הוריה של טוהר דוד: "היא לא יכולה לספר עד כמה אפשרו לה לסבול"

"אנחנו מחפשים צדק", אומר אברהם דוד, אביה של טוהר דוד ז"ל, החיילת בת ה־19.5 שהתמוטטה ומתה במסיבת טבע בדרום הארץ לפני שנה, לאחר שלפי החשד הופקרה על ידי מארגניה. "לטוהר הייתה זעקה אילמת. אנחנו הפה שלה. אנחנו רוצים להוציא את האמת לאור ושכל מי שהיה מעורב במותה - לפי האחריות שלו ולפי המעשים שלו - יקבל את העונש שלו".
 

שלשום הודיעה המשטרה על החלטתה להמליץ על הגשת כתב אישום בגין הריגה נגד מארגני מסיבת הטבע בדרום, ליאון בגיו ושלמה פשרל, והסטודנט עומרי חיון, והפרקליטות צפויה להגיש נגדם כתב אישום בגין הריגה או גרימת מוות ברשלנות בימים הקרובים. במהלך החקירה התברר כי המסיבה התקיימה ללא רישיון וללא כוח רפואי נוכח במקום.

על פי פרטי חקירת האירוע, שפורסמו שלשום, בסביבות השעה שש בבוקר דוד התמוטטה על רחבת הריקודים, התחילה לפרכס, קיבלה מכה בראש והקיאה. חיון, שהציג את עצמו כסטודנט לרפואה, אמר כי היא תהיה בסדר וכי יש לשים אותה בצל. עוד לפי החקירה, אחרי כמה דקות הבחינו הנוכחים שמצבה מידרדר והכניסו אותה לטנדר של בגיו. הם החלו לנסוע לכיוון צומת להבים, אך לאחר שיחות טלפון שקיימו החשודים הוחלט להחזיר אותה למקום המסיבה. על פי החשד, הם חששו כי פינויה לבית החולים יגרום להם הפסד כספי. 
 

עוד על פי החקירה, דוד נותרה בחלק האחורי של הטנדר כשהיא מפרכסת ומקציפה מפיה במשך כ־4.5 שעות. רק בשעה 10:30 בבוקר היא קיבלה טיפול רפואי על ידי צוות מד"א שהוזעק למקום ופונתה לבית החולים סורוקה. מהעדויות עלה כי לאחר שהתמוטטה ברחבה ניתן לה קוקאין, ככל הנראה מתוך מחשבה כי הסם ימריץ אותה ויעמיד אותה על הרגליים. מדוח הנתיחה שלאחר המוות עלה כי ייתכן שהגורם למותה היה מכת חום או הרעלה. הבדיקות הטוקסיקולוגיות לא איתרו חומרים רעילים למעט שרידי הקוקאין. 
 

"אנחנו שבורים, אבל אנחנו רוצים שהאמת תצא לאור, כי זה הדבר הכי חזק בעולם וזה מה שמוביל אותנו", אומר האב אברהם. "טוהר לא יכולה לקום, לדבר ולספר כמה הם נתנו לה לסבול שם, אז אנחנו בתור ההורים שלה מחויבים לבוא ולספר את האמת, ומי שנושא באחריות למה שקרה - שישלם על כך. אני מרגיש שכמה שהילדה שלי היא ילדה מלאת רגישות, אהבה ונתינה, היא קיבלה יחס הכי לא אנושי בעולם מאנשים לא אנושיים. לתת לילדה לפרכס עד שהיא מאבדת את החיים שלה זה טירוף, זו הריגה במזיד, בכוונה תחילה. אין פה שום מקום לבוא ולהסיק שהיה פה מוות ברשלנות. הייתה פה בעיניי הריגה מכוונת. המארגנים לא פינו אותה כי פחדו שתיהרס להם המסיבה". 

 

טוהר הייתה בתם הבכורה של אברהם (עובד בתעשייה האווירית) וויויאן (מנהלת גן ילדים). לזוג, המתגורר בבאר יעקב, עוד שני ילדים בגילי 17 ו־10. "טוהר הייתה ילדה שאוהבת לתת מעצמה, ילדה של נתינה", מספר האב. "היא דגלה באהבת חינם, בקבלה של האדם כמו שהוא. היא ידעה לזהות מצוקות של אנשים וידעה איך לסייע להם. היינו משפחה מאוד מגובשת, אוהבת, תומכת, ואת התכונות האלה של אהבה ונתינה טוהר הפגינה כלפי כולם - משפחה, דודים, דודות, סבים, סבתות, חברים. היא הייתה ילדה מיוחדת שיודעת לתת מעצמה, שמה את האחר תמיד לפניה".
 

