מנהלים בכירים מזהירים: "קמפיין MeToo# פוגע בקידומן של נשים בעבודה"

שנה אחרי יריית הפתיחה המוצלחת של קמפייןMeToo# חוצה הגבולות, נראה שיש לו לא מעט השלכות על שוק העבודה ועל השתלבותן של נשים בו. "רק אתמול הייתה לי שיחה בנושא עם בעלים של סטארט־אפ בישראל”, סיפר לי סמנכ"ל בכיר באחת מחברות ההייטק הגדולות בעולם שעובד בשלוחה הישראלית. "אותו בכיר סיפר לי על הקשיים שהוא חווה בעקבות הקמפיין. הוא סיפר שנסע לנסיעת עסקים עם עובדת חדשה. הם היו שניהם לבד בחו”ל, זה קורה הרבה בתעשייה שלנו. בסופה של נסיעת העסקים הוא לא היה מרוצה מעבודתה ודאג לציין זאת בפניה. הוא הופתע לשמוע את תגובתה כשהשיבה: ‘גם אני לא אוהבת דברים שעשית’".

"היא ידעה לסובב את זה למקום נורא אישי ורמזה שהוא התנהג בצורה לא נאותה. זה נורא מכעיס. בהינתן וברוח הדברים של הקמפיין, זה מכניס לפאניקה. זה הפך להיות אחד הנושאים המרכזיים שגברים פוחדים ממנו. לנשים יש סוג של מנוף בתקופת משפטי השדה. אני מצטער להודות בזה, אבל כיום יש מנהלים רבים שחוששים לגייס נשים. זה גורם לך לחשוב פעמיים ושלוש עם מי היית מעדיף לעבוד במהלך היום, ואיך מתנהלים בסיטואציה הזאת. במקום להתעסק נטו בעבודה ולהיות מקצועי לחלוטין, פתאום נכנס עוד פרמטר מאיים שמאלץ אנשים לעבוד בצורה לא בין־אישית. אם הייתי בא ואומר לך שהבוס שלך לא רוצה לעבוד איתך בצורה אישית, היית מתבאסת. זה יוצר ריחוק בתהליך העבודה בגלל החששות ומשום שנשים יכולות בשנייה אחת להפוך את זה לסוג של משפט שדה”. 
 

“החשש המרכזי הוא לא הקטע הפלילי, אלא הכתם שיישאר לך ויפגע במוניטין שצברת שנים רבות. כל אחד יכול לחפש בן רגע בגוגל ולראות את הפרסומים השונים שנותרים לעד במדיה האינטרנטית. זה מכתים שמות של אנשים שבכלל לא חרגו מהחוק הפלילי. לצערי, נתקלתי בלא מעט מקרים של נשים שעושות בקמפיין הזה שימוש לרעה לצד תלונות שווא. מובן שיש גם המון מקרים לא מקובלים שנחשפתי אליהם בעבודתי. אבל בהטרדה מינית יש שטחים אפורים, ולא תמיד הגבר בטוח מה כן מותר לומר ומה לא. מה שמוגדר בחוק הוא נהדר, אבל חלק מהדברים שמדווחים לא נופלים בהגדרה של החוק"
 

“לא הייתי מעסיק פחות נשים, אבל באופן אישי הייתי חושב פעמיים־שלוש לפני העסקתן. אם המועמדת לתפקיד נראית ממש טוב, אז אני מניח שפחות הייתי הולך על זה. זה יוצר אירוע שמנהלים היו מעדיפים להימנע ממנו. בקמפיין החדש '#לא_התלוננתי' מדברים על מקרים שהתרחשו לפני 15 או 20 שנה, בלי להתחשב בקודים של אותה תקופה שהיום לא היו עוברים עליהם לסדר היום. אבל זה לא הוגן לשפוך את דמם של אנשים בגין קודים שלפני 20 שנה היו יותר מקובלים. אם פעם זה היה יותר מקובל להחמיא לעובדת, היום זה הופך בן רגע להטרדה מינית. צריך לחבר את זה לרוח התקופה. יש תחושה של ציד מכשפות לגברים מנהלים. נשאלת השאלה לאן נשים הולכות מפה, מה המטרה, מה מנסים להשיג. בעיניי המטרה צריכה להיות שיתנהגו לנשים בצורה מכובדת שראויה להן".

 

"אני לא רואה בעיה בקמפיין, ואני חושב שהוא מבורך. אבל ההסתכלות צריכה להיות קדימה: למנוע מצבים כאלה ולא ללכת עם זה למצב קיצון. אני רוצה שנשים ייכנסו לפרופורציה ויבינו שזה צריך להיות מאוזן כי זה עשוי בסופו של דבר לפגוע גם בנשים עצמן. עולה גם השאלה: האם העובדה שאישה יכולה לנצל את מעמדה המגדרי היא הוגנת? יש נשים שכן עושות שימוש במיניות שלהן כדי להתקדם. הקמפיין הזה מבטל איכויות של נשים ופתרונות שיש להן כדי להתקדם, כך שהוא גם פוגע בהן, ולא רק בנו, הגברים. משיחות עם לא מעט מנהלים שיצא לי לדבר איתם על הקמפיין, אני יודע שחשוב להם לייצר קודם כל אמון עם העובדת לפני שהם מרגישים משוחררים איתה כמנהלים. הבוס של זוגתי, למשל, מתנהג אחרת כשהיא נמצאת איתו בנסיעות עסקיות מאשר כשהיא לא נמצאת. הוא לא יתנהג איתה כמו שהוא מתנהג עם החבר'ה שלו בעבודה או החבר'ה מהמילואים, וחבל, כי זה יוצר מערכת יחסים לא אותנטית בין מנהל לעובדת. בעיניי, היחס הלא אישי הזה יהפוך לבעיה הגדולה ביותר של נשים שאיתה הן ייאלצו להתמודד".
 

"ללא קשר לקמפיין, כבר כמה שנים, מאז החלו רק להבליט את עניין ההטרדות המיניות בעיתונות, ניתן היה לראות שינוי באינטראקציה בין המינים במקומות עבודה", אומר בכיר במשרד ממשלתי. "אני וקולגות שלי, למשל, כבר לא סוגרים את דלת המשרד באם מדובר בעובדת המגיעה לשיחה בענייני עבודה או בבעיות אישיות. אני גם מקפיד שלא לשבת כלל ביחידות עם עובדת, ותמיד כאשר נדרש לשבת אחד על אחד, אני מקדים ומזמין לחדר את המזכירה שלי או את האמרכלית, שבין יתר תפקידיה גם ממונה על מעמד האישה אצלי בארגון. בתחילה העובדות היו קצת נעלבות, אולם הבהרתי שגם עם דלת פתוחה אפשר לנהל שיחה בעניינים אישיים, וכל זאת אם משוחחים בשקט, וכי נוכחות המזכירה או האמרכלית אצלי היא חובה והן אמונות על שמירת דיסקרטיות".

"בנוסף, אני נמנע ממגע באופן מוחלט עם עובדות, קרי, גם כאשר חוזרים מחופש ארוך או אם מברכים עובדת שיש לה יום הולדת או חתונה או אף זוכה בפרס על עבודתה, אין גם נשיקות בלחי כבעבר אלא רק לחיצות יד. אם אכנס לחדר שבו נמצאים כמה עובדים, ואחד מהם יתחיל לספר בדיחה ואפילו מעט גסה, אני תמיד אומר: 'להתראות חברים, אותי איבדתם'. לעבודה אני מגיע לבוש בחליפות ובעניבות, ועובדות נוטות לעתים להחמיא על אופן הלבוש ו/או הבושם שלי. במקרים כאלה אני פשוט מתעלם מהמחמאה, ואף פעם לא מחמיא לעובדת על לבוש, מראה או ריח, אלא רק על עבודה מוצלחת. הקמפיין והבלטת נושא ההטרדות, גם כאלה מלפני שנים, יצרו שוני בהתנהגות הגברים והמנהלים, וריחוק חברתי הולך ומעמיק שפוגע בשוויון הזדמנויות בין גברים לנשים".
 

"אין ספק שהקמפיין הוא התנועה החברתית המשמעותית והחשובה ביותר של פתיחת המאה ה־21, והוא מטפל בתופעה שנגעה בעוול היסטורי לאורך כל המאה ה־20 ולפניה ומתקן אותה", אומר רונן צור, יועץ תקשורת לניהול משברים. "כמו כל תנועה חברתית מבורכת, יש לה גם השלכות פחות רצויות שנובעות מניצול לרעה של הכוונה המקורית באמצעים מסוימים. גם אם הם מקרים שוליים, עדיין יש גורמים שינסו לנצל לרעה את התנועה החברתית. למשל, ניצול של תלונות בגין הטרדה מינית על ידי יריבים עסקיים; וניצול התופעה לצורכי נקמה, בין אם זה במקום העבודה או בארגונים חברתיים כאלה ואחרים".

 

"אני מטפל בימים אלה ממש במקרה שבו יש ניסיון להלך אימים על מנהל חברה גדולה ובינלאומית, שהחברה שלו נמצאת תחת מאבק שליטה, ולפתע פתאום, כחלק ממאבק השליטה וכחלק ישיר עם הגורמים שמנהלים את המאבק, צצה תלונה של מישהי שעבדה בארגון לפני הרבה שנים. מעולם היא לא טענה לפני כן להטרדה או להתעמרות, ופתאום, כחלק ממאבק השליטה, הופקה התלונה הזאת, ואלה שמנסים להשתלט על החברה אפילו מודים שהעניין הזה בידיעתם. יש חשש כבד מאוד שסוג כזה של תופעות מגונות ופסולות יהפוך לנורמה בהתנהלות העסקית וינצל לרעה את הכוונה המקורית של הקמפיין. מקרה אחר שטיפלתי בו היה של עובדת שניהלה מערכת יחסים ארוכת שנים עם מנהל אחר בארגון. למערכת היחסים נלווים ביטויים טקסטואליים הדדיים, ויום אחד, מסיבות שקשורות בקידום שלא בוצע, זה התהפך להטרדה או תקיפה מינית, אף שכל מערכת היחסים ארוכת השנים ביניהם העידה על קשר בין שני אנשים. אלה תופעות שמנצלות את העקרונות של התנועה החברתית הזאת למטרות שליליות".
 

“כשמנהל או מנהלת קוראים לנו להגן עליהם מפני תלונה כזאת, אנחנו צריכים לחשוף את הסיפור האלטרנטיבי מהצד השני של המתרס ולתת לו היגיון ולגיטימציה, כי הרבה יותר קשה למנהל להתלונן. אנחנו צריכים להציג קשר בין התלונה לבין יריב עסקי או יריב בתוך המערכת עצמה ולערער את האמון שניתן בתלונה כזאת. כשיש תלונת שווא, החומרה שלה גדולה יותר כי תלונת השווא הן ניצול התנועה ויפגעו באלה שנפגעים באמת, וזה יערער את כל האמון, שהוא החמצן שבין תנועת MeToo# החברתית לציבור הרחב. מבחינתנו, נדרש מאמץ גדול כדי להוכיח שסוג כזה של התנהלות הוא פסול, מנצל וגם פוגע בנפגעים האמיתיים שהתנועה אמורה להגן עליהם".
 

 "אני לא אעסיק גבר או אישה שבמהלך הראיון או העבודה עמם אני ארגיש שהם מנסים להכניס ממד אישי לא סביר בעיניי למערכת היחסים המקצועית. אני לא פוסל גבר או אישה אלא אם אני חש שיש פה ניסיון להכניס ממד אישי. גם ככה מערכות יחסים הן אסורות במקום עבודה, אפילו מערכות יחסים חבריות וידידותיות שעלולות להתפרש כקרבת יתר הפכו להיות דבר שרבים מהמנהלים נמנעים ממנו, ואסור לשכוח שגם מנהלות חשופות לתלונות".
 

"אני לעולם לא מחמיא לאף עובדת, כך שאני לא חושב שמישהי תבוא ותתלונן סתם", אומר מנכ"ל ובעלים בחברה בינלאומית המונה 320 עובדים בארץ ובעולם. "בעבר הייתי יותר חופשי עם עובדות, אך כיום לצערי זה לא המצב. אתה מתחיל להיות יותר מנוכר ולא מתעניין בחיים האישיים של העובדות שלך. למה זה בסדר להתעניין בילדים של עובדת, אבל לא בסדר לשאול בחורה אם היא עושה ספורט? בארגונים גדולים זה נעשה מאוד קיצוני. כולם נהיו פתאום שוטרים של קהילת MeToo#. לא צריך שהאישה תתלונן, יש מספיק אחרים שיקפצו על ההזדמנות. זה שינה לגמרי את האווירה בעבודה".

"יש תחושה שהקמפיין יצא מפרופורציות. זה גם יוצר מצב מאוד לא נוח לנשים עצמן, שרוצות להתקדם ולהרגיש חלק מהצוות בלי להרגיש הססנות מצד המנהל, וזה אוטומטית הופך אותן ליוצאות דופן וחבל. כשאני נכנס לפגישה, אני מחליק לגברים ובעבר הייתי מנשק נשים בלחי. היום אני לא נוגע ולא מחליק. זו סיטואציה מביכה. לעתים, אם נגמרה פגישה טובה ובא לי לחגוג עם הצוות על בירה, אז לעובד גבר אני יכול להגיד 'בוא נשתה בירה', אבל כיום אין סיכוי שאציע לעובדת להצטרף אלינו. נשים נלחמות על שוויון הזדמנויות בעידן הפמיניזם, אבל עם איך שדברים נראים כעת, הקמפיין רק פוגע בהן. מנהלים נאלצים להכניס שיקול נוסף שלא היה קודם, שיכול לגרום לחלק מהנשים ליהנות מפחות הזדמנויות".
 

"לי באופן אישי הייתה סיטואציה הפוכה. מעולם לא ניהלתי קשר עם אף אחת מהעובדות שלי, לא נכנס לי בכלל לרדאר, לא חשבתי מעולם בשפה הזאת. יום אחד ביקש ממני חבר לראיין אשת מכירות מעולה, מכרה טובה שלו. לא היה לי תפקיד פנוי, ובכל זאת בשבילו עשיתי זאת. שוחחתי איתה בנייד, והיא הייתה ממש לא קורקטית. היא אמרה לי שאני נשמע חמוד. אני זוכר שזה כבר הדליק לי נורה אדומה. היא הגיעה לראיון בלבוש פרובוקטיבי, עם חצאית בעלת שסע עמוק וכפתורים פתוחים בחולצה. היא ישר ביקשה שאשב לידה. אמרתי לה שלא והתיישבתי ממול על הכורסה שלי. היה לי ברור לפי תנועות הגוף שלה שטוב לא יצא לי מזה. פתחתי את הדלת וביקשתי לקרוא למנהלת כוח האדם שתשתתף איתנו בפגישה. היא לא זרמה עם זה, