"בתוכניות האירוח שבהן אני משתתף בגרמניה, גם אם אנשים רוצים לשמוע על המטבח הישראלי ולהבין מה זה אוכל כשר, זה תמיד מתבסס על הסיפור האישי שלי, שכמובן מתחיל בגרמניה", מספר תום פרנץ. "אני מספר איך הגעתי לישראל, איך התגיירתי ואיך הפכתי מעורך דין לשף. אנשים שואלים למה התלהבתי מהארץ, איך בן אדם שאין לו קשר לישראל פתאום רוצה לחיות פה ואפילו לשנות את דתו. אני מסביר שקודם כל התלהבתי מהאנשים, אחר כך מהארץ, וכך הפכתי להיות ציוני. לאט־לאט גם הכרתי את הדת".
עד כמה הסיפור האישי שלך משפיע על הצופים?
"אני לא יכול לדעת איך זה משפיע על כל צופה, אבל אני מקבל המון תגובות חיוביות. למשל, בפייסבוק המון אנשים כותבים לי ש'התוכניות גרמו לי לא רק להתעניין, אלא גם לבקר בישראל'".
פרנץ (45), נשוי לדנה, אב לארבעה, מרעננה, זוכה העונה השלישית של "מאסטר שף", הוא יזם קולינריה, מתכונאי, מחבר ספרי בישול וגם שגריר קולינרי של ישראל ושל המטבח הישראלי בכנסים, בפסטיבלים ובמסעדות מישלן ברחבי העולם. גלגולו יוצא הדופן מעורך דין גרמני קתולי לשף שהתגייר ומצא את ביתו בארץ יוצר גשר תרבותי בין המדינות והקהילות, ומנגיש את שני העולמות זה אל זה במתכונים ומאכלים שהוא מפתח ומעצב למטבח גורמה כשר עילי.
"אני בטוח ב־100% שאנשים שיצא להם לצפות בתוכניות שלי בוודאות ראו משהו על ישראל בזווית שהם לא היו מודעים לה קודם", הוא אומר. "רוב האנשים מקבלים מידע על ישראל מהחדשות, וכל מה שהם שומעים זה פוליטיקה, מלחמה, שלום או לא שלום, מה הם יודעים על העם היפה הזה? על כמה החיים יפים פה? על כמה האוכל טעים? אני מגיש להם את האפשרויות הנוספות: תראו איזו מדינה יפה יש לנו וכמה מדהים כאן. עדיין לא פגשתי בן אדם שהגיע לישראל בפעם הראשונה ולא הופתע לטובה. אבל אתה צריך לגרום לאנשים להגיע לפה, ואני מאוד מקווה שאני גורם ליותר גרמנים לרצות לראות את המציאות".
לפני כחודש יצא לאור בגרמנית ספר הביוגרפיה של פרנץ, "געגועים לישראל", בהוצאת Random House היוקרתית. הספר מופץ בגרמניה, אוסטריה ושווייץ, ויש כוונה לתרגמו גם לעברית. "בספר אני מסביר את האהבה שלי לישראל, מספר איך הגעתי לפה וכמובן מודה שאומנם לא קל לפעמים לחיות פה, אבל עדיין זה טוב וכיף", הוא אומר.
איך התפרסמת בגרמניה?
"זה התחיל במקביל ל'מאסטר שף'. חודש לפני תחרות הגמר הייתה עלי כתבה ראשונה בעיתון מוביל בגרמניה, ואחר כך התקשורת הגרמנית החלה לעקוב אחרי. בגמר, בשנת 2013, ליווה אותי צוות צילום מגרמניה, וזה שודר בפריים טיים בחדשות. מאז אני נותן ראיונות לעיתונות ורדיו בגרמניה, מוזמן להרבה מאוד תוכניות אירוח, משתתף בתוכניות בישול ועושה אירועים לקהילה היהודית בגרמניה, או לכל מיני ארגונים שרוצים לעשות אירוע למען ישראל. למשל, עיריית קלן עשתה לאחרונה אירוע, ואת הכסף תרמה לארגונים הקשורים בישראל".
פרנץ מוסיף ומספר שהרבה פעמים הוא גם מארח בישראל עיתונאים ואורחים מגרמניה: "אני עושה להם סיור, סדנת בישול וגם הרצאות על כל מיני נושאים כמו כשרות והמטבח הישראלי. אני הופך את האנשים שבאים לפה לשגרירים שלנו, והם חוזרים למולדתם עם רגש חיובי כלפי הארץ".
זה לא מוזר לך לחזור לגרמניה כיהודי?
"נהפוך הוא: מבחינתי זו זכות גדולה להפיץ ברבים בגרמניה את החוויה האישית שלי. לכל התוכניות שאני מופיע בהן אני מגיע עם כיפה על הראש, אבל ברחוב בגרמניה אני לא מעז להסתובב עם כיפה, אלא חובש כובע. ישנה אנטישמיות, והתחושה היא לא נעימה. לפני 75 שנה היהודים בגרמניה הוכרחו ללכת עם טלאי צהוב, ואילו היום יהודים צריכים להחביא את הסימנים החיצוניים, כדי שלא יידעו שהם יהודים. זה עצוב מאוד, וזה רק מוכיח עד כמה חשובה הפעילות שלי בגרמניה".