אם אכן תתממש התחזית השחורה של אנשי רשות המים, כבר בקיץ הבא תחסר ישראל את אחד המוצרים הבסיסיים החשובים ביותר לקיומם של בני אדם – מים לשתייה.
גם בסיפור הזה הכתובת היתה על הקיר, כמאמר הקלישאה. ממשלת ישראל, שבידה האחת מיישרת קו עם העולם הנאור במאבק בשינויי האקלים באמצעות הפחתת גזי החממה, עסוקה בשנים האחרונות בעיקר בהתכתשויות ובהתעלמות מאזהרות מדעני האקלים. ובינתיים הטבע עושה את שלו: מגמת התמעטות המשקעים באגן הים התיכון נמשכת, וגלי היובש והחום באזור מתגברים כמו גם השריפות ותהליך המידבור בישראל. כל הגורמים המעורבים בתכנון משק המים העדיפו להתייחס למשבר המתקרב כאל תרחיש קיצון, אבל הוא אכן עומד בפתח.
"חמש שנות בצורת רצופות הן לא תרחיש שהיתה לו סבירות גבוהה בתוכניות שלנו", מודים גורמים ממשלתיים. "המודלים של עשרות השנים האחרונות מראים כי בתום כל שתיים או שלוש שנות בצורת, מגיעה שנה גשומה. אם היינו הולכים על התחזית המחמירה, היו מאשימים את הממשלה בהיסטריה מיותרת".
מאז תחילת החורף האחרון מתריעה רשות המים כי גם אם החורף שזה עתה חלף לא יוכרז כשנת בצורת, מבחינת משק המים מדובר בשנת בצורת חמישית רצופה. המשמעות: כבר בקיץ של השנה הבאה עלול להיווצר מחסור במי שתייה, וזה יצריך הקצבת מים בברזים, כפי שקרה השנה במדינה מערבית לכל דבר - דרום אפריקה.
בישראל קיימים חמישה מתקנים להתפלת מים, אבל אלה לא יספיקו למלא את צורכי המדינה כולה לנוכח הבצורת שתקפה את הארץ בכלל ואת הצפון בפרט.
ביום ראשון השבוע הודיעה רשות המים: "שנה הידרולוגית זו הינה אחת הגרועות והקשות למקורות המים, וחומרתה קיצונית במיוחד נוכח היותה השנה השחונה החמישית ברציפות. המחסור במשקעים ניכר בכל נחלי ישראל ובנהר הירדן. מצב מעיינות הדן והבניאס מושפע גם הוא מרצף השנים השחונות, והספיקות רק הולכות ופוחתות. אם גם השנה הבאה תהיה שנה שחונה (השישית במספר), המצב יורע אף יותר, ואנו עלולים להיקלע אף לשיבושים באספקת המים בבית, אשר נכון להיום לא נפגעו בשל מערך ההתפלה".
עתה, בתום שנת בצורת חמישית, מכריז משרד האנרגייה והמים על תוכנית חומש. בתחילת החודש הודיע משרד האנרגייה: "שר האנרגייה יובל שטייניץ יגיש בשבועות הקרובים לאישור הממשלה את התוכנית להתמודדות עם הבצורת וקידום פתרונות למשק המים תוך קביעת יעדי ההתפלה עד לשנת 2030". במרכזה של התוכנית הקמת שני מתקני התפלה חדשים, בגליל המערבי ובשורק, כדי להוסיף כ־300 מיליון מטרים מעוקבים מים לשנה לכושר הייצור הנוכחי. אבל מה יקרה עד 2030 – זו הבעיה הגדולה. כן כוללת התוכנית את שיקום הזרימות בנחלים ובכינרת וחיבור יישובי הגליל המערבי, שסובלים מהידרדרות איכות המים במאגרים המקומיים, אל המערכת הארצית.
לא ערוכים לזיהום מי הים
מבדיקת "מעריב" עולה כי בתוכנית הגרנדיוזית אין חדש ואין גם היתכנות מעשית לשנים הקרובות. הצורך בלפחות שני מתקני התפלת מי ים נוספים ידוע במועצת רשות המים זה שנים, אבל בגלל ביורוקרטיה התוכנית שהוציא משרד האנרגיה בתחילת אפריל עדיין נמצאת בעיונם של משרדי הממשלה האחרים הנוגעים בדבר ורק בעוד כחודש, במקרה הטוב, אמורה מליאת הממשלה לאשרה, לפני שתגיע לשלב הכנת המכרזים ליזמים בשיתוף אגף החשב הכללי באוצר.
למרות המצב, במשרד ראש הממשלה לא נעשית כל עבודת מטה בנושא ותוכניתו של משרד האנרגיה והמים היא היחידה שעתידה להגיע לאישור הממשלה.