טוהר למדה במסלול הנדסת חשמל ובקרה בבית הספר הולץ בתל אביב, ובתום התיכון המשיכה בלימודי עתודה טכנולוגית באותו בית ספר לעוד שנתיים. "לאחר הטירונות טוהר הייתה מיועדת להגיע לחיל האוויר", מספר האב. "היא הייתה אמורה להיות מוצבת בבסיס פלמחים ולשרת ביחידה הקשורה לכיפת ברזל. ב־8 באוגוסט 2017 היא הייתה אמורה להיות כבר בבסיס, אך לצערנו מועד זה היה בסופו של דבר תאריך הפטירה שלה". 
 

ימים ספורים לפני כן הלכה טוהר למסיבת הטבע שממנה לא שבה. "ידענו שהיא הולכת למסיבה", מספר האב. "ידיד שהיא לא הייתה איתו בקשר במשך חמש שנים, ופתאום נוצר ביניהם שוב קשר בעקבות יום הולדת, הזמין אותה למסיבה. עוד חברה שלה הייתה אמורה להגיע לאותה מסיבה, אבל מסיבות אישיות לא הגיעה. אני מאמין שטוהר לא ידעה שהיא הולכת למסיבת טבע, אלא חשבה שהיא הולכת למסיבה רגילה. לא ידעתי איפה המסיבה, רק ידעתי שהיא יוצאת". 
 

"טוהר אמרה שהיא הולכת למסיבה עם חברה ועם ידידים שלה, ובסוף אותה חברה לא הגיעה", מספרת האם. "ביום שישי שאלתי אותה: 'אולי תחשבי עוד קצת?', כי השעה הייתה כבר אחת וחצי בלילה. אמרתי לה: 'רגע, אולי לא שווה לך ללכת? כדאי לך לנסוע עד לשם בשביל מעט זמן?'. והיא אמרה: 'אמא, כל כך הרבה ימים הייתי בבסיס, ממש בא לי לצאת'". 
 

ויויאן: "היה מבזק בחדשות ביום שבת שבחורה אנונימית נמצאה. התקשרתי לטוהר המון פעמים, והיא לא ענתה לי. ואז התחלתי לחשוש. הגיע כבר הערב, אף אחד לא אמר לי כלום, וברגש האמהי שלי התחלתי לחפש את הבת שלי. התקשרתי לבית החולים סורוקה, שאלתי אם יש בחורה בשם טוהר דוד אצלם, אמרו לי שלא. בעלי אמר לי שסתם אני נכנסת ללחץ. ואז התקשרתי שוב ואמרתי שהודיעו שיש אצלכם אלמונית בת 20. הבת שלי אומנם לא הייתה עדיין בת 20, אבל אמרתי להם: 'אולי תבדקו בכל זאת'. אמרתי להם שאני בדרך אליהם לראות אם זאת הבת שלי, ונסעתי מיוזמתי לסורוקה. היינו אז בכלל ביום ההולדת של אחי. פתאום קמתי ביום ההולדת, ואף אחד לא הבין מה קורה. הייתה לי הרגשה מאוד רעה, התחלתי לקרוא תהלים. הגעתי לסורוקה ביום שבת בערב, כי אנחנו שומרי שבת". 
 

"התחילו לשאול אותי לגבי התיאור שלה. אמרתי שלבת שלי יש שיער שחור, התחלתי לתאר אותה, והם שאלו אם היה לה לק או לא, ואני לא זכרתי את הפרט הזה. הביאו לי עובד סוציאלי, הייתי בלחץ אימים, התעקשתי שהבת שלי נמצאת שם. אמרתי להם שאולי הבת שלי זו אותה אלמונית שהודיעו עליה בבוקר. ואז התעקשתי להיכנס לחדר ולראות אם זו הבת שלי. ואז ראיתי אותה. היא הייתה מונשמת, מורדמת, חבולה. הבנתי שמשהו לא טוב קרה לה. היא נראתה ממש לא טוב. היא יצאה מהבית כל כך נקייה, כל כך יפה ומריחה טוב, ואני ראיתי אותה עם שיער פרוע, עם ריח של דם. בהתחלה חשבתי שיש סיכוי שיצילו אותה, חשבתי שאולי יש איזושהי תקווה, אבל אחר כך הבנתי שזה מוות מוחי ושלמעשה הילדה שלי כבר מתה". 
 

