין של בית המשפט העליון, ומה שזוכרים הוא לא את הטיהור מאשמה".