מה הביא את דודי אביבי, בן 57 נשוי + 2 ילדים מעמק יזרעאל, גמלאי של השב"כ בדרגת רמ"ח (המקבילה לאלוף משנה), לשנות את חייו מן הקצה את הקצה? למרות שבמשך כמה שנים ניהל אביבי יחידות גדולות, ולאחר שהיה גמלאי של השירות במשך מספר שנים אף התחיל לנהל בית חולים שיקומי, הוא הבין לפני מספר שנים שהוא הגיע לרוויה מקצועית והחליט שלא מעניינים אותו יותר תהליכים, שינויים ארגוניים וניהולי תקציב. הוא החליט לעשות שינוי.
אביבי מצא שלצד החלק הטיפולי והצד המקצועי המאפיין את עולם הרפואה והסיעוד, מה שמעניין אותו הוא הפן האישי בעבודה, ועל כן החליט לעשות הסבה לאח מוסמך אקדמאי. לאחר שסיים שנתיים וחצי של תכנית הסבת אקדמאים ללימודי אח מוסמך בבית הספר האקדמי לסיעוד הלל יפה בחדרה, עובד דודי כיום כאח במיון בבית חולים רמב"ם.
"כל יום, כל שעה וכל דקה אני מרגיש שעשיתי החלטה נכונה"
"מצאתי שהתחברתי יותר לאינטראקציה שנוצרת בין מטפל מטופל", מספר אביבי. "ההבנה שכל מטופל זה עולם ומלואו, כל מטופל שונה מאחר, האינטראקציה עם משפחות ואיך שהחולה מקבל את המחלה. גם היכולת שלי באופן אישי להשפיע על איכות חייו של המטופל ומשפחתו ולאפשר לו חווית אשפוז נכונה יותר, יחד עם היכולת המקצועית שלי להקל על הסבל ולקדם בריאות, כל אלה משכו אותי יותר לעסוק בתחום הזה".
"כל יום, כל שעה וכל דקה שעוברת אני מבין שעשיתי החלטה נכונה. הסיפוק שאתה חווה בהפיכת חוויה שלילית של מטופל לאירוע פחות קשה, ולדעת שהצלחת להקל ולו במעט על הכאב של המטופל, שווה את הכל. בסופו של יום, אתה חוזר לבית ולמשפחה בידיעה שעשית משהו טוב. כיום אני לא רק אח, אני מתנדב, אני עושה עוד המון דברים, 24 שעות זה המון זמן".
אין ספק כי לימודים בשלב מאוחר בחיים הם לא עניין טריוויאלי. ואכן תקופת הלימודים הייתה אינטנסיבית, אך כמו בכל דבר אביבי ידע שיש לו מטרה, וכשהוא רוצה משהו הוא משיג אותו: "הסיעוד הוא מקצוע עם ספקטרום רחב מאד של יכולות תעסוקה: בילדים, בנשים ויולדות, בכירורגיה, רפואה דחופה, טיפול נמרץ, חדרי ניתוח ואף מחקר. כך כל אחד ואחת יכולים למצוא את התחום הקרוב ללבו. אני מצאתי שהכי מעניין לעבוד במיון, וכיום אני מתפקד כאח במיון".
"הייתי האבא של הסטודנטים, והם כמו ילדיי"
עבור אביבי, הלמידה בסביבה צעירה, כאדם מבוגר, הייתה חוויה גדולה וכיף אמיתי: "אני הייתי אבא בשבילם, והם כמו ילדיי. יש אווירה סטודנטיאלית לכל דבר, קיבלו אותי מאוד יפה. עד היום אנחנו בקשר, אנחנו מתכתבים הרבה בוואטסאפ, ומעבירים חוויות ולבטים".
"אני מקווה שאנשים שהגיעו לתפקידים בכירים בחייהם, והגיעו למיצוי אישי, לא יחשבו על מה שהם עשו בעבר, אלא על מה שהם יעשו בעתיד", מוסיף אביבי."אני מאחל לכל אדם לעשות את משאת נפשו, כל אחד בדרכו שלו. אין כמו לקום בבוקר עם חיוך, ולדעת שאתה עושה משהו שאתה אוהב. אדם חי בין 80 ל-90 שנה בממוצע ואולי יותר, לכן רצוי לחיות את החיים כאשר אתה יעיל, פעיל ותורם לחברה".
ד"ר מירב בן נתן, מנהלת בית הספר הסיעודי הלל יפה אמרה על אביבי: "הוא אכן מתנה אמיתית לסיעוד. הוא מהווה שילוב נדיר בין אדם בוגר, איכותי ומקצועי, לבין אדם רגיש ואמפטי. מקצוע הסיעוד כמה לאנשים כמוהו".