"לא החזקתי מעמד. בכיתי. טוהר הייתה מחוברת למכונת קרח, ניסו לקרר לה את הגוף כי היא קיבלה מכת חום. היא הורדמה בבית החולים לכמה ימים. הלב שלה עדיין המשיך לפעום, אבל במוח כבר לא היה כלום, הכל היה מת. היה מאוד קשה לראות את הילדה שלי ככה. לראות אותה עם לשון בחוץ, העיניים מתגלגלות למעלה, מנופחת עם מכשירים סביבה. ניסיתי לנקות אותה כל הזמן, את הציפורניים שלה, את הגוף שלה, להוציא מהשערות שלה את כל העשבים. היא הייתה בבית החולים כמה ימים, ואת תאריך הפטירה קבעו ב־8 באוגוסט". 
 

"כשהגענו לסורוקה הרגשתי הלם טוטאלי", מוסיף האב. "זה לראות את הילדה שלך חסרת אונים. הרגשה של אבדון, שיברון לב, הרגשה שכל העולם בעצם חרב עלי. כל העולם שלי נלקח ממני". 

 

"הכאב גדול מאוד, והוא גדל מיום ליום", מודה האב אברהם. "עם זאת, יש לנו ילדה קטנה בת 10 ויש לנו ילד בן 17. זה הצד שמחזק אותנו. אנחנו חייבים להראות חוסן לילדים, להראות שאנחנו מתמודדים, שאנחנו לא נשברים וממשיכים את החיים בשבילם, כדי שהם ידעו שעם כל הכאב יש להם את המטרייה שלנו. שיש להם את ההורים שלהם שמשתדלים להיות חזקים בשבילם. כמה שנהיה חזקים בשבילם, ככה הם ידעו להתמודד עם החיים ולא להישבר אחרינו. אנחנו עמוד התווך שלהם, הפנים שלהם, הבסיס שלהם, ואנחנו רוצים שהם ימשיכו את החיים בצורה הכי נורמטיבית שאפשר".
 

"יש לי כעס גדול מאוד כלפי מארגני מסיבות הטבע. זה כעס אדיר שקשה אפילו לתאר אותו. אבל אני לא בא ממקום של נקמה. אני מפריד בין הכעס האישי שלי לבין הצדק שחייב לצאת לאור. זה כעס על אנשים חסרי אחריות שכל מה שמעניין אותם זה איך לעשות כסף ואיך לעשות מסיבות לא חוקיות. אלה אנשים שעובדים על הציבור, אומרים לו 'בואו לרקוד ולפרוק', אבל יש שם הרבה מסחר של סמים והרבה דברים לא חוקיים. הם ממש לא גברים בעיניי, הם הפכים גמורים ממי שאפשר לקרוא לו גבר. זה תת־רמה. אלה אנשים שלא רואים אף אחד ממטר. הם מרמים את הציבור, מרמים את הנוער, ועל זה הכעס שלי".
 

לדבריו, "הדבר הכי גרוע שהמסיבות האלה נמשכות בלי סוף, ואף אחד לא בא ועוצר את זה", מוסיף האב. "והנוער פשוט לא מודע לזה, הולכים כמו תרנגולות לטבח ולא מודעים לעד כמה זה מסוכן. אני כמובן מחזק את ידי הפרקליטות, והלוואי שיצליחו למגר את כל המסיבות האלה ויחסכו אסונות למשפחות נוספות. כמו כן, במסגרת הוצאת האמת לאור, יש לי גם מה לומר לכל סוללות עורכי הדין של מארגני המסיבה שמנסים לטעון כל מיני טענות לגבי שימוש בסמים: כל התוצאות של הבדיקות מראות שטוהר לא צרכה סמים ואלכוהול. היא הייתה ילדה טהורה".
 

