שרה וטורי, הפצועה בפיגוע באזור התעשייה ברקן, תשתחרר היום (שני) הביתה לאחר שחל שיפור במצבה וכעת הוא מוגדר קל. רגל לפני היא חוזרת לביתה, היא סיפרה לכלי התקשורת מה אירע במפעל "אלון מתכת" ברגעי האימה, בהם נרצחו חבריה קרן לבנגרונד-יחזקאל וזיו חג'בי. "באתי בבוקר לעבודה, אמרתי בוקר טוב לכולם כרגיל. היו לי שתי קופסאות קוטג' קטנות ששמתי במטבח, וכשחזרתי למשרד שלי הבוס שלי הזכיר לי אחרי שיצאתי מהטראומה ששלחתי לו מייל ב-07:32. פתאום, לנה, הבחורה שיושבת מאחוריי, הייתה בחדר וכזה רעדה. אמרתי בטח מישהו לא מרגיש טוב, מישהו בחוץ. איך שיצאתי מהמבואה שלי ושלה הוא עמד מולי וירה בי. הוא ירה בי וברחתי חזרה למשרד שלי, נכנסתי מתחת לשולחן, שמתי יד בפצע ראיתי שאני מדממת וכל מה שהיה לי בראש זה לנשום, לנשום. יהיה בסדר, ולנשום. ואז שמעתי עוד 5-4 יריות חזקות והצטנפתי מתחת לשולחן, ואז ראיתי שהוא חזר אליי למשרד. ראיתי את הרגליים שלו, את הג'ינס ואת הסניקרס, ותוך שנייה או שתיים הוא נעלם, ואז הייתה דממה".
"אחרי כמה דקות, אני לא יודעת להגיד כמה, פשוט באו החבר'ה, שני המחסנאים באסל ויוגב. באסל המחסנאי שלנו לא עזב אותי, טיפל בי במסירות שאין דברים כאלה. ממנו שמענו שהוא צעק שזיו וקים כבר לא בחיים (נחנקת מדמעות). הוא לא הפסיק לטפל בי עד שהגיעה הפראמדיקית. באמבולנס לא היו בני אדם, היו שם מלאכים, טיפלו בי בצורה שאין לי מילים. לשמחתי, הודיעו לי שהפגיעה היא לא פגיעה פנימית, הכדור נכנס ויצא דרך שביל תעלה שומנית ואין פגיעה באברים פנימיים"
הכרת אותו?
"לא, לא ראיתי אותו אף פעם".
חששת שדבר כזה יכול לקרות?
"לא. אני עובדת עם ערבים גם במפעל הקודם, הרבה שנים, לא פוחדת. לצערי אני לא המקרה הראשון ולא המקרה האחרון. חוץ מלבכות על החברים שלא איתנו, אני לא מרגישה מעבר לזה גיבור או משהו כזה. זה המזל"
כשראית את הנעליים שלו היה לך חשש שהוא בא והורג אותך?
"אני תיארתי לעצמי שאם הוא מוצא אותי, אני לא יהיה. לשמחתי, או שהוא גם היה בהלם או לא יודעת מה, הוא אפילו לא הסתכל מתחת לשולחן. ראיתי את הרגליים ואת הסניקס שנייה או שניים ואז הוא נעלם. המשכתי לנשום עד שהחברה באו".
תוכלי לספר על הקשר עם ההרוגים קים לבנגרונד-יחזקאל וזיו חג'בי?"אני עובדת במפעל רק חמישה חודשים, אבל קים היא אמא צעירה שכל בוקר הייתה מגיעה למפעל עם חיוך ולהראות לי את הבן שלה וכמה היא אוהבת אותו ואת בעלה. כל יום זה היה תראי נעליים חדשות, תראי אותו בג'ימבורי, תראי אותו בגן.. פשוט בחורה מדהימה. זיו אבא לשלושה ילדים שפגשתי אותם בחופש, הוא הביא אותם, בחור מקסים, רואה החשבון שלנו. היינו ביחסים טובים. כואב בצורה בלתי רגילה".
במצבך לא יכולת לקום ולראות אותם?
"לא. הם היו יותר פנימה. המקרה כנראה היה יותר פנימה, במשרד של זיו, אנחנו יותר קדימה. אני פשוט הייתי שכובה כשבאסל טיפל בי עם הפצע, עד שבאו פרמדיקים".
שמעת רעש?
"לא. לא שמעתי כלום. באתי יותר מאוחר, אבל כשלנה עשתה לי סימנים של רעידה חשבתי שפשוט מישהו לא מרגיש טוב, יצאתי, והוא ירה בי. לא שמעתי כלום".
כשתחלימי לגמרי תחזרי לשם?
"ברור. אני אחזור לעבודה כרגיל. אני לא חושבת שכולם רעים וכולם רוצים את רעתנו. זו הסיטואציה במדינה שלנו".
הדו קיום שם יחזיק מעמד או שזה יערער אותו קצת?
