השקופים: מחסור בתקנים, שכר נמוך ותחלופה גבוהה הביאו את המרפאים בעיסוק לקריסה

"שלוש שנים אנחנו מנהלים משא ומתן מול האוצר ומול משרד הבריאות ללא הועיל", אומר גבאי. "גם עם הקופות יש כרגע נתק מלא. אף אחד לא מקבל אחריות במדינה לגורלם של ילדים שמחכים שנה לטיפול; אף אחד לא מוטרד מזה ששוכבים חולים בבתי חולים ולא מקבלים טיפול; שחיילים נמצאים במחלקות שיקום ולא מקבלים טיפול. אני מוכן לדון עם כולם בכל רגע. אנחנו מבחינתנו פתוחים באופן מיידי למשא ומתן שיוביל להחלטות ולא למריחות".

רפואה לעשירים

"מי שמודע לשביתה זה מי שבדרך כלל צורך את השירותים שלנו", אומרת רבין (28), מרפאה בעיסוק מרמת גן, שעובדת במקצוע כשנתיים. "לא מזמן היה מאבק הנכים שקיבל הד תקשורתי מאוד גדול, ואחת הטענות שלהם הייתה שהם שקופים בחברה ואין מספיק מודעות אליהם. זאת בעצם האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה. אם אנחנו מטפלים באנשים השקופים, אז כנראה עבור רוב האנשים אנחנו נחשבים לפחות מעניינים. אנחנו מטפלים באנשים השקופים של החברה, ולכן זה יוצר פחות הד תקשורתי, כי זה לא משתק את המדינה".

מהן הסיבות המרכזיות לשביתה הזו?
"כבר הרבה שנים עובדי מקצועות הבריאות הפרה־רפואיים עובדים בתנאים שלא מאפשרים לנו לתת את העזרה שאנחנו רוצים לתת ושהתמקצענו בה. זה מתחיל מבעיה של תקנים: אין מספיק תקנים לעובדים, מה שמצריך מאיתנו המון פעמים לעשות בחירות של האם המטופל הזה חייב לקבל עכשיו טיפול או לא, כי יש כל כך הרבה מטופלים אחרים שמחכים בתור, וזה פוגע הרבה פעמים בשיקום של המטופל ובאיכות חייו. בנוסף לתקנים, אחוזי המשרה שאנחנו עובדים בה הם נמוכים. אין כמעט מקום אחד שמספק משרה מלאה לעובדים האלה, ולכן הם צריכים לעבוד בכמה עבודות במקביל. גם השכר במערכת הציבורית הוא זעום - כ־34 שקלים לשעה לאנשים שעובדים למשל כשנתיים - סכום שבכלל לא מכבד את המקצוע שלנו ואת החשיבות שלו. במערכת הפרטית המצב הוא קצת אחרת, ולכן האנשים הטובים והמקצועיים עוזבים את המערכת הציבורית, מה שיוצר מצב של רפואה לעשירים. מי שיש לו כסף, הולך לפרטי; ומי שאין לו, מחכה חודשים רבים בשביל טיפול. הרבה פעמים הטיפול הזה ניתן על ידי אנשים שהם לא כל כך מקצועיים - כאלה שצריכים לצבור ניסיון ורק סיימו את הלימודים".

רבין מספרת שכדי לעסוק במקצוע פרה־רפואי לומדים כארבע שנים. "במהלך הלימודים עושים 1,000 שעות של התנסות בבתי חולים ובקופות חולים, כאשר ההתנסות הזאת היא על חשבוננו", היא אומרת. "גם ההשתלמויות הן לרוב על חשבוננו. כלומר, אם אנחנו רוצים להתמקצע ולהיות יותר טובים במה שאנחנו עושים, אנחנו צריכים לשלם על זה. אנחנו נדרשים לעמוד בסטנדרטים הכי גבוהים, אבל במשרד הבריאות לא מעריכים מספיק את המאמץ שלנו".

עד כמה המקצוע שאת עוסקת בו הוא מורכב?
"ריפוי בעיסוק זה מקצוע שיקומי שהמטרה שלו היא להגביר את העצמאות של אנשים עם מוגבלויות שונות, לעזור להם להשתתף בעיסוקים שהם משמעותיים עבורם. אנחנו עובדים במגוון תחומים. למשל בבתי חולים פסיכיאטריים, שם אנחנו עושים אבחונים לאנשים עם מגבלה נפשית. אנחנו עוזרים להם לחזור לשוק העבודה ונמצאים בקשר עם המעסיקים. אנחנו גם עובדים עם

ילדים בעלי עיכוב התפתחותי, עם מבוגרים עם פגיעות נוירולוגיות ואורתופדיות - כל זה במטרה לספק לאדם איכות חיים. בחרתי במקצוע הזה, כי מבחינתי זו שליחות לעזור לאנשים ולעשות להם טוב. אין ספק שלעבוד עם אנשים בעלי קשיים זה אף פעם לא פשוט. לא קל לראות בן אדם שעבר תאונה, נמצא על כיסא גלגלים וכל החיים שלו פתאום מתהפכים. ואת נמצאת שם, את צריכה להכיל את זה, לתת לו תקווה. אני משתדלת לא לקחת איתי את העבודה הביתה, אבל זה בלתי נמנע. יש סיפורים שנוגעים מאוד ללבי, ואני חושבת עליהם גם אחרי שהדפסתי כרטיס וחזרתי הביתה. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, ואני קמה בבוקר עם סיפוק אדיר לעבודה".

קשה לקנות במכולת

"אחת הבעיות של הדיאטניות היא שאין תורים לתת למטופלים", אומרת אורית הלר (36), דיאטנית קלינית ממושב חמד. "יש מרפאות שבהן יש תורים רק לעוד חודשיים־שלושה. הגורם לכך הוא שאין תקנים, ולכן גם אין תורים. אם, למשל, אני צריכה לראות מישהי עם סוכרת הריון, אין לי תורים לתת לה, אבל בכל זאת נקבל אותה, ובמקום שלושה מטופלים בשעה - שגם ככה זה הרבה - אראה ארבעה מטופלים, מה שבסופו של דבר גם פוגע באיכות הטיפול. אין לנו מספיק זמן כדי לתת את הטיפול המיטבי למטופל".

הלר מציינת שגם השכר של הדיאטניות הוא נמוך מאוד ונע סביב שכר המינימום, מה שגורם לכך שדיאטניות מתחלפות בתדירות גבוהה ופונות לשוק הפרטי. "נושא השכר מאוד מציק לי", היא אומרת. "אני רוצה מאוד לעבוד בשירות הציבורי, אבל זה קשה מבחינה כלכלית. אני עובדת גם במרפאה של קופת חולים כללית, גם בקליניקה פרטית, גם עושה סדנאות בישול בריא וגם מעבירה הרצאות כדי להתפרנס. אני צריכה לעשות השלמת הכנסה".

האם לדעתך הציבור מספיק מודע למצבם של המקצועות הללו?
"אין מספיק מודעות לחשיבות המקצועות הפרה־רפואיים. אף אחד גם לא יודע שאנחנו מרוויחים כל כך מעט. רק לאחרונה הכריזו ההסתדרות הרפואית בישראל והחברה לחקר וטיפול בהשמנה שהשמנה היא מחלה. אנחנו, הדיאטניות, עומדות בחזית הטיפול בהשמנה ובמחלות אחרות כמו למשל סוכרת, אבל מצד שני כבר כמה ימים אנחנו בשביתה ואף אחד לא מדבר איתנו. מאוד חשוב שהציבור הישראלי יתעורר. הגיע הזמן שיבינו שמחלות צריך למנוע, ושיהיה מצב שבו אפשר יהיה לקבל טיפול הולם אצל אנשי מקצוע שיש להם אופק מקצועי".

"הבעיה המרכזית היא השכר המאוד בעייתי בבתי החולים, דבר שמקשה עלינו לשמר עובדים", מספרת אורלי (52) ממודיעין, העובדת כמרפאה בכירה בעיסוק באחד מבתי החולים הציבוריים. "אנשים מאוד רוצים לעבוד במערכות המאוד מקצועיות שלנו, אבל הם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות במכולת, ואז יש עזיבה. אנחנו כל הזמן עסוקים בלקלוט אנשים חדשים ומצטערים על אלה שעזבו, כי הכשרנו אותם. רובנו גם עובדים בחצאי משרות כדי שתהיה לנו אפשרות לעבוד במקומות נוספים שמהם אפשר יהיה להתפרנס טוב יותר".

אורלי, שעוסקת בתחום יותר מ־25 שנה, מודה ש"אם אצא לשוק הפרטי, אקבל הרבה יותר כסף עם הידע והניסיון שלי. כיום, מישהי בכירה שעובדת בחצי משרה במסגרת בית חולים תקבל אולי 5,000 שקלים ברוטו, ואילו המתחילות מרוויחות כ־2,900 שקלים ברוטו לחצי משרה".

עד כמה תחלופת העובדים פוגעת בטיב השירות?
"דמייני לעצמך שאת מכשירה מישהו, עושה אותו מקצוען ואז הוא עוזב אחרי שנתיים־שלוש. זה המצב הממוצע. ואז כל הידע המקצועי הלך, ואת צריכה להעסיק מישהו חדש שלא יכול לתת למטופל את אותו השירות של עובד מנוסה שכבר יודע. כמובן שזה פוגע במטופלים. אני מקווה שהשביתה הזאת תגרום לכך שיתייחסו אלינו וייתנו לנו מענה גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת התקנים".

תגובות

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בדין ודברים בין ההסתדרות למשרדי האוצר והבריאות".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "לנוכח הפערים בין נתוני ההסתדרות, משרד הבריאות ומשרד האוצר, סוכם בדיון האחרון עם יו"ר ועד עובדי הדירוגים הפרה־רפואיים כי תבוצע עבודת מטה שתימשך עד סוף החודש הבא. בתוך תקופה זו משרדי הבריאות והאוצר יבדקו את נתוני התקינה והעומס שעליו מצביעים העובדים. כמו כן, ייפגשו נציגי שני המשרדים עם ההסתדרות במטרה להציג את הממצאים ואת דרכי הטיפול בנושא במטרה להגיע להבנה. יצוין כי לפני כמה שבועות ביקש משרד האוצר מנציגי ההסתדרות להציג את הנתונים שעליהם מבוססות טענותיהם, אך ההסתדרות מסרבת להעביר את הנתונים. לאור זאת, משרד האוצר פנה אתמול עם שירותי בריאות כללית לבית הדין לעבודה בבקשה שיורה לעובדים לחזור לעבודה תקינה, וזאת לאור נכונותנו להידבר עמם, בלוח זמנים מחייב, על השלכות העומס בעבודה על תנאי עבודתם של העובדים".

מההסתדרות נמסר בתגובה: "אנחנו הצגנו את הנתונים כבר לפני חודשיים. הגשנו מסמך למשרד האוצר ולמשרד הבריאות שהוא נמוך אפילו ב־50% מדרישות משרד הבריאות מהאוצר".

בשירותי בריאות כללית ובקופת חולים מאוחדת בחרו שלא להגיב.