אורי אמרה כי אף אחד מטעם המכינה לא דיבר עם המשפחה לאחר האסון. "אחרי החדשות שהגיעו אמרו שהיא שם ונסענו לסורוקה. נסענו שעה וחצי לסורוקה ואז אמרו לנו אחרי שעה לנסוע למכן הפתולוגי כדי לזהות אותה". "השאלה שלי היא מה קורה מעכשיו?" שאלה, "האם יכול להיות שלא יהיו נהלים? ללא אישור חדר מצב? אני עובדת בצופים ואנחנו לא מוציאים לטיול ללא אישור. בשנה שעברה החזרנו טיול כדי שילדים לא יתקררו. אמא שלי שלחה תחזית לשיטפונות ביום רביעי בערב וגלי לא העזה אפילו להראות את זה לצוות".
אביה של גלי, אייל, האשים גם הוא את המכינה באסון: "היינו משפחה מושלמת עד יום חמישי. בטיול היו כישלונות עוד קודם. רק שמונה מהחניכים הצעירים הצטרפו לטיול הגיבוש. 20 פעם אפשר היה לעצור את הטיול הזה. זה כישלון מאוד מתמשך ואנחנו נושאים בתוצאות". "לא צריכים להיות גאונים גדולים כדי לדעת שעלולים להיות שיטפונות", הוסיף האב, "הם נתנו לנו במכינה תחושה שאנחנו בידיים הכי טובות. חסר במקומות האלה היבט של ניסיון. החבר'ה האלה צעירים מידי. הם לקחו על עצמם כאילו הם יודעים הכל. חלק מהיהירות", אמר האב.משפחת בללי מוכרת מאוד בעיר. האם, אתי, היא חברת מועצת העיר מטעם סיעת "גבעתיים שלנו" בראשותו של קוניק, וסגנית ראש הנהגת שבט צופי גבעתיים. האב אייל נולד וגדל בעיר.
גלי בללי, שהייתה ידועה בפעילותה ההתנדבותית הענפה, פעלה בילדותה בתנועת הצופים, ובשלוש השנים האחרונות ריכזה את פעילות תנועת 'כנפיים של קרמבו' בעיר. לאור פעילותה, שעבורה הייתה דרך חיים, הונחו בתוך קברה הטרי חולצה של 'כנפיים של קרמבו' ועניבה של שבט הצופים. חבריה סיפרו בעצב כי בללי כבר התכוננה לקראת מסיבת הסיום של שכבת י"ב בתיכון והצטרפה לטיול הגיבוש של המכינה הקדם־צבאית "בני ציון", שאליה הייתה אמורה להצטרף בשנת הלימודים הבאה.
קרוב משפחה של בללי אמר בקול שבור: "רק לאחרונה גלי התקבלה למכינה הקדם־צבאית היוקרתית. לצערנו, הצוות הניהולי היה זחוח ויהיר". "גלי", אמר ראש העיר קוניק בקול שבור, "מלאכית שלנו, לב מהלך, עיניים טובות, חכמה, אמיצה, מנהיגה. העיר גבעתיים בוכה עלייך כבר שלושה ימים. כולם באבל. בני הנוער מפורקים. 'כנפיים של קרבו' היו הבית הראשון שלך, כל עולמך. כולם שם חסרי אונים ואובדי עצות. היית הכל עבורם.
"זה אסון כבד, בלתי נתפס ובלתי נסבל, שקרה למשפחה לתפארת, מוותיקי העיר. משפחה שגידלה פרח נדיר שהותיר ב־18 שנים בלבד את חותמו והשפעתו על כל כך הרבה אנשים. משפחה שגידלה מלאכית שעזבה אותנו והותירה את כולנו שבורים וחסרי אונים. אין אף מילה שיכולה לנחם הורים שאיבדו את בתם בת ה־18, אבל לחזק אותכם אנחנו יכולים, ונחזק אותכם".
אלפים ליוו למנוחת עולמים גם את רומי כהן ממושב מאור, שנטמנה בבית העלמין שביישובה. אביה של רומי כהן הביע את זעמו על האובדן ואמר: "ברור שהיה כאן מחדל. הכתובת הייתה על הקיר. נבקש תשובות אחרי שנקום מהשבעה". אורי תומר, מחנכה של רומי, סיפר על תלמידתו: "זה כל כך קשה. היא תמיד רצתה לתת מעצמה. רומי הייתה מאוד שקטה אבל מאוד נוכחת. אפשר לראות שהיה בה משהו כל כך חי. היא מאוד התפתחה שם במכינה. החיוך שלה היה כל כך גדול ובולט, הנוכחות שלה הייתה קורנת. החיוך שלה לא מרפה ממני ומתמצת את האדם שהייתה".
בבית העלמין במכמורת הובאה למנוחות עדי רענן. גם ללוויה זו הגיעו אלפים. אבל כבד ירד על תיכון רמות ים עם היוודע דבר מותה של בוגרת בית הספר. "אנחנו מחבקים בכאב את משפחתה של עדי ואת תלמידי ומשפחת רמות", אמרו במועצה האזורית עמק חפר. עם סיום לוויות אלה הובאו לקבורה כל הרוגי האסון, זאת לאחר שביום שישי נטמנו אלה אור, אגם לוי, יעל סדן, צור אלפי, מעיין ברהום, שני שמיר ואילן בר שלום. כולם בני נוער איכותיים, חדורי מוטיבציה ובעלי יכולות, וגם לבבות חמים ואוהבים. פרחים שנקטפו בשיטפון אחד אכזר והשאירו אחריהם חלל עצום.