"טרם קיבלנו הודעה רשמית מהפרקליטות אם סעיף האישום יהיה הריגה או גרימת מוות ברשלנות", אומר עו"ד אפי נוה, המייצג את משפחת דוד. "אנחנו חושבים שהסעיף אמור להיות הריגה, וממה שאנחנו מבינים, הנטייה היא ככל הנראה היא להגיש כתב אישום בגין הריגה משום שהמקרה וההתנהלות כל כך חמורים. מדובר פה באדישות, בהתעלמות, בהפקרה. הייתה להם הרי מודעות לכך שטוהר נמצאת במצב המחייב פינוי לבית חולים. הם התחילו כבר בפינוי, ואז החליט מי שהחליט לעצור את הפינוי, להחזיר אותה ולהחזיק אותה במצבה, כשהיא מעורפלת הכרה, במשך כחמש שעות תמימות, וכל זה רק כדי שהרשויות לא יגיעו למתחם שבו התקיימה המסיבה ללא רישיונות".

לטענתו, "השיקול שלהם היה שיקול כספי בלבד, העיקר שהמסיבה לא תתפוצץ. עד שהמסיבה הסתיימה, בחלוף כחמש שעות, הם לא פינו אותה. זו בפירוש התנהלות שהיא הרבה מעבר לרשלנות גרידא. הייתה כאן מודעות וידיעה ברורה שטוהר נמצאת במצב קשה, ובכל זאת השיקול הכלכלי והכספי גבר. זו התנהגות עבריינית מובהקת, ויש למצות עמם את הדין". 

מעו"ד רועי אטיאס, המייצג את שלמה פשרל, נמסר בתגובה: "עם כל הצער והכאב, תוצאת המוות הנה התייבשות עקב צריכת סמי הזיה קשים. עם זאת, אם מישהו מנע מהמנוחה טיפול או פינוי במכוון, הוא ייתן על זה את מלוא הדין, אפילו אם הוא באמת סבר שהוא עוזר לה. שלומי פשרל לא ידע בשום אופן שמנעו מהמנוחה פינוי או טיפול (אם אכן נמנע), ומשכך לא יכולה להיות לו אחריות לאסון הזה".
 

מעו״ד איל הדר ושלום פיניאה, סנגוריו של עומרי חיון, נמסר בתגובה: "האירוע טרגי ומצער מאוד, ולבנו עם המשפחה הכואבת. החשוד שאנו מייצגים נשכר לשמש ככרטיסן בשכר במהלך האירוע. אין לחשוד חלק לא בארגון האירוע ולא במי ממרכיביו/ כשליו או חוסריו. אין לחשוד אינטרס כלכלי בהצלחת האירוע, ובוודאי לא כישורים או סמכויות להורות, להנחות או לפסוק בעניין כלשהו הנוגע לאירוע זה. החשוד מכחיש כי המליץ למארגנים להימנע מפינוי, ועל כך נוסיף כי גם לו עשה כן, אין בכך יותר מאשר המלצה בלתי מחייבת שבידי המארגנים לדחותה, ובוודאי שלא בסיס לאישום פלילי. אנו תמהים על כווונת הפרקליטות להגיש כתב אישום ומשוכנעים כי ככל שיוגש, יובהרו הדברים כנדרש בבית המשפט". 
 

מעו"ד סוזי שלו, המייצגת את ליאון בגיו, נמסר בתגובה: "לאחר שחזרנו והדגשנו שהמקרה הוא טרגי ומצער והבענו צערנו על עצם המקרה שקרה, הטענה שלנו היא שנעשה כל מה שניתן היה לעשות וכל מה שהיה סביר והגיוני לעשות בנסיבות שהיו בשטח כדי לסייע לטוהר ז"ל, כדי לדאוג לקבלת טיפול רפואי נאות והגעתה לבית החולים, כפי שאכן נעשה. על סמך התנהלותו של מרשי במקרה אין בסיס להאשימו בעבירת הריגה כלל וכלל, ובכל עבירה שהיא למעט עבירות טכניות מסוג עוון שאין להן שום קשר לעבירה שבה מדובר. בידי מרב חומר הראיות בתיק החקירה שניתן לי במסגרת השימוע, ועל פי החומר הזה אני טוענת שאין די ראיות ובטח שלא איתנות ומוצקות כפי שנדרש להאשמתו והרשאתו של הלקוח שלי. אינני יורדת לסוף דעתה של הפרקליטות לגבי החלטה להגיש את כתב האישום למרות כל מה שקיים ולמרות כל מה שידוע. אינני רוצה לחשוב שהופעלו על הפרקליטות איזשהם לחצים להגיע להחלטה כזאת או אחרת".