קיצור הלכות תשעה באב/ הרב אסף הר נוי - רב קהילת אדרת אליהו בירושלים וחבר הנהלת עמותת קרן עשור-Jgive
חמישה דברים קשים אירעו בהיסטוריה של עם ישראל בתאריך תשעה באב, ובמרכזם חורבן בתי המקדש, הראשון והשני. על כן תיקנו חז"ל את צום תשעה באב כאבל וצער על מה שהיה, וכדי לעורר ולהגדיל את הציפייה למה שראוי שיהיה.
א. צום תשעה באב אסור בחמשת האיסורים כמו ביום כיפור: 1.אכילה ושתייה. 2. רחיצה. 3. סיכה. 4. נעילת הסנדל. 5. תשמיש המיטה.
ב. הנוסף בצום תשעה באב על יום כיפורים הוא מנהגי אבלות שנוהגים בו.
ג. זמני הצום- משקיעת החמה (השנה- 19:48 במוצ"ש) ועד לצאת הכוכבים ביום למחרת (השנה- 20:06 ביום ראשון).
ד. חולה פטור מצום תשעה באב ואינו צריך לאכול לשיעורים. כאב ראש הנגרם מן הצום לא נחשב לחולי הפוטר מן הצום.
ה. נשים מעוברות או מיניקות שאינן סובלות מחולי או חולשה מיוחדת חייבות בצום. אולם, השנה שהצום נדחה ליום ראשון דינן קל יותר, ואם הן חלשות במקצת או שיש להן מיחוש מסוים, אף שאינן חולות – פטורות מן הצום.
ו. רחיצה- כל רחיצה של תענוג אסורה ב-ט' באב, ואפילו להושיט אצבע למים אסור. אבל רחיצה שאינה לתענוג מותרת(כגון להסרת לכלוך, מי שהחליף חיתול לתינוק, מי שיורד לו דם, אשה שמבשלת אוכל לצאת הצום וכד').
ז. איסטניס, כגון מי שרגיש מאוד ומוכרח לשטוף פניו כדי שתתיישב דעתו - יכול להקל ולשטוף, ובוודאי שמותר להסיר את הלכלוך שבזוויות העין.
ח. רחיצה של מצווה מותרת- לכן יטול אדם ידיו בבוקר עד קשרי אצבעותיו. הכהנים יטלו ידיהם לברכה, והיוצא מהשירותים ג"כ ישטוף ידיו.
ט. איסור סיכה. סיכה שהיא לתענוג אסורה, ולכן שימוש במוצרי קוסמטיקה כאבקות ומשחות אסור. אבל סיכה שהיא לרפואה מותרת ולכן מותר למרוח למשל ווזלין או משחות ריפוי שונות.
י. נעילת הסנדל- אין ללכת עם נעלים או סנדלים העשויים מעור. שאר סוגי המנעלים כגון נעלי בד, גומי וכד'- מותרים.
יא. מנהגי אבלות- אין ללמוד תורה כדי שלא להסיח דעת מן האבלות, אבל מותר ללמוד בדברים העצובים כגון- מגילת איכה, אגדות החורבן וכד'. אין שואלים
שלום, ונוהגים לישב כאבלים- בסמוך לרצפה וכיוון שאין בכך חיוב נוהגים זאת רק עד חצות היום.
יב. עשיית מלאכה- ראוי מאוד להשתדל שלא לעשות מלאכה בתשעה באב, והמלאכות בהם נהגו לאסור הם כאלו שיש בהם שיהוי ומסיחות מן האבלות. אבל נסיעה ברכב, הדלקת אש, בישול וכד'- אין בהם בעיה כלל.
יג. דיני התפילה- מוסיפים "עננו" בתפילת המנחה שבלחש כבכל צום רגיל (ובני ספרד אומרים גם בערבית ושחרית). וב-ט' באב תיקנו לומר תפילת "נחם" בברכת בונה ירושלים. אין אומרים תחנון בתשעה באב שכן הוא נקרא "מועד". יש נוהגים שאין הכוהנים נושאים כפיהם בשחרית אבל במנחה שלפנות ערב לכל המנהגים נושאים כפיים. בתפילת שחרית נהגו שלא להתעטף בטלית גדול ולא להניח תפילין, כאות אבל, אבל בתפילת המנחה מתעטפים ומניחים תפילין.
יד. סיום מנהגי האבלות- בתשעה באב שנדחה, כמו השנה, מנהגי האבלות מסתיימים מיד בצאת הצום ואפשר לכבס, לרחוץ בחמים ולהסתפר. יש שנהגו שלא לאכול בשר בצאת הצום עד למחרת.
ויהי רצון שימי האבל והצער הללו יהפכו לנו מיגון לשמחה, כדברי הנביא ירמיהו אשר חי בתקופת חורבנו של הבית הראשון-"והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם"(ירמיהו לא').