2,000 בני ובנות נוער צעדו בצעדה לציון תשע שנים לרצח בבר נוער בו נרצחו ניר כץ וליז טרובישי ונפצעו אחד עשר בני נוער נוספים. הצעדה, המתקיימת השנה תחת הכותרת: "אנחנו עדיין כאן - צועדות וצועדים לציון תשע שנים לרצח בברנוער", יצאה ממקום הרצח ברחוב נחמני פינת שדרות רוטשילד בתל אביב לעבר כיכר "הבימה", שם נערכת בשעה זו עצרת נוער.
בין המשתתפים באירוע, שעומד בסימן שוויון, סולידריות והפסקת האלימות, משפחות הנפגעים בבר נוער, נערים ונערות מארגונים ותנועות נוער, ביניהם: הנוער העובד והלומד, נוע"ם-נוער מסורתי, הצופים, כנפיים של קרמבו, המחנות העולים, בני המושבים, השומר הצעיר, נחשונים ותנועת תרבות, וכמו כן סטפן לגר, סתיו סטרשקו, בן זיני וטיילור.
מארגון "איגי" שארגן את הצעדה, נמסר: "לפני תשע שנים נכנס אדם חמוש לבר נוער ורצח נערים ונערות רק כי הם שונים. תשע שנים חלפו ולא הרבה השתנה. בשבועות האחרונים התעוררה מחאה ציבורית כנגד חוסר השוויון והאפליה של הקהילה הלהט"בית בישראל. מדובר במאבק שמצטרף להיסטוריה של אלימות, מדיניות להט"בופובית ואפליה כלפי חברי הקהילה הגאה בישראל. על רקע מאבק זה, ולרגל תשע שנים לרצח בבר נוער, החליט ארגון הנוער הגאה, בשיתוף תנועות וארגוני הנוער, לארגן עצרת מחאה הקוראת לשים סוף לאלימות כלפי הקהילה הגאה".
מארגון "איגי" שארגן את הצעדה, נמסר: "לפני תשע שנים נכנס אדם חמוש לבר נוער ורצח נערים ונערות רק כי הם שונים. תשע שנים חלפו ולא הרבה השתנה. בשבועות האחרונים התעוררה מחאה ציבורית כנגד חוסר השוויון והאפליה של הקהילה הלהט"בית בישראל. מדובר במאבק שמצטרף להיסטוריה של אלימות, מדיניות להט"בופובית ואפליה כלפי חברי הקהילה הגאה בישראל. על רקע מאבק זה, ולרגל תשע שנים לרצח בבר נוער, החליט ארגון הנוער הגאה, בשיתוף תנועות וארגוני הנוער, לארגן עצרת מחאה הקוראת לשים סוף לאלימות כלפי הקהילה הגאה".
"הרצח בבר נוער הוא פצע עמוק וכואב בהיסטוריה של הקהילה הגאה בישראל. הוא עיצב את האופן בו אנחנו, חניכות ומדריכות בארגון הנוער הגאה, מתכתבות עם המציאות. אי אפשר לספר את הסיפור שלנו, הסיפור האישי, החברתי, הקהילתי והחינוכי, מבלי לזכור את הקורבנות של הפרשה", אמרה בר חג'מה, מתנדבת בשנת שירות בארגון "איגי", ארגון הנוער הגאה. "הנוער בישראל דורש שוויון וביטחון פיזי ללא קשר לנטייה מינית, לזהות מגדרית, לצבע עור, לדת או ללאום ויוצא למאבק", הוסיפה.
איילה כץ, אמו של ניר כץ שנרצח בבר נוער אמרה על במת העצרת: "אחרי פשע השנאה הזה, החלטתי שאני חייבת לצאת מהבית. במהלך תשע השנים האלו למדתי המון. למדתי על הקהילה, על עצמי. הדבר הכי מרגש שקרה בשנים האלו זה לראות בני אדם קמים ועושים למען עצמם. עושים למען מדינת ישראל, מדינה שכולם רוצים לראות אותה חופשית ושוויונית. מי שהכי יכול לשנות זה הנוער – אז תעשו את זה".
איילה כץ, אמו של ניר כץ שנרצח בבר נוער אמרה על במת העצרת: "אחרי פשע השנאה הזה, החלטתי שאני חייבת לצאת מהבית. במהלך תשע השנים האלו למדתי המון. למדתי על הקהילה, על עצמי. הדבר הכי מרגש שקרה בשנים האלו זה לראות בני אדם קמים ועושים למען עצמם. עושים למען מדינת ישראל, מדינה שכולם רוצים לראות אותה חופשית ושוויונית. מי שהכי יכול לשנות זה הנוער – אז תעשו את זה".
מספר חניכות מהבר נוער שפועלות בארגון הנוער הגאה "איגי" עלו לשאת דברים באירוע ואמרו: "אנחנו חניכות בבר נוער ומגיע לנו להרגיש בטוחות תמיד. מגיע לנו להיות שוות, להרגיש בנוח ולהיות אנחנו. נכון, אלא מלחמות שבגילנו מוקדם מידי להילחם, אבל לא השאירו לנו ברירה. אנחנו דורשות שינוי, אנחנו דורשות ביטחון, ואנחנו לא מתכוונות לוותר, זה הזמן להתעורר".
סתיו סטרשקו אמרה בעצרת: "בעת הרצח, הייתי נער ועוד לא יצאתי מהארון. הייתי מגיעה לתל אביב למרכז הגאה ולבר נוער כמפלט יחידי שבו יכולתי להרגיש בטוחה, ולהיות הדבר הכי קרוב למי שאני. באותו ערב המפלט הזה נלקח מאיתנו ונוצרה תחושה שאין יותר מקום בו נוכל להרגיש בטוחים. אני מאמינה שכל אחד ואחת מאיתנו, לא משנה מאיזה גזע, מין, דת או נטייה, הגיע והגיעה לכאן כדי לשמור על העולם ולתרום מעצמו על מנת ליצור עולם טוב יותר לדורות שיבואו אחרינו, ולאף אחד אין את הרשות להחריב שום אדם בעולמנו".
במחקר האחרון שיזם מכון המחקר על שם מגנוס הירשפלד עולים נתונים מדאיגים אודות מצב הנוער הגאה בישראל. כ-80% מבני הנוער הגאים העידו כי הביטוי "הומו" נאמר בתדירות גבוהה כקללה, וכ-25% מהם העידו כי הביטוי לסבית כקללה נאמר בתדירות גבוהה. עוד עלה מן המחקר, כי שיעור החשיפה לאלימות בקרב תלמידים מהקהילה הגאה גבוה פי שניים מאשר האוכלוסייה הכללית. נתון מדאיג נוסף אשר נחשף במחקר העיד כי 7.6% מבני הנוער הגאים הותקפו פיזית בגלל נטייתם המינית וכי שיעור החשיפה להטרדה מינית בקרב תלמידים בקהילה הגאה גבוה פי שלושה מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. ממצאים אלו מעידים כי תלמידים גאים נמצאים בסיכון גבוה הרבה יותר מתלמידים אחרים לגילויי אלימות.