המוקד שסיפק שירות לקרבנות תקיפה רבים נסגר - והותיר אלפי נפגעים בלי מענה

בחודש יוני האחרון דממו הטלפונים במוקד מרכז נגה, שסיפק ללא תשלום ייעוץ, תמיכה וייצוג משפטי לקורבנות עבירה. אחרי שבע שנים, סגר המוקד את דלתותיו לאלפי נפגעים מכל קשת העבירות הפליליות – החל מבני משפחותיהם של נרצחים, דרך מתלוננים ומתלוננות בעבירות מין וכלה בקשישים שנפלו קורבן להונאה ולמרמה. חלקם נותרו ללא מענה בעיצומו של תהליך משפטי ארוך, מתיש ומורכב. אחרים זוכרים את אנשי המרכז כמי שהיו אור בימים של חושך גדול ומתקשים לקבל את העובדה שהמוקד נסגר. 
 

"נוצר ואקום אדיר", אומר עורך הדין ליאור שני, שניהל את המוקד, אחרי שנאלץ לפזר את הסטודנטים למשפטים שאיישו אותו. "נפגעי עבירה נשארו ללא הגנה. אישה מוכה שבעלה השתחרר מהכלא פוחדת, ואין מי שיעזור לה. אין מי שיסביר לה מה האפשרויות שלה וייגש איתה לבית המשפט. קראנו לסיוע שנתנו במוקד 'עזרה ראשונה', אבל למעשה היא נמשכה תקופות ארוכות. המדינה נותנת סיוע לנפגעים מסוימים, בזכאויות מסוימות, אבל אנחנו סייענו לכולם, בכל שלב. להיות נפגע עבירה לא נגמר אף פעם". 
 

"מאז שנסגר המוקד אני מקבלת כל יום עשרות פניות במייל ובפייסבוק מאנשים שעומדים מול שוקת שבורה ואין לי איך לעזור להם", אומרת מייסדת המרכז, ד"ר דנה פוגץ', מומחית לזכויות נפגעי עבירה ומרצה בכירה למשפטים בקריה האקדמית אונו, הבית של המרכז. "לנאשמים יש את הסנגוריה הציבורית, אבל ילד שאבא שלו התעלל בו מינית לא מקבל שום ייעוץ משפטי. אחרי 15 שנים של תמיכה כספית, הקריה האקדמית אינה יכולה להמשיך לתת חסות למוקד. אני גם לא מבקשת שהמוקד ייפתח מחדש – רק שהמדינה תיקח על עצמה ייצוג של נפגעי עבירה. לצערנו הרב, למדינה יש דברים חשובים יותר לעשות". 
 

מיקה (שם בדוי) ממתינה בימים אלה במתח רב לתוצאות החקירה בגין התלונה נגד עבירות מין שהגישה. בתחילה הודיעה לה הפרקליטות שהתיק נסגר מחוסר ראיות, אך בעקבות ערר שהגיש עו"ד שני ממרכז נגה, הודיעו לה שהוחלט לפתוח אותו מחדש. כעת היא שומעת על סגירת המוקד. "אני בהלם", היא מגיבה. "אנשי המוקד עשו עבודת קודש. התהליך שעוברת מתלוננת הוא תהליך ארוך והיא צריכה עורך דין מסור ואכפתי. הם היו כאלה".
 

את התלונה הגישה בשנת 2015, כשהייתה בת 19. "שמעתי על מרכז נגה מאמא של חבר טוב, שהיא עורכת דין בעצמה. היא המליצה לי להגיע אליהם. דיברתי עם עורך הדין ליאור שני לפני שהגשתי תלונה. אומנם הייתי נחושה להגיש, אבל ביקשתי ייעוץ. הוא הסביר לי שעדיף שאגיש את התלונה לפני שיש לי עורך דין, כדי שאמסור עדות כמה שיותר נקייה".
 

מעט לפני שהתגייסה לצה"ל קיבלה מיקה הודעה שהוחלט לגנוז את התיק. "הגעתי למרכז מהו"ת (גוף צה"לי שנועד לספק תמיכה רגשית ומשפטית לנפגעי אלימות במשפחה ומין - מ"ש), בניסיון להבין מה יכול להיות הצעד הבא. אבל הם לא ממש יכלו לעזור לי, כי אמרו שם שזה בידי המשטרה והפרקליטות. אחרי השיחה איתם פניתי למפקדת שלי, נסערת, וזאת הייתה הפעם השנייה שמישהו המליץ לי לפנות למרכז נגה".

