השדרנית ענת דוידוב: "למה נשים לא מתלוננות? כי אף אחד לא מאמין להן"

"לא, היא לא טעתה, והיא לא תתחרט, למרות שכל הפרשה שהובילה לחשיפה הזאת היה טיפה עקום, אבל זה נעשה וזהו. אל תשכח גם שהאיש הזה שיישב בבית המשפט העליון, אמור להחליט אם מותר לבצע הפלות או לא. הפגיעה היא מאוד מורכבת. זה קשה, שממנים מישהו כזה, הוא צריך להיות נקי מכל רבב והוא נתמך על ידי נשיא שאומר דברים הפוכים כל רבע שעה".

"הוא לא ראוי להיות שופט, אני מאמינה לה. הוא פרסם הלילה מאמר בו אמר שהוא היה קשוח מדי ורציונלי מדי. הוא הבין שהעדות שלו היתה מוזרה ומוגזמת. אדם כזה, ושמעתי את זה מסנאטורים רבים, שאומרים שהוא בכלל בא לריאיון עבודה. זה לא דיון אם הוא עשה את זה או לא. היא אישה מכובדת מאוד". 

"לא העדות שלה גרמה לי לחשוף את הסיפור שלי. ההמשך של MeToo#, שהתחיל לפני יותר משנה, של התנועה המדהימה הזאת, פתחה את הדיון של אם נאנסת או הוטרדת, האם זה מצדיק להתלונן. העדות הזאת הרשימה אותי, והיא גם חלק מהתהליך. זה קרה פעם אחת, אבל זה קשה, כשאתה מדבר על זה, זה מאוד קשה. צפים דברים שלא היו", הוסיפה דוידוב. 

"כן, זה היה ספונטני, ממש. כחלק מאיזשהו דיון בקבוצה של התוכנית שלי ושל ינון, תכננו כל מיני דברים ואני אמרתי שהסוגיה של קוואנו ראויה לדיון, ואז אמרתי שאני מוכנה לספר על דבר שעבר עליי. אני רוצה לעזור לנשים וגברים, ואני חושבת שזה שירות מצוין. זאת היתה החלטה שהחלטתי עם עצמי". 

"נשים מתלוננות ואף אחד לא מאמין להן. את ילדה צעירה, אני הייתי בת 20, ואת מפוחדת מאוד. את מרגישה אשמה. אני הלכתי למקום הזה, לאותו גבר שהיה מבוגר ממני בהרבה שנים מרצוני החופשי. אמרתי לעצמי אחר כך 'סליחה, הלכת מרצונך החופשי, אז אולי את אשמה'. פגשתי אותו באקראי במקום מסוים, הוא חיזר אחריי והחניף לי. הלכתי לדירה שלו והתחרטתי באותו רגע".

דוידוב סיפרה כי "היה מה שהיה, ואני לא רוצה להיכנס לזה. המסר החשוב הזה, שגם אם את הולכת מרצונך, מותר לך להגיד לא, וחובתו לכבד את זה. אסור לו לכפות עליך שום דבר. אני בטוחה שגם אם הוא היה קורא את זה, הוא לא מייחס את זה לעצמו. אגב, אני בטוחה שאם הוא היה מועמד לתפקיד ציבורי חשוב, והייתי חושבת שזה דבר שתידבק בו רבב ושזה דפוס התנהגות, הייתי עושה את זה, הייתי חושפת את שמו בוודאות. אבל בגלל שהאיש חי את חייו הפרטיים, ממש לא צריך לחשוף מי זה. לי ייצא מזה הרבה רע, וגם לו. שני הצדדים יינזקו כאן".

"אם אמי הייתה בחיים, לא הייתי מספרת את זה בחיים", הוסיפה. "אבל היום אני יותר פתוחה ובמקומות אחרים. שיתפתי את הבן שלי, והתייעצתי גם עם אבא שלו, והחלטתי לספר לו. סיפרתי לו לפני שהוא קרא את זה. הוא הגיב קשה מאוד, הרבה אנשים מתקשרים ותומכים ואני מודה לכולם. אני עשיתי את זה מנקודת חוזק. עבר עליי שבוע לא פשוט, ואני יכולה לגרום לאנשים לעשות מעשה. הבן שלי יודע שאני חזקה ותומכת, אז הוא מבין. הוא כבר במקום הטוב וגם אני".

 


גם בחלוף 30 שנה את מושפעת ממנו?

"אני מבינה דברים שלא הבנתי שקשורים לזה, כולל תהליכים שקשורים ללידה וכו', אבל אלה לא המקומות להיכנס אליהם. גם עם בני זוג זה הפריע, אני בטוחה, ואני יודעת שזה השפיע עליי בוודאות. גם לא עברתי טיפול פסיכולוגי בנושא הזה, את הסיפור הזה לא חשפתי. אולי כי פסיכולוגית לא שאלה אותי, אבל יכולתי לספר, ולא סיפרתי.

"יש פה עניין של שליחות. חיי לא חשופים, אני נוהגת שלא לעשות דברים כאלה. אני לא האישה הזאת. אני מסרבת להתראיין, סירבתי להתראיין לכולם, ואני החלטתי פה כי ידעתי שזה ילך לכיוונים שבחרנו, ולכיוון של מסר ולא ביוב. אני אתן מסר לסיום השיחה הזאת - לא לפחד, לא נשים ולא גברים, תהיו אמיצים. אל תפחדו לעמוד מול ציבור ולהגיד אני צודק, כי אם אני בטוח, סימן שהייתי שם", סיכמה דוידוב.