עוד עולה מהבדיקה כי מתקני ההתפלה החדשים יתחילו לפעול רק בעוד מספר שנים ושניהם מעוררים בעיות קשות. אחד מהם יוקם באזור שורק, שבו כבר פועל מתקן התפלה ולפי הערכה האופטימית ביותר, הוא צפוי להתחיל לפעול רק בעוד חמש שנים. את המתקן שיוקם בגליל המערבי מנסה הממשלה לקדם כבר שמונה שנים מול התנגדויות של תושבים בטענות לפגיעה בסביבה ובנוף הצפויה באזור. מצד אחד, הממשלה משליכה את כל עתידו של משק המים בצפון על הקמת המתקן הזה, ומצד שני, כל החלופות להקמתו בחופים המשמשים לתעשייה או נמלים כמו למשל חיפה או עכו, נפסלו על ידי משרד הבריאות בשל סכנת זיהום לאיכות המים.
גם המתקן המתוכנן בשורק בעייתי. אותה רשות המים אחראית גם על מתן היתרי הזרמת ביוב לנחלים היא מתירה ל"איגודן", איגוד ערי גוש דן לביוב וסביבה, להזרים מי ביוב מטוהרים חלקית בלבד אל נחל שורק הזורם לים. רק ביום ראשון השבוע הזהיר משרד הבריאות את הציבור מפני ביצוע פעילות בקרבת הנחל ומפני רחצה בחוף פלמחים הלא מוכרז עקב הזרמת קולחים.
אם לא די בכך, המדינה אינה ערוכה לתרחיש של זיהום ים חמור שעלול להשבית לתקופה ארוכה את מתקני ההתפלה, למשל מאסדות הגז הטבעי המתרבות בחופים. משרד האנרגיה עצמו מתעקש להקים את אסדת מאגר "לווייתן" בקרבת חוף הכרמל ולא מעל פי הקידוח, למרות התנגדות עזה של התושבים באזור.
מחסור החמור במאה שנה
התוכנית שהממשלה תאשר עד תחילת הקיץ הקרוב היא מעט מדי ומאוחר מדי ואינה מהווה בשורה. זאת עוד לפני שדיברנו על התרחבות הנגב צפונה, על הצפון הירוק ההופך לצהוב בהדרגה, על השפל המפלס מי הכינרת שמתקרב לקו השחור ואיכותם הולכת ויורדת, ועל הנחלים הגוועים ומתייבשים. ברמת האזרח כל אלה יובילו למחסור במים, לגינות שיידרש לייבש, ולעלייה חדה במחירי המים.
אפילו שר האנרגיה יובל שטייניץ נאלץ להודות: "כבר היום המחסור במים טבעיים הוא הגבוה ביותר שנמדד בכמאה השנים האחרונות, ומביא את מקורות המים בצפון לשפל חסר תקדים".
מה שכבר ברור, כשתגיע השעה ויתברר שהתחזיות הקודרות יתממשו, מה שיישאר לגופים האחראים הוא רק להתכתש ולהטיל את האשמה זה על זה.
מנכ"לית עמותת צלול, מאיה יעקבס, מזהירה: "יש למהר ולהכריז על מגבלות והיטלים לצריכת יתר, לשנות כמויות מותרות למגזר החקלאי, עירוני ואישי, לאפשר תפישת מי גשמים על ידי הציבור, לעשות מאמצי על לצמצום הנגר העירוני והגברת חלחול מי הגשמים באדמה, לטהר מי בארות מזוהמים, לגוון את מקורות המים כדי למזער את התלות בהתפלה, להתאים את גידולי החקלאות לשינוי האקלים ועוד, בטרם יהיה מאוחר מדי".
טלי שמע מ"מגמה ירוקה", ממובילות קבוצת הים והחופים ב"מצעד האקלים": "לאחר שנת בצורת חמישית ברציפות ברור שהבצורת היא הביטוי המובהק ביותר של שינויי האקלים בישראל. אמנם המשבר לא מורגש עדיין בברזים בזכות מתקני ההתפלה אבל היובש הקיצוני במאגרי המים הטבעיים מהווה פגיעה אנושה בחקלאות, בטבע, בבעלי החיים, ובבריאות התושבים שנאלצים לשתות מים מותפלים. אנו קוראים לממשלת ישראל לקדם בכל הכוח התייעלות אנרגטית ומעבר לאחוזים גבוהים של אנרגיה מתחדשת. זה הפתרון הנכון ביותר למשבר האקלים".
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "נוסח החלטת הממשלה לגבי התוכנית להתמודדות עם הבצורת וקידום פתרונות למשק המים תוך קביעת יעדי ההתפלה עד לשנת 2030, נמצא בעבודה בין־משרדית ויוגש לממשלה בחודש הקרוב. נושא התקציב נמצא בדיונים. התוכנית כוללת מרכיבים רבים, בין היתר: מתקני ההתפלה אשר הצפי להקמתם מוערך בחמש עד שבע שנים, מותנה באישורים שונים, קמפיין נרחב לעידוד חיסכון במים שמבצעת רשות המים, תוכנית לשיקום נחלים ועוד".