 

מיקה הגיעה למרכז. "המפקדת שלי הגיעה איתי לפגישה עם ליאור והוא הסביר לי הכל מהכל. מה הולך להיות, מהן האפשרויות שעומדות בפני, מה הסיכוי שיפתחו את התיק מחדש. זה בניגוד לפרקליטות, שם רק אמרו לי 'חוסר ראיות' בלי הסברים. הרגשתי שלא נתנו לחקירה את כל הפוקוס שיכלו. אמרתי הכל לליאור והוא אמר שהוא מבין ומסכים, אבל שתיקים כאלה בדרך כלל קשה מאוד לפתוח מחדש, כי כבר התקבלה החלטה. בכל זאת הוא אמר שיכתוב את הערר".
 

התהליך ארך זמן, "כי הוא חיכה שאהיה במקום בשל יותר עם עצמי". לבסוף הערר הוגש, וסמוך למועד סגירת מוקד נגה קיבלה מיקה הודעה מהפרקליטות שלפיה החליטו שם לפתוח את התיק לחקירה נוספת. לדבריה, זה קרה בזכות מרכז נגה. 
 

"בתקופה ההיא הייתי חיילת בודדה ולא היה מצב שיכולתי להגיש תלונה בלי מרכז כזה, שלוקח על עצמו את כל התיקים פרו־בונו. אומנם במהלך הדרך היו כמה גופים, שכל אחד מהם סיפק את החתיכה שלו בפאזל, כמו איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, אבל הם נותנים תמיכה נפשית וייעוץ, ולא סיוע משפטי. הגשתי את התלונה ב־2015, ועד היום אני תוך כדי התהליך. מדובר בתהליך שלוקח המון זמן, וצריך מישהו שילווה אותו. בעבירות מין, 80% מהנפגעות אפילו לא מגישות תלונה. עצם העובדה שהיה מוקד כזה עוטף יכול לעזור בכך. אני, אישית, הגשתי את התלונה בעיקר לטובת נשים אחרות, שלא ייפגעו".
 

מרכז נגה הוא אחד מהפרויקטים החברתיים הבולטים שהוקמו בישראל בשנים האחרונות. הוא הוקם בשנת 2004 על ידי עורכות הדין ד"ר דנה פוגץ' ודיקלה טוטיאן, כחלק מהפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו. "הרעיון להקמת המרכז עלה לאחר שסטודנטית שלי הפנתה אלי זוג הורים שבנם נרצח", נזכרת פוגץ'. "דרכם הבנתי שבאותו זמן אף אחד לא נתן סיוע או ייצוג לקורבנות עבירה. חוק זכויות נפגעי עבירה כבר חוקק והם לא היו צד. נאשמים מקבלים ייצוג חינם מאחד הגופים החזקים והמתוקצבים בארץ – הסנגוריה הציבורית – והנפגעים נותרים ללא מענה". 
 

בתחילה קיים המרכז פעילות כללית לקידום זכויות נפגעי עבירה, ובשלב מסוים החלו שם לייצג נפגעי עבירות מין ואלימות חמורה. "הבנו שאם ניתן ייצוג מלא לכל מי שפונה, יתאפשר לנו לטפל בכמות קטנה של מקרים, כי זה דורש הרבה משאבים. כך עלה הרעיון להקים את המוקד, שאומנם לא יספק ייצוג, אבל ייתן סיוע וייעוץ בכל שלבי ההליך הפלילי. מגיעים אליו אנשים החל מהשלב של לפני הגשת תלונה במשטרה, תוך כדי ההליכים המשפטיים וגם אחרי העונש. כל מי שרואה עצמו נפגע עבירה יכול היה לבוא".
 

המוקד התמקם בקומת הכניסה של בית משפט השלום בפתח תקווה ואויש על ידי סטודנטים למשפטים מהקריה האקדמית, שעברו הכשרה ושפניהם לעריכת דין חברתית. סמוך לפתיחתו החל לנהלו עורך הדין ליאור שני. "הרעיון היה לתת סיוע לכולם, אבל הייחודיות של המוקד הייתה דווקא מול אוכלוסיות שמקבלות פחות תשומת לב, או שנמצאות במצבי חולשה", הוא מסביר. "למשפחות נרצחים יש ארגונים, לנפגעי תקיפה מינית יש מרכזים. אבל ילדים נפגעי עבירה, למשל, לא מקבלים שום הכוונה מהמדינה. גם נשים נפגעות אלימות במשפחה נופלות בין הכיסאות. כשהתוקף שלהן משתחרר – אף אחד לא נמצא שם לסייע להן". 
 

"רוב הנפגעים הם לא בתחום עבירות המין והאלימות", מציינת פוגץ'. "עשרות אלפי אנשים נפגעים בשנה מעבירות שמוגדרות כפחות חמורות. קשיש שרימו אותו וגנבו לו את כל הכסף; ילדה שהפיצו תמונות אינטימיות שלה באינטרנט. אבל גם ילד שאביו התעלל בו לא מקבל ייעוץ משפטי". 
 

במשך השנים הקריה האקדמית אונו מימנה את המוקד, בתמיכת הביטוח הלאומי והנהלת בתי המשפט, והמקום סיפק מענה לאלפי פונים בשנה, כ־40% מהם נפגעי עבירות מין. את חלקם הפנו המשטרה, הפרקליטות ורשויות הרווחה. מבלי לציין פרטים מזהים, מפאת פרטיות הקורבנות, ניתן לומר בבטחה כי אין כמעט תיק מתוקשר במדינה שלא עבר דרך מרכז נגה. 
 

"בכל שלב יש שאלות משפטיות", מציין עו"ד שני. "בנוסף, סיפקנו מידע. להרבה סוגיות אין תשובת בית ספר. איך מוציאים צו הרחקה? איך קוראים את כתב האישום? בתקופה שהתפוצצה פרשת בוכריס קיבלנו הרבה פניות מנשים שהתלבטו אם כדאי להן להתלונן. 'מה יהיה איתנו? יעשו לנו בתקשורת מה שעשו למתלוננת נגדו?'. גיבשנו פרוטוקולי טיפול, מה עושים בכל סוג של פגיעה". 
 

במקביל לליווי נפגעי עבירה, הגיע מרכז נגה להישגים רבים בתחום זכויות נפגעים. כך, למשל, כשרוצחי הנער דני כץ הגישו בקשה לשחרור מוקדם, קיבל בית המשפט העליון את טיעוני המרכז וקבע כי בנסיבות יוצאות דופן יכולים נפגעי העבירה לטעון בפני ועדת השחרורים גם בעל פה. בהמשך, בהתבסס על תקדים משפחת כץ, נכחו בני משפחות בדיוני ועדות שחרורים. 

 
 

במקרה של רצח עורכת הדין ענת פלינר, זעמו בני משפחתה על כך שהדיונים מתקיימים בדלתיים סגורות, היות שהנאשם ברצח היה קטין. מרכז נגה הגיש בשם המשפחה בקשה לאפשר את נוכחותם במשפט ובית המשפט נעתר והתיר נוכחותם של שלושה נציגים מבני המשפחה בדיונים, וכן עורך דין מטעם נגה. 
 

"מבחינתי האישית", אומר שני, "ההישג הראשון והחשוב ביותר של המרכז היה במשפטו של אלי פימשטיין, רוצח בתו, כשייצגנו את רוני קדם, אמה של הבת הודיה, וביקשנו להגן על פרטיותה. בית המשפט אסר אז, באופן תקדימי, לפרסם חומרים מהמשפט וקבע ש'האינטרס הציבורי נסוג לעומת האינטרס של נפגע העבירה'. לצערי, היום זה הרבה יותר קשה, בגלל עידן האינטרנט". 
 

לצד הישגים תקדימיים בבית המשפט, רשם מרכז נגה עם השנים הישגים חשובים גם בתחום החקיקה. כך, לדוגמה, תיקון לחוק סדר הדין הפלילי. קודם לתיקון, אפשר החוק לבית המשפט לבקש משירות המבחן תסקיר נפגע עבירה רק במקרה של עבירות מין. מטרת התסקיר היא להציג לבית המשפט את ההשפעות של העבירה על הקורבן, כדי שהדבר ייכלל בשיקולי הענישה. בעקבות התיקון לחוק, כיום גם נפגעי עבירות אלימות זוכים להציג את מצבם בפני השופטים, לפני שאלה גוזרים את דינו של מי שפגע בהם. בנוסף, עבר תיקון לחוק שהחל ביוזמת מרכז נגה, והרחיב בצורה משמעותית את זכותם של נפגעי עבירה להביע עמדה לעניין הסדרי טיעון.
 

לדברי פוגץ', שמייצגת כיום נפגעי עבירה באופן פרטי, "ב־2004 אף אחד לא ידע מה זה ייצוג נפגעי עבירה. מי ששמע מה אני עושה במרכז שאל 'מה זאת אומרת, את סנגורית?'. היום לכל נפגע עבירה ברור שהוא יכול לקחת עורך דין. ניתן לראות את ההבדלים המשמעותיים בין מי שמיוצג לבין מי שלא. כשאני מייצגת נפגע עבירה אני אקבע לו פגישה במשטרה, אסביר לו כל חלק בהליך ואצעק בשבילו בכל מקום שצריך. זאת פריווילגיה. זה מקל על החיים. עורך דין פרטי עולה המון כסף. מרכז נגה ייצג חינם. במשך 15 שנים הקריה האקדמית לקחה על עצמה פרויקט שהמדינה הייתה צריכה להפעיל".
 

על פי פוגץ', "זה שינוי עצום ומהיר במובנים משפטיים. אנחנו לא באותו מקום שהיינו בו ב־2004. המאבק שלנו הצליח. היום בני משפחות של נפגעי עבירות המתה מקבלים ייצוג מהמדינה באמצעות פרויקט סנה, אם כי רק לאחר הגשת כתב אישום. זכויות נפגעי עבירה הם חלק מההכשרה של עורכי דין היום. אני תמיד אומרת שמרכז נגה הוא סטארט־אפ שהצליח ועשה אקזיט. רק חבל שהמדינה לא מכירה בכך".
 

כבר כמה פעמים עמד מוקד נגה בפני סגירה. ב־2014 כבר היה המרכז בקשיים כספיים ובמשרד המשפטים ניאותו לספק תמיכה כלכלית. זו נמשכה כשנה וחצי. "הודיעו לנו שיפסיקו את הסיוע מראש, כך שזה לא נפל כרעם ביום בהיר", אומר שני. "בתקופה האחרונה לפני הסגירה התחלנו להפחית בכמות התיקים שלקחנו, כי ידענו שזה לא יהיה אחראי. יש אנשים שהודענו להם שסוגרים את המרכז. יש תיקים שלקחתי אלי. אני משוכנע שגם בפרקליטות ובמשטרה מרגישים את הוואקום שנוצר, כי הם היו רגילים להפנות אלינו". 
 

מי שחש את הוואקום הזה הוא גיא (שם בדוי). כשהיה בן 15 הותקף באלימות קשה על ידי חבורת נערים וכמעט מת מפצעיו. "אחרי התקיפה חשבתי המצב ישתפר, אבל הוא רק נעשה יותר גרוע", הוא נזכר. "הייתי צריך לעבור טיפולים וניתוחים, ובמקביל להתמודד עם בתי משפט. עד ששמעתי על מוקד נגה. בפעם הראשונה שפניתי אמרו שאין תקציב לטפל במקרה שלי. בפעם השנייה פניתי בעיצומו של המשפט, אחרי שהשופטת לא רצתה שאהיה נוכח, בטענה שאני מפריע. "בנגה הבינו שזה לא תקין וליאור נכנס לתמונה. מאז הרגשתי שאני לא לבד. לפני כן הרגשתי שאני לא מקבל כלום. התוקפים זכו ליחס יותר טוב ממני. הם מקבלים שיקום, עובדת סוציאלית, קצין מבחן.מטפלים בנאשם יותר מבקורבן. כי הקורבן, מה כביכול כבר קרה לו? קיבל מכות. להם היו עורכי הדין הכי טובים שיש ואני לא הייתי רשאי לייצוג". 
 

לדברי גיא: "בפרקליטות רצו לסיים את התיק וכל הזמן אמרו לי שאין מה לעשות, יהיה הסדר טיעון. לא שאלו אותי אם אני רוצה או לא. לא שאלו אותי כלום בתור קורבן. ונגה לא הסכימו לזה. הם נלחמו בשבילי יותר משאני חשבתי להילחם בשביל עצמי. תמכו בי לאורך כל הדרך, סייעו לי. ליאור היה איתי בקשר רצוף. הוא לא היה רק עורך דין, אלא גם אוזן קשבת, וזה לא היה פשוט. לילדים בני 15 יש בדרך כלל תחביבים אחרים מבית משפט ופיזיותרפיה. כששמעתי שסוגרים את המוקד הכל חזר אלי בבום. אני קיבלתי את הסיוע, אבל מה יהיה עם קורבנות אחרים?".
 

ממשרד המשפטים נמסר: "הסיוע מעניק ליווי לנפגעי עבירה ומייצג אותם לאורך ההליך המשפטי במספר תחומים, בהם נפגעי עבירות המתה, נפגעי עבירות סחר בבני אדם, נפגעי עבירות מין וקטינים נפגעי עבירה. במסגרת תוכנית סנ"ה פועלים שישה מרכזי סיוע לבני משפחות נפגעי עבירות המתה בשיתוף משרד הרווחה והשירותים החברתיים והסיוע המשפטי במשרד המשפטים, ואף הורחב השירות למשפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה, כולל שירותים כספיים".
 

לגבי נגה נמסר: "מדובר במיזם חברתי חשוב  ותרומתו בתחום הסיוע לנפגעי עבירה מוערכת. בשנים קודמות ביקשו נציגי המרכז את סיוע המשרד על רקע קשיים כלכליים שאליהם נקלע, ואף שמשרד המשפטים, ככלל, לא קובע מבחני תמיכה ולא נוהג כמדיניות לתמוך בגופים פרטיים, מתוך כוונה לסייע למרכז לבסס פעילות עצמאית ולמנוע את סגירתו, התגייס משרד המשפטים והעביר סיוע משמעותי למרכז באופן חריג וחד־פעמי, ובניגוד למדיניות התקצוב הנהוגה במשרד".