קהילת הלהט"ב הבטיחה יום זעם וקיימה. אלפי מפגינים בכל רחבי הארץ יצאו כבר בשעת בוקר מוקדמת היום (ראשון) לתהלוכות והפגנות נגד אפליית המדינה את בני הקהילה בזכויות הבסיס למשפחה וילדים, כשברקע אלפי עובדים במאות חברות במשק, אשר שוחררו מעבודתם על ידי מעסיקיהם המזדהים עם מטרות המאבק, במה שייזכר כ"שביתת הלהט"ב" הראשונה בישראל.
המפגינים חסמו את צומת עזריאלי בתל אביב ולאחר מכן גם את נתיבי איילון לדרום לשעה ארוכה, כשהלכו לאורכה של תל אביב עד דרום העיר. בירושלים נעצרו שלושה מפגינים במחאה ליד מעון ראש הממשלה, בבאר שבע נחסם הרחוב הראשי של העיר שדרות רגר על ידי תהלוכת מפגינים, והפגנות נוספות נרשמו בחיפה, בכרמיאל ובמוקדים נוספים.
את העצרת המרכזית תקיים הקהילה בכיכר רבין בתל אביב בשעות הערב, בהשתתפות נציגים מהקהילה הטרנסג'נדרית הסובלת מאפליה ואלימות שיטתיים, זוג האמהות אורלי ורוית ויסלברג-צור שהגישו את בג"ץ השוויון ברישום ההורות שיידון השבוע, ואפילו נציג של הקהילה מיישובי עוטף עזה כדי להדגיש את החיבור של המאבק עם כל חלקי הארץ. לכל אורך היום פועל בשדרות רוטשילד בתל אביב מטה מאבק, שגם משדר ראיונות עם מעצבי דעת קהל בקהילה הגאה ובציבוריות הישראלית התומכים במאבק.
"המדינה כופה עלינו כזוג בשל ומתפקד נוכחות של אם"
אבי ואדיר ביחד תשע שנים. הם נישאו לפני שנתיים בטקס אזרחי בקפריסין ומיסדו שוב את הקשר שלהם בחגיגת חתונה גדולה בישראל בשנה שעברה. את הדרך להקמת משפחה הם עדיין מחפשים. "אדיר אמר לי כבר בתחילת הקשר בינינו שהוא לא יוותר על הקמת משפחה" מספר אבי. "האפשרות של פונדקאות בחו"ל לא רלוונטית מבחינתנו. אני לא מכיר הרבה אנשים שיכולים לגייס 630 אלף שקל, שזו העלות שהתבררה לנו אחרי שהלכו לבדוק לעומק את הנושא באמצעות עמותת 'אבות גאים'".
לדבריו, "אנחנו מנהלים חיים משותפים לכל דבר, כולל בית שקנינו ביחד, וכשאדיר אמר לי שהוא רוצה ילדים החלטנו ללכת ולבדוק את האפשרויות. ידענו שזה עניין שהוא מעבר ליכולות שלנו, אבל לא העלינו על דעתנו עד כמה. אם לא תהיה פונדקאות שוויונית בישראל, לא תהיה פונדקאות בשבילנו. הבנו מיד שפונדקאות בחו"ל היא לא מציאותית, ושגם אם נגייס חלק מהכסף זה לא יעזור. הגענו לשוקת שבורה והאפשרות היחידה שעומדת בפנינו היא למכור את הבית שעמלנו הרבה כדי להשיג, וזה לא דבר של מה בכך".
אבי מסביר כי מעבר לנושא הכספי של ההתקשרות החוזית הישירה עם אם פונדקאית בחו"ל, הוא ואדיר פשוט לא יכולים להרשות לעצמם היעדרות לזמן ממושך מהעבודה, וגם לא את העלויות הנלוות: "אני עובד מדינה ואני ממש לא יכול להרשות לעצמי לקחת חודש חופש מהחיים. אבל נניח וכן יכולנו - אנחנו צריכים לשאת גם בעלויות הביטוחיות של האם הפונדקאית, למקרה שמשהו בהריון ישתבש, בעוד שאם פונדקאית ישראלית כבר מבוטחת כאן. גם הרצון הבסיסי לחוות לצידה את ההיריון ולא בשלט רחוק הוא שיקול, כי זה הילד שלך, ואתה לא מלווה את התהליך מקרוב, ואני כבר לא מדבר על העלויות של הטיסות והשהיות המרובות מעבר לים".
על המחלוקת הציבורית לגבי עצם הפונדקאות אומר אבי: "פונדקאות היא מעשה אלטרואיסטי לחלוטין. כשאישה מחליטה להקריב במידה מסוימת את גופה ולהיכנס להריון עבור מישהו אחר, זה לא מעשה של רגע, כלאחר יד, שיש מי שמשווה אותו להשכרת גוף זולה ורגעית מתוך מצוקה".
