דניאל נדב, שהסתער על המחבל ביישוב אדם: "בעטתי בו, הוא היה עלול לבצע טבח המוני"

"כשירדתי שמעתי צעקות והייתי בטוח שהיה מדובר בריב שכנים. אחרי שראיתי את הנרצח, הבנתי שלא מדובר בריב שכנים, אלא בפיגוע. ראיתי את יותם שטוף דם, ומהר מאוד התעשתתי. ראיתי את המחבל דוקר את השכן השני שלי, והתחלתי לרוץ כשהוא רץ אחריי. הסתובבתי, נתתי לו בעיטה, ואז הוא הסתובב ודקר אדם נוסף, שהיה לו אקדח, ואז הוא נורה. לא היה רגע שחשבתי, פשוט הסתערתי. יש אינסטינקטים טבעיים שאי אפשר לשחזר אותם בראש. זה פשוט קרה באותו מצב נתון". רק כשנגמר המקרה חשבתי איך זה היה יכול להסתיים".

נדב המשיך: "אני לא רוצה לחשוב מה היה יכול לקרות אם הוא היה חוטף לו את הנשק. הוא פשוט היה עושה טבח המוני. המחבל היה לבוש בנעלי נייקי, חולצה לבנה, ג'ינס. ילד, ממש ילד. אבל הוא היה עם רצח בעיניים, אני רק התפללתי שמהבעיטה שלי הסכין שלו תיפול מהיד. הוא ממש רדף אחריי עם הסכין". 

נדב סיפר על הקושי לחזור לשגרה: "אנחנו כבר שלושה ימים לא מתפקדים, המראות האלו רצים לנו מול העיניים. הילדים שלי בחופש, ולראות מישהו שחוט בכניסה לבית שלך זה לא מראה שאתה מתרגל אליהם. פשוט זוועה". 

על הקורבן סיפר נדב: "הכרתי את יותם, היישוב הזה הוא כמו קיבוץ. אחד מכיר את השני. זו אחת האבידות הגדולות למשפחה וליישוב. אני עוד מעט 20 שנה באדם. היו בעבר תפיסות של נשק ושל ערבים שניסו להיכנס ליישוב והיו אזעקות חירום, אבל כשזה אמיתי, מתחת למדרגות של הבית, זה פשוט בלתי נסבל. כוחות מד"א הגיעו מאוחר, הוא שכב ללא טיפול במשך 30 דקות". 

נדב הוסיף כי "הגששים סיפרו לי שהוא הגיע למאהל של בדואים שנמצאים סמוך לגדר, והוא אמר שהוא מתכוון לבצע פיגוע. כשהוא יצא לכיוון הפיגוע הם עוד לא דיווחו על כך. הם דיווחו כשהוא כבר חדר ליישוב. הוא פשוט ישב וחיכה בביתן עץ בגן ילדים לקורבן, כי לא היה אף אחד בחוץ, וכשהוא פגש את יותם, הוא התנפל עליו והתחיל לדקור אותו".