מושב הקיץ של הכנסת נפתח אמש בקול תרועה רמה (פחות או יותר), ואם נזכור איך נגמר המושב הקודם, עם משבר מטורף שנגמר רגע לפני שהולכים לבחירות, אז חייבים כבר להתכונן למצב אמת של הליכה אל הקלפי. מצב כזה יחייב את ראשי המפלגות השונות להביא כוכבים חדשים שיימשכו מצביעים, ואין טובים יותר מעיתונאים. רשימת אנשי התקשורת שהלכה לפוליטיקה בשנים האחרונות היא מדהימה, וכוללת (רשימה חלקית ביותר) את יאיר לפיד, שלי יחימוביץ', מרב מיכאלי, ינון מגל ושרון גל. אז אנחנו כאן כדי לעזור, ולהביא להם, ולכם, את רשימת העיתונאים הכי חמים בדרך אל הקלפי.
דני קושמרו
העיתונאי שכבר זכה בעבר בתואר מגיש החדשות האהוב בישראל (בסקר שנערך על ידי גלובס) סיפק בשבוע שעבר התבטאות מעניינת, ואמר: ש"בזמן מלחמה, לבי לבי עם תושבי עזה, אבל אני קודם כל ציוני וישראלי". כל התבטאות פוליטית של מגישי חדשות היא די חריגה, בשל האופי הקונצנסואלי של התפקיד, אבל האם קושמרו הולך להיות המגיש השני בתולדות "אולפן שישי" שהולך לפוליטיקה (אחרי יאיר לפיד)? למה לא בעצם? קושמרו מצליח להיות ישראלי מאוד וגם ממלכתי מאוד, ולא סתם נבחר להגיש את טקס המשואות האחרון (או שאולי מירי רגב פשוט קיוותה ליחס אוהד בערוץ 2?). הוא מהפריפריה (ב"ש), נראה טוב, מדבר גם לקהל מבוגר וגם לצעירים (האופנוע בטוח לא מזיק) ולא ממש מזוהה פוליטית עם אף אחד. בקיצור, יאיר לפיד כבר אמרנו?
מפלגה: יש עתיד, אלא מה,
תפקיד: שר התחבורה. לא רק אופנועים יש במדינה הזאת.
עמית סגל
30 שנה עברו מאז פרסם אורי אורבך את המאמר המכונן שלו "הטובים לתקשורת", אותו כתב כדי להשפיע על צעירים מהמגזר הדתי להיכנס לכלי התקשורת ולהשפיע על דעת הקהל, ומאז התקשורת אכן עברה מהפך בהרכב שלה (גם אם לא מספיק). אבל עמית סגל הוא הדוגמה הטובה ביותר, והמצליחה ביותר לאותו מאמר של אורבך, אולי אפילו נער הפוסטר שלו. דרך ארוכה מאוד עבר סגל מאז החיקוי הראשון שלו ב"ארץ נהדרת", שצחק על כך שהוא נראה בן 14 ("אמא מרשה לי עד תשע"). היום הוא כבר מבכירי העיתונאים בישראל, מקצוען אמיתי שסיבך מאוד, למשל, את אורן חזן ודני דנון בתחקירים מצוינים. אחד העיתונאים היותר פעילים ברשתות החברתיות, כוכב טוויטר (נסו גם את חשבון הטלגרם, מומלץ מאוד). סגל מזוהה עם הימין, גם בגלל אביו העיתונאי חגי סגל, ואין מפלגה שלא תרצה אותו בשירותיה.
מפלגה: הבית היהודי, כי צריך תיקון לינון מגל
תפקיד: שר התקשורת, ממילא הוא כל הזמן בטוויטר
רביב דרוקר
העיתונאי שכבר הפך לסיוט של נתניהו, עד שנראה שהשניים מנהלים דו קרב פרטי ביניהם. לא סתם הוא אחד הבודדים שמצליח להוציא מראש הממשלה תגובות אישיות נגדו, הוא גם אחד הטובים בארץ בתחומו. רשימת התחקירים וההישגים מפוארת, מביבי-טורס ועד הסרט המצוין על תקיפת הכור בסוריה והסדרה האחרונה שלו, "הקברניטים". דרוקר לא מסתיר את עמדותיו הפוליטיות שנטועות עמוק בשמאל, וגם הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות ומתחזק בלוג מומלץ מאוד. הבית הפוליטי הטבעי של דרוקר, לוחם ללא חת בשחיתות, הוא מרצ, אבל נראה שהדרך בה תקף בחריפות את יו"ר המפלגה החדשה תמר זנדברג על רקע פרשת קלוגהפט, חוסמת את הדרך שלו לשם.
מפלגה: המחנה הציוני
תפקיד: שר התקשורת, רק בשביל הפרצוף של נתניהו.
רינה מצליח
באחת הביקורת (המרושעות) על מצליח, נכתב עליה שכל הפוליטיקאים רוצים להגיע אליה ל"פגוש את העיתונות" כיוון שהם מרגישים בנוח. גם אם זה קצת מוגזם, נראה שמצליח באמת מצליחה להיות בסדר עם כולם, תכונה חשובה מאוד לפוליטיקאי. אחת העיתונאיות הוותיקות בחברת "החדשות" אמנם מסקרת שנים רבות את התחום הפוליטי, אבל לא חששה לשים עצמה בראש המאבק גם בנושאים חברתיים, כמו הטיפול האמיץ שלה בנושא של ילדי תימן, שגם הניב פירות. בתור אשה, מזרחית (נולדה בתוניסיה) ומהפריפריה (ב"ש) היא תהיה נכס לכל מפלגה שתשים עליה יד. אבל אסור לשכוח שהיא אוהדת שרופה של הפועל ב"ש. טוב, אף אחד לא מושלם.
מפלגה: הליכוד – כי צריך קונטרה למירי רגב
תפקיד: שרת התרבות והספורט - תיקון לרגב כבר אמרנו?
אילנה דיין
את אילנה דיין לא ממש צריך להציג. עיתונאית חוקרת, מהוותיקות בתחום, עם התוכנית "עובדה", שכבר מזמן נחשבת לליגה משל עצמה. דיין היא דוקטור למשפטים וגם עורכת דין, ורשימת התחקירים שפרסמה (או פורסמו בתוכנית שלה) היא אינסופית. אבל שום דבר מזה לא הכין אותה לאותה תגובה של נתניהו שהקריאה במלואה וכבר הפכה למיתולוגיה, עם משפטי קאלט כמו "אילנה דיין היא אשת שמאל קיצוני", ו"מה אומרים? לא אומרים". סמל ומופת למקצוענות עיתונאית, למרות אותו סיפור עם התביעה של סרן ר' ומשפט הדיבה, אבל כל פוליטיקאי חייב איזשהו שלד בארון, לא?
תפקיד: שרת המשפטים – פסקת ההתגברות מעולם לא היתה קרובה יותר לביטול.