לגבי האפשרויות האחרות הוא מציין כי "אימוץ אינו רלוונטי. סיבוב הפרסה שעשה משרד הרווחה בנושא עדיין לא הפך אימוץ לזוגות מאותו מין לשוויוני בישראל, ואנחנו תמיד נהיה בסוף התור. מה גם שהעלויות דומות, ואם כבר נצטרך לגייס את הכסף נעדיף פונדקאות. לגבי הורות משותפת, זה יכול היה להיות רלוונטי אם הייתי יחיד. אבל אנחנו זוג לכל דבר ועניין בחיים משותפים מלאים, יציבים ואוהבים. נוכחות של אישה בסיטואציה היא כמו הכנסה במודע של צלע שלישית לכל מערכת יחסים, כשבן הזוג שהוא לא האב הביולוגי, הופך מראש ובמודע להיות הצלע השלישית כשהילד בא לעולם. במקרה כזה, לאם יש טאבו על יחסיו עם הילד וזכויותיו כלפיו. זאת לא סיטואציה שמתאימה לזוג. לכן, המדינה לא שוללת רק ממני את האופציה להקים משפחה, אלא בעיקר מאיתנו כזוג".
בהתייחס לנוכחות של אם בחיי הילד, אומר אבי: "אני איבדתי את אמי למחלה לפני כמה שנים, והייתי הכי ילד של אמא מילדות, ובפרט בשנים האחרונות של הפרידה ממנה. רובנו נולדנו לאמהות, וזה לא מוריד כהוא זה מהשכנוע העמוק שלנו, שמבוסס על תשתית מחקרית מאוד רחבה בעולם ועל ניסיון מוכח, שגם אנחנו כזוג גברים יכולים לתת לילדים את כל מה שקיבלנו מהאמהות שלנו ויותר מזה. היו בינינו לא מעט שיחות וזה דבר ששנינו יודעים בהוויה הכי עמוקה שלנו, שאת האהבה והיציבות לילדים אנחנו יכולים לתת באותה מידה".
"מדינה שמקדשת את המשפחה מונעת מאזרחים שווי חובות את הזכות הבסיסית להורות"
אסף ואריק רוזנהיים-פטון, להבדיל מאבי ואדיר, כבר עברו את דרך החתחתים של פונדקאות בחו"ל לאחר שגייסו את הסכומים האדירים ואת תעצומות הנפש לתהליך המפרך, וכיום הם כבר הורים לשני ילדים. אסף הוא מנהל השקעות נדל"ן בחו"ל, פעיל עמותת "אבות גאים" וחבר הוועד המנהל של הארגון האמריקני Men Having Babies. אסף מלווה זוגות רבים כמו אבי ואדיר בדרכם להקמת משפחה, והוא עצמו מודה: "אני מאד פריווילגי, אבל דווקא בגלל שעשיתי את הדרך הזאת, אני נאבק עבור אחרים. צריך לנפץ פה סטראוטיפ נפוץ - עשרות אנשים מגיעים למפגשים שלנו והם מגיעים ממגוון רחב של מקצועות ומעמדות סוציו-אקונומיים. מי שחושב שכל הזוגות ההומואים אמידים - פשוט לא יודע עד כמה הוא טועה. פונדקאות חו"ל היא תהליך לא נגיש לרוב זוגות הגברים בישראל, וחלק גדול מהמשתתפים במפגשים שלנו הם זוגות שחוסכים שקל לשקל ואפילו חוזרים לגור עם ההורים כדי לעשות את זה".
אסף מדגיש כי המאבק של זוגות הגברים בישראל הוא לא רק על עצם הנגישות לפונדקאות בישראל, אלא על הרחבת מעגל הנשים שיוכרו בעצמן כזכאיות להיות פונדקאיות או תורמות ביצית: "נכון להיום, גם לזוגות סטרייטים הזכאים לפונדקאות אין כמעט גישה לאפשרות הזאת משום שהמדינה מאד מגבילה בחוק את האוכלוסייה של הנשים שיכולות לשאת עובר עבור בני זוג אחרים, ורק מסיבות דתיות. חוק הפונדקאות שביקשה להעביר שרת הבריאות לשעבר, ח"כ יעל גרמן (יש עתיד), מדבר בדיוק על זה. האינטרס שלנו הוא שכל הזכויות של הנשים הפונדקאיות יישמרו, אך בפועל המדינה דוחקת אותנו וגם חלק מהזוגות הסטרייטים בין היתר למקומות שבהן זה לאו דווקא המצב".
על נוכחות האם בחיי הילד אומר אסף: "הדור שלנו גדל בלי מודל שאין בו אמא ולא העלינו על דעתנו שזה אפשרי. אבל היום יש דור שגדל לתוך מציאות אחרת ואנחנו נלחמים עבורו. כל מי שמדבר על טובת הילד שיבדוק טוב טוב את המחקרים שמראים באופן עקבי שילדים הגדלים אצל זוגות מאותו מין הם מאושרים יותר ולו בגלל העובדה שאנחנו צריכים להתאמץ ולרצות יותר מאחרים כדי להביא ילדים, ורק מתוך בחירה מאוד מודעת ושקולה. מי שקורא לנו 'אגואיסטים' שיסתכל במראה כי אין הורות אלטרואיסטית. כל הורה בחברה המערבית המודרנית הוא בסופו של דבר אדם שרוצה ילדים לעצמו, שרוצה המשכיות לעצמו".