לאחרונה התכנסו בכירי מערכת הבריאות בישראל, בהם מנהלי בתי חולים, לשיחה עם ראש חטיבת הרגולציה במשרד הבריאות מוריס דורפמן, ובה התבשרו כי מספר הרופאים בישראל לא יענה על צורכי הגידול הדמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה עד לשנת 2030, וכי מערכת הבריאות הציבורית לא תוכל לספק מענה רפואי סביר לאזרחי המדינה.
דורפמן הציג בפני מועצת הבריאות נתונים חדשים על קצב גידול האוכלוסייה בישראל, בפרט בעשור הקרוב, ביחס ליכולותיה של מערכת הבריאות בישראל. על פי הדוח שהוצג, צפויה המערכת לעמוד בפני אתגרים לא פשוטים. אם בשנת 2010 מספרם של בני 75 שנה ומעלה עמד על כ־350 אלף, והיום הוא גבוה מ־400 אלף, הרי שבתוך עשור צפויים לחיות בישראל עוד כרבע מיליון בני 75 ומעלה, וב־2030 צפוי המספר לעמוד על 730 אלף. כלומר, המספר צפוי להכפיל את עצמו עד 2030, דבר שיעוות את פירמידת הגילאים לפי דורפמן.
כמו כן, מספר המבוטחים מעל גיל 65 צפוי לגדול בכ־45% עד 2017 – מ־836 אלף ב־2012 ל־1,423,000 ב־2027. לפי המגמות הקיימות, ב־2027 בני ה־75 ומעלה יהוו כ־6.3% מהאוכלוסייה ויצרכו כ־35% מהוצאות האשפוז (אוכלוסייה זו צורכת פי שלושה שירותי רפואה לנפש מהממוצע). כמו כן, תוחלת החיים של נזקקי סיעוד צפויה להתארך פי 2.5, ותחלואה כרונית תעלה משמעותית תעלה גם היא.
לכאורה, הזדקנות האוכלוסייה בישראל היא מגמה חיובית, אולם נראה כי מערכת הבריאות אינה ערוכה לכך. על פי הנתונים שהוצגו לבכירי המערכת, כשליש מהרופאים הפעילים (מתחת לגיל 65) צפויים להגיע לגיל 65 בעשור הקרוב ולפרוש. הדבר בולט במיוחד בהשוואה לתמונה שהייתה לפני קרוב ל־30 שנה, בשנת 1990. אז, 64.8% מהרופאים היו בני 44 ומטה; 19.3% מהם היו בני 45 עד 54 ואילו שאר הרופאים (15.9%) היו בני 55 עד 64. לעומת זאת, בשנת 2015, הגם שמספר הרופאים גבוה יותר, אחוז הרופאים ה"צעירים" היה נמוך משמעותית - 41.3% מהם בני 44 ומטה, 26.5% מהם בני 45 עד 54 ו־23.2% מהם בני 55 עד 64.
עוד התריע דורפמן כי בהינתן הפרישה הצפויה של חלק מהרופאים, מספר הרופאים בהכשרה לא יענה על צורכי הגידול הדמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה, ולמערכת הבריאות הציבורית לא יתאפשר לספק מענה רפואי סביר לאזרחי המדינה.
כפי שהציג דורפמן, ארבעה "כוחות" חולשים על מערכות הבריאות הן בארץ והן בעולם: הזדקנות אוכלוסייה, עלייה בתחלואה הכרונית גם בגילאים צעירים, עלייה בדרישת הציבור לקבלת שירותים ברמה גבוהה של איכות, זמינות ומרחק. מצד שני, יש גם מגמה מרגיעה בזכות טכנולוגיות חדשות ויקרות יותר שנכנסות למערכת. אלא שבעוד בעולם מתרגמים את הלקחים לגידול בהוצאה על הבריאות, ההוצאה על בריאות בישראל בעשור האחרון נותרה יציבה וברמה נמוכה של כ־7.5% מהתמ"ג (תוצר לאומי גולמי). זאת, כשבממוצע מדינות ה־OECD הוצאות הבריאות גדלות בקצב גבוה משל התמ"ג.
דוגמה מובהקת לכך היא הירידה המשמעותית בשיעור מיטות האשפוז לנפש בישראל בעשור האחרון, שעל פי דורפמן עוד צפוי להמשיך ולרדת משמעותית בעשור הקרוב - החל מכ־2.2 מיטות לאלף נפש בשנת 2000, דרך 1.7 מיטות אשפוז לאלף נפש בשנה הנוכחית (מספר שלא צפוי להשתנות בשנים הקרובות, בהנחה של תוספת חזויה של 300 מיטות בשנה) ועד 1.6 מיטות אשפוז בשנת 2027.
בנוסף, אם כיום לחדרי המיון בישראל יש שם רע, הרי שהמצב לא צפוי להשתפר, להפך - היכולת לתת מענה ראשוני במיון בזמן סביר נפגעת והולכת. אחוז השוהים במלר"ד מעל חמש שעות עלה בארבע השנים האחרונות ב־29.4%, ומשך השהייה במיון עלה ב־17.7%. משך ההמתנה לרופאים מומחים בתחומי רפואה שונים גדל ב־40% מאז 2011 ועד היום.
כפועל יוצא מהשחיקה ברמת השירות, חל גידול משמעותי בביטוחי הבריאות הפרטיים ובשב"ן, באופן שפגע בהכנסה הפנויה של משקי הבית. ההוצאה על בריאות מתוך סך הוצאת משקי הבית גדלה ב־24% מאז שנת 2000, ואחוז ההוצאה על ביטוחים פרטיים מתוך סך ההוצאה של משקי הבית על בריאות הוכפל מאז שנת 2000.
בתגובה אומרים במשרד הבריאות: "המצגת שהוצגה הינה חלק מתהליך גיבוש אסטרטגיה של משרד הבריאות ומהווה נדבך אחד מתוך תוכנית כוללת שהמשרד מפתח. זאת, מתוך הבנה שהיקף המשאבים שמוקצים כיום למערכת הבריאות אינו מאפשר להמשיך ולספק שירותים רפואיים ברמה הרצויה.
"תהליכים דמוגרפיים והזדקנות האוכלוסייה, ללא שינויים במבנה התקציב וללא תוספות תקציביות משמעותיות, צפויים להקשות עוד יותר על היכולת של המערכת לתת שירות ראוי למבוטחים. משרד הבריאות ממשיך לפעול להגדלת המקורות שעומדים לטובת מערכת הבריאות, וזאת בראייה ארוכת טווח, מתוך כוונה לשיפור השירות לאזרח כבר בטווח הקצר".