האם התקשורת מגויסת בטיפול התקשורתי של חוק הלאום? "יום אחרי החוק גילינו שיש עדה דרוזית בישראל ושיש לה עמדה שלא שמענו אותה עד אז. פה התקשורת לא עשתה את עבודתה". בשבוע שעבר חוקק חוק הלאום, שלהבדיל מחוקים אחרים, הוא חוק יסוד ומשקלו בהיעדר חוקה במדינת ישראל הוא כבד יותר. האם משקל החוק וחשיבותו מצדיקים את הדיון התקשורתי הרחב כלפיו? הפרשן הפוליטי של חברת 'החדשות', עמית סגל, ועורך 'הארץ', אלוף בן, דנו בתוכניתם של ענת דוידוב וינון מגל ב-103FM על אופן הסיקור.
עורך 'הארץ', אלוף בן, טען: "הקדשנו שטח מערכתי לסיקור ההליכים השונים של חוק הלאום עוד משהיה יוזמה. זה נושא מאוד מרכזי אצלנו. הסיקור אינו חד צדדי ומסקר את הדברים שקורים באופן הכי ענייני שיש. זה נכון שבעולמות הדעות שלנו יש יותר משקל לאנשים שכותבים נגד החוק אך לא הזמנו את זה, אלו הכותבים שלנו וזו עמדתם. יש לעיתון עמדה בנושא. היו עשרות מאמרי מערכת נגד חוק הלאום. אנחנו חושבים שזה דבר רע, מפלה וגזעני ויוצר בעיה מאוד קשה לדמוקרטיה. אין לנו שום תמיכה בחוק הלאום אבל אני מפריד את הטענה שהסיקור היה מוטה. הסיקור לא מוטה. עצם ההחלטה להתעסק בו כנושא מרכזי יהיו מי שיאמרו שזו הטיה".
הפרשן הפוליטי של חברת 'החדשות' עמית סגל הסביר: "בניגוד להרבה נושאים מהעבר. חוק הלאום מצדיק את נפח הדיון בו. ההעברה של חוק יסוד כזה היא אירוע דרמטי ונפח הסיקור הצדיק את האירוע. חזרתי לארכיון בחיפוש אחר חיקוק חוק היסוד כבוד האדם וחירותו בשלהי הכנסת ה-12, זה היה די רחוק מהעמודים הראשונים. היום כולם מבינים שנפל דבר וזה טוב". 

"באותם ימי הייתי עורך לילה ב'הארץ'", אלוף בן שיתף, "אני בכלל לא זוכר את האירוע בו חוקק חוק היסוד כבוד האדם וחירותו. זה נכון שזה היה הליך מהיר יותר בעוד שחוק הלאום מסתובב בכנסת כמה שנים אך אני מסכים עם עמית לחלוטין".

עמית סגל סבר כי משתיקת העיתונים של אז לעומת הרעש היום ניתן להבין את העניין. "כשעובר חוק היסוד כבוד האדם וחירותו, המדגיש את הצד הדמוקרטי של מדינת ישראל זה עובר בשקט. המהפכה החוקתית שהייתה האירוע הדרמטי ביותר במדינת ישראל בשני העשורים האחרונים היא בסדר אך כשהצד הימני מנסה לתקן ולהדגיש את הצד היהודי שלה. זה לא הגיע מחלל ריק, לא קמו 62 פשיסטים, גזעניים, שונאי דרוזים וערבים שהחליטו לעשות את זה אלא זו הייתה תגובת הנגד לחוק לחוק כבוד האדם וחירותו".
אלוף בן העריך: "אני מניח שהחוק היה בוודאי בעמוד הראשון של העיתון אבל זה לא העניין. במקרה של חוק כבוד האדם וחירותו ההנהגה התייחסה לזה אחרת. ראש הממשלה בשבועות האחרונים התייצב בראש המאבק. אני זוכר שהייתה אצלנו שרה בכירה שהעריכה שהחוק דווקא ייתקע בגלגלי הקואליציה. לא בדקתי את הארכיונים אך נושא הדרוזים לא סוקר ולא טופל. עד שחברי הכנסת הדרוזים עתרו לבג"ץ לא ראיתי בשום מקום התייחסות פרטנית לעמדת הדרוזים כלפי החוק הזה. אני מניח גם בכנסת זה לא נידון בעוצמה הזו למרות שחברי כנסת דרוזים בקואליציה הצביעו נגד. יום אחרי החוק גילינו שיש עדה דרוזית בישראל ויש לה עמדה שלא שמענו אותה עד אז. פה התקשורת לא עשתה את עבודתה".
"יש להפריד בין כלי תקשורת עם שיוך פוליטי ברור כמו לעיתון 'הארץ' ו'ישראל היום'", עמית סגל ציין, "אני לא טוען שיש כאן מחאה ממונת ומתוזמנת. כהרגלנו כל פעם נשכחת מחדש הלגיטימיות של חקיקת החוק ומציגים לנו רק את תרחישי האימים מהצד השני. אי אפשר להתחמק מהעניין שיש כאן ויכוח סוער שנמשך 70 שנה, המתבטא כמעט בכל נושא על סדר היום, מתיק אלף ועד חוק הלאום שעוסק בשאלה איזה חלק צריך להדגיש יותר במדינת בישראל- היותה דמוקרטית או יהודית? היהודים לא רוצים לא לעשות פשיזם והדמוקרטים לא רוצים שכולנו נהיה לא יהודים אך יש ויכוח. מה שלא לגיטימי הוא לקחת רק צד אחד. כל אחד בימים אלו מציין את אחיו וחבריו הדרוזים שלחמו לצידם. אני לחמתי לצד שיבל כרמי מנסור בגלי צה"ל. אני מצטער מאוד אך עצם העובדה שאדם שירת בצבא בשירות קרבי איננה נותנת לו הכשר להיות ההוא שחייבים לקבל את עמדתו. כרגיל יש תגובת נגד מופרעת והיסטרית. ב-14 שנים האחרונות סיקרתי בכנסת שורה של חוקים והתעייפתי מקריאות קץ הדמוקרטיה. משנת 2003 טורי הפרשנים מתקדמים לעבר הטענה שישראל היא פשיסטית. אני מחכה שהפשיזם ידפוק על דלתנו".
אלוף בן טען לסיום: "אני חושב שזה החוק חשוב וכך גם הדיון. זה לא מצב של אפס ואחד. תפקידה של התקשורת להיות ביקורתית ולא רק לספר מה ראש הממשלה אמר".
עריכה: איתמר זיגלמן