כמאה אלף שקלים בשטרות מזומנים היו טמונים בתחתית המזגן בביתם של בני זוג חיפאים במשך שנים. כאשר יחסי הבעל והאישה התערערו והם החליטו להיפרד ולחלק את הרכוש, נפתח המזגן ומסתבר כי השטרות "התעופפו" וחלפו עם הרוח. הבעל והאישה מאשימים זה את זה בגנבה ודורשים לקזז את הכספים זה מחלקו של זה.
בני הזוג, הורים לשני ילדים, התגרשו בבית הדין הרבני והוסכם ביניהם כי לאחר הגט יפסוק בית הדין בעניין חלוקת הרכוש. במסגרת ההתחשבנות והתביעות ההדדיות לאיזון משאבים סיפר הבעל, שיפוצניק במקצועו, כי מכר את דירת הוריו המנוחים בסכום של 450 אלף שקלים. כמחצית מהסכום הוא שילם עבור המשכנתה ואת המחצית השנייה הפקיד בכספת שהייתה בבית.
בשלב מסוים הוא פתח את הכספת וגילה כי חסרים בה כספים רבים. האישה הודתה כי השתמשה בכסף מדי פעם לצרכים השוטפים של הבית. בשלב זה העביר הבעל את שארית הכספים בסך כ-90 אלף שקלים והטמין אותם בסודיות בתחתית המזגן. לקראת הגירושין וחלוקת הרכוש הוא פתח את המזגן וגילה כי אין בו מאומה פרט לאבק וזרמי אוויר, וכעת הוא מאשים את האישה בגנבה. יצוין כי כספי ירושה הם רכושו של היורש והם אינם מתחלקים עם בן הזוג.
האישה מצדה הכחישה את טענות הבעל וטענה כי היא לא לקחה את הכספים מהמזגן. מאחר והכסף היה מונח בבית כרכוש משותף הבעל חייב לה, לטענתה, מחצית מהסכום.
לאחר סדרה ארוכה של חקירות ובירורים ולאחר שנתגלו סתירות בגרסת הבעל, החליטו הדיינים כי מאחר והבעל לא הפקיד את הכספים שקיבל מהירושה בחשבון פרטי אלא השאיר אותם בבית – הרי שיש לראות בכספים אלה כמתנה שניתנת לאישה ככסף משותף. מאחר ואין כל ראיה כי האישה היא שגנבה את הכספים ולאור הצהרתה כי היא מוכנה להיבדק בפוליגרף מול סירובו של הגבר, החליטו הדיינים להתעלם מהכספים שהיו בכספת ובמזגן כאילו לא היו, ולא לקחת אותם בחשבון במסגרת חלוקת הרכוש והזכויות האקטואריות למיניהן.