ארי נשר הובא למנוחות: "הייתי משלם כל מחיר כדי להיטמן במקומו"

אביו של ארי, הבמאי אבי נשר, ספד לו: "בערב ראשון, כמה שעות לפני האירוע הנורא, הוא יצא מהבית, נעל אולסטר שחורות שלי ולבש חולצה שלי שהתכווצה בכביסה. היה מצחיק וחמוד כי הרגל שלי גדולה משלו. איריס, אמא שלו ואשתי, הציעה לקנות לו נעליים זהות. הוא התעקש על הנעליים שלי. סוג של מחמאה גדולה מילד להורה. זה אירוני כי בעוד כמה דקות נטמין את גופו של בננו בן ה-17 ואין מחיר שלא הייתי משלם להיכנס לנעליים שלו להיטמן במקומו".

 

"אני מנסה לסיים את הסרטים שלי בסוף שמחבק את החיים ונאחז בהם בטרגדיה הנוראה שלנו. קרן האור היא אתם - האנשים הטובים שהגיעו ללוות אותו בדרך האחרונה. בבית חולים ביקשתי לא להגיע מתוך הרגל לא להעיק אבל התעקשתם ובאתם. הגיעה מיד מאמריקה בתי שביקרה שם וחברים ושכנים ועמיתים למקצוע ואנשים ששנים לא דיברנו וחברים שהסיפור שלנו נגע בהם".

 

"האמת היא שאין דרך שהיינו שורדים את זה בלעדיכם. חיים במדינה עם זמנים קשים ואתגרים קשים וצפויים לנו שנים קשות. החברה במדינה שסועה ולפעמים חושבים שאי אפשר לחיות במדינה, אבל הימים האחרונים הוכיחו כמה חום אחווה קיימים פה. אין מילים בפינו להודות. השמועות על פטירתו של הביחד הישראלי היו מוקדמות מדי. לא אבדה תקוותנו". 

"מותק, אם היית יכול לראות את האוהבים אותך שהגיעו וליוו אותך בימים האחרונים, היית יודע שתמיד יהיה ארי. בעודי שוכבת לידו במיטה בפעם האחרונה אמרתי לו 'בוא נשחק את המשחק שלנו - מי שפוקח עיניים מפסיד'. הוא לא פקח עיניים וניצח. נתגעגע אליך, קסם נעורים, כל חיינו".

"תהיה בן 17 לנצח"

אחותו תום נפרדה: "היית כמו התאום הזהה שלי. הכרת את הבעות הפנים שלי ואני לא מפסיקה להתגעגע. היית כל כך שונה ממני והשלמת משהו. כשהייתי בוכה לא הבנת איך אפשר להיות עצובים. הצחקת אותי עד ששכחתי. לפעמים הדאיג איך אתה יכול לתמוך בכולם ולראות דברים קשים במד"א ועדיין לעזור. קשה להיפרד מהגוף שלך. היית סמל של אור ושמחת חיים".

"אתה עדיין חלק ממני וכל מה שאעשה יהיה אתה, לפחות ככה אני מקווה. חשבתי, איך נכנסנו לשלב שפער הגילים מאבד משמעות? השבוע מלאו לך 17 שנים ותמיד אמרתי שזה הגיל הכי יפה, שיא הנעורים. אי אפשר למצוא בזה נחמה, תמיד יש בזה משהו שסיימת את המסע כשכל החברים איתך ושזה יהיה חופש שמאוד נהנית בו והתבגרת והיית מאוהב בחברה שלך יובל ובחיים ואהבת את כולם ולא התביישת לומר את זה כל הזמן. תהיה בן 17 לנצח. הפער בגילאים תמיד יגדל. תמיד נרגיש את אור הנעורים שלך".

 

 

דודו של ארי, ירון, ספד לו: "אנחנו נפרדים היום מבן משפחתנו האהוב כל כך שזכה להשלים רק 17 ממניין שנותיו ומרגישים שבהיכרות עמו זכינו בעולם ומלואו. ארי גדל בבית חם ערכי ורווי כישרונות שמתורגמים כל העת לתרומה חברתית. ארי היה הצעיר מבני הדודים ובאופן די מובן הרגשנו שהוא הילד של כולנו. ילד שובה לב עם כישרון אדיר להלך קסם על כולם. היה מתענג על שניצל ופירה עם סבתא לילי. בימים האחרונים נחשפנו לתמונות וסרטונים מהמפגשים המשפחתיים. ארי כיכב בגדול ושימש גשר בין כל בני המשפחה". "ארי עוזב אותנו כעת לעבר האופק. מותיר חלל עצום ושובך ענקי של משפחה שכל כך אהבה אותו. אנחנו חייבים לחזק אחד את השני. מורשתו של ארי תמשיך להיות חלק בלתי נפרד ממנו", הוסיף.

כמה מחבריו של ארי אמרו מעל קברו: "ארי אהוב ויקר איך אפשר לסכם בן אדם שאהבנו והערכנו. אולי לא צריך לסכם. אתה לא נגמר. האנרגיה והאהבה והחיוך שלך. המבט. החיים לא נגמרים, הם נשארים חזקים בכל חלק בגוף שלי ושל אחרים. אתה נשאר פה אצל כל כך הרבה נפשות. איך מביעים את מה שמרגישים כלפיך כאדם מבלי להקטין ולו לרגע את האהבה ההערכה והקרבה שלנו כלפיך? ארי, היית כל כך מוכשר וגרמת להכל להיראות קל ללא מאמץ. הידע שלך רחב והסקרנות לא ידעה גבולות. החדר הפך מואר כשנכנסת, נגעת לכולם בלב. הייתה תחושה שראית לתוכנו. כל מי שהכיר אותך זכה להכיר אדם טוב לב שלנצח נזכור".

איריס עוזר, מורה של ארי במגמת קולנוע בתלמה ילין: "זוכרת אותו יושב קדימה עם חיוך ועיניים סקרניות, מצחיק מאוד, בולט, שואל שאלות ורוצה לדעת. אהבתי ללמד אותו ואת האנרגיה שלו בכיתה. נכנסתי בהמשך השנה לפגישת ייעוץ של סרט שהוא ערך. הוא קיבל אותי בחיוך ועיניים גדולות. ראיתי אותו כעורך תומך בבמאי שלו ברוך ובעדינות עד אין קץ. אחרי כל משפט שאמרתי הציץ לעבר הבמאי שהיה שקט ומכונס ומבוהל. הוא דיבר ב'אנחנו ננסה ונתקן, יהיה בסדר'. ארי הזכיר לי כמה קשה לדעת את עומק הנפש של אדם ממבט שטחי".