"כשאני מסתכלת על התקשורת בגרמניה, אני רואה שרוב העיתונים הם לא מאוד בעד ישראל, בלשון המעטה", אומרת נעמי מיטלמן (36), מנהלת פרויקטים בקרן "הנס זיידל" הגרמנית, הפועלת בארץ במטרה לחזק את הדמוקרטיה בישראל ולקדם את יחסי ישראל־גרמניה. "הם מאוד חד־צדדיים כשזה מגיע לקונפליקט באזור. רציתי לשנות את המצב הזה באמצעות פרויקטים עם סטודנטים גרמנים לעיתונות".
אחד משני הפרויקטים העיקריים שמיטלמן עוסקת בהם החל ב־2015, אז צוינו 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל, והוא מתמקד בחילופי סטודנטים הלומדים עיתונות. "חשבתי שכדי לחזק את הקשרים, צריך להסתכל על העתיד ולא רק על העבר, וצריך לקדם את הצעירים", היא אומרת. "יש בית ספר לעיתונות מאוד מפורסם במינכן, Deutsche Journalistenschule, שכל הבוגרים שלו נכנסים לעיתונים המובילים בגרמניה. בפרויקט משתתפים כל שנה 16 סטודנטים מבית הספר הזה עם סטודנטים לתקשורת מאוניברסיטת תל־אביב. שבוע אחד בשנה מגיעים הסטודנטים הגרמנים לארץ, ושבוע לאחר מכן הישראלים נוסעים עם הגרמנים לגרמניה, והמטרה היא לכתוב כתבות משותפות בקבוצות של ישראלים־גרמנים".
האם הסטודנטים האלה כבר ביקרו בארץ?
"רובם לא ביקרו בארץ לפני שהצטרפו לפרויקט. אני זוכרת ציטוט אחד של סטודנטית שאמרה: 'עד עכשיו ישראל הייתה בשבילי חד־ממדית, דף של עיתון, ועכשיו אני רואה הכל בתלת־ממד'. מה שגרמנים יודעים על ישראל זה מה שהם רואים בחדשות או קוראים בעיתון: הקונפליקט או דברים שקשורים לאנטישמיות. הם לא מודעים לכך שישראל זו חברה מגוונת, שיש בה דמוקרטיה תוססת. הם לא יודעים ש־20% מהאוכלוסייה בישראל הם אזרחים ערבים, ושלא כולם כאן חרדים. הביקור ממש פותח להם את העיניים, וזה מדהים. תחשבי שאלה סטודנטים שהולכים לכתוב על ישראל, והם אף פעם לא היו פה".
מה הם עושים בזמן השהות בארץ?
"רוב הזמן הם עובדים על הכתבות שלהם. אני מביאה אותם, למשל, לסייר בכנסת ולדבר עם ח"כים, לוקחת אותם לשוק מחנה יהודה, שיראו שיש כאן אוכל מגוון מעדות שונות וחיים תוססים בירושלים. הם לנים בתל אביב והולכים בכל ערב לים, ואני גם מפגישה אותם עם עיתונאים ישראלים וגם עם עיתונאים גרמנים שעובדים בארץ".
עד כמה נושא השואה עולה בביקורם?
"אני לא רוצה שזה יהיה הפוקוס של הביקור, אבל נושא זה עולה ברמה האישית, כשהסטודנטים מדברים אחד עם השני. פעם לקחתי אותם ליד ושם, ואחרי הביקור אחד הסטודנטים הגרמנים אמר לי: 'בבית הספר בגרמניה אנחנו תמיד לומדים את הדברים מהצד של מי שעשה את זה, ולא מהצד של הקורבן'".
הפרויקט הזה כבר הניב תוצאות בשטח?
"אחת הבוגרות שהייתה במשלחת הראשונה יצרה איתי קשר לאחרונה. עכשיו היא עובדת בשביל אחד העיתונים המובילים בגרמניה. לפני כחודש התרחש המקרה של הפליט הסורי בברלין שהצליף בחגורה בישראלי חובש כיפה. הווידיאו הזה נהיה ויראלי, והתחילו פתאום לדבר על אנטישמיות בגרמניה. אותה בחורה רצתה לראיין אותי, איך אנחנו בתור ישראלים מרגישים כלפי גרמניה עם כל האנטישמיות שקורית שם. היא רצתה לשמוע את הדעה שלנו, איך אנחנו מרגישים, וזה שינה את האופי של כל הכתבה. מבחינתי, זו הצלחה מסחררת אם דבר כזה קורה".
"עשיתי את שלי"
הפרויקט השני שמיטלמן מקדמת הוא חילופי מורים להיסטוריה ואזרחות. "בישראל לא יודעים מה קרה בגרמניה אחרי השואה, ואילו בגרמניה לא יודעים מה קרה בישראל אחרי 1948", היא אומרת. "יצרתי קשר עם ד"ר אריה קיזל מאוניברסיטת חיפה, ופעם בשנה אנו עושים חילופי משלחות מורים. השנה אנו מנסים להגדיל את המספר לעשרה מכל מדינה. אנחנו עובדים עם בית הספר הריאלי בחיפה ועם בית ספר בבוואריה".
מהי המטרה של חילופי המורים?
"קודם כל, רוב המורים הגרמנים שמלמדים על ישראל לא ביקרו בארץ. אני רוצה שהם יראו על מה הם מדברים עם התלמידים שלהם. המטרה השנייה היא ששני הצדדים יכתבו במשותף יחידות לימוד באזרחות ובהיסטוריה, שהן מעבר למה שלומדים בבית הספר. למשל, שהתלמידים בגרמניה ילמדו על בית המשפט העליון בישראל. זה לא אמור להחליף את ספרי הלימוד. אם אני משנה משהו בבן אדם אחד שיכול להשפיע, אני עושה מצווה גדולה. הרי המורים האלה נכנסים לכיתה של 30 תלמידים, ואם הם מדברים על ישראל בצורה חיובית, כבר עשיתי את שלי".