"בתור אשת חינוך העובדת עם בני נוער מכל העדות ומכל הסוגים, אנחנו מעודדים אותם לאהוב את הארץ ולתרום לקהילה. בסוף, החוק הזה מתנגד לכל מה שאני מאמינה בו", כך סיפרה ל"מעריב אונליין" מנאר סלאח, בת 29 מדלית אל כרמל, מובילת פרויקט אחריי! לבגרות, ברקע הפגנת הענק נגד חוק הלאום בכיכר רבין בתל אביב.
תנועת אחריי! חברה במועצת ארגוני הילדים והנוער המרכזת את הפעילות המשותפת של ארגוני הנוער בישראל ופועלת לקידום החינוך הערכי הבלתי פורמלי וסלאח, העובדת בתנועה מזה שמונה שנים, מסבירה כי היא לא נגד המדינה. "אני נגד חוק הלאום ולא נגד המדינה, אני אוהבת את מדינת ישראל ומרגישה שייכות גדולה כלפיה", אמרה. "דווקא בעידן החדש שכולם מדברים על שוויון וקמו הרבה תכניות לחיבור בין כל האוכלוסיות, פתאום באים ומאשרים חוק כזה ומתעלמים מהשוויון שלנו".
מארגני ההפגנה הם בני העדה הדרוזית, אך רבים מכלל האוכלוסייה הגיעו אליה למחות נגד מה שהם מכנים כשלילת זכויות האדם של מי שאינו יהודי במדינה. "אנו משרתים בצה"ל ותורמים למדינה נטו מתוך אהבה גדולה ושייכות רבה למקום שאנו חיים בו, אנו מגנים על הארץ שלנו כי זו חובתנו. אנו בעד שוויון בחוק הלאום ועליו נאבקים. אנו דוגלים בערכי הדמוקרטיה והחוק הזה פוגע בכל אזרח ללא הבדל דת גזע ומין. אנחנו אזרחים פה ולא אורחים. אנו שותפים לגורל המדינה בדיוק כמו כל אזרח ישראלי. זו המדינה שלי, זו הארץ שלי וזה הבית שלי".
"זה חוק שנועד לפלג ולחלק את הקבוצות השונות בארץ שלנו ולזה אני לא מסכימה. אבא שלי שירת במג"ב 26 שנים. הוא היה חוזר בסופ"שים עם המדים והרגשנו גאווה, הייתה תחושת שייכות", אמרה סלאח. "אנחנו מאוכזבים מהחוק. נפגין עם הדגל הדרוזי ועם דגל המדינה ונמשיך להגן על המדינה עם חוק הלאום או בלעדיו".
פידא חנאחנה, מנחת המחוז הבדואי באחריי! ופעילה חברתית מזרזיר, מסייעת בחמש השנים האחרונות לבני הנוער הבדואים להשתלב בחברה הישראלית באמצעות לימודי מתמטיקה, בהם היא רואה כלי משלב.
"מאז שהייתי קטנה הרגשתי שאני רוצה לתרום לחברה הישראלית, אין לי ארץ אחרת, פה גדלתי ופה גם ארבעת הילדים שלי יגדלו. עצוב לי שיש חוק יסוד שהדגיש את כל חוסר השוויון באוכלוסייה", אמרה חנאחנה תוך שהדגישה כי מילדות היא רודפת אחרי החברה הישראלית על מנת להיות חלק ממנה. "זה קשה ולא כולם מקבלים את זה, הייתי צריכה להוכיח את עצמי בתור אישה ערביה, בדואית, מוסלמית. זה לא קל, יש ספקנות בהתחלה, אבל בסופו של דבר הצלחתי".
חנאחנה מגיעה ממשפחה שכולה ולדבריה "אנחנו נותנים את כל נשמתנו למדינה ובסוף מקבלים סטירה. מבחינתי לא התקדמנו בכלל, אפילו חזרנו אחורה. הייתה תחושה שאנחנו עושים משהו למען החברה, העברה של ערכים, אבל לצערי החוק עצר את זה. אני מרכזת בני נוער בתוך החברה הבדואית ואני לא יכולה להסתכל להם בעיניים, מה אגיד להם? הם אומרים לי 'כל הערכים שנתת לנו, והקשר לחברה הישראלית שאת מקדמת, זה הלך'. אני בורחת מהשאלות שלהם, גם ככה היה להם קשה להשתלב". על ההפגנה היא אומרת כי "חייבים להרים את הראש, אנחנו חיים במדינה שאפשר להגיד מה שחושבים ואני מקווה שהיא תוביל לשינוי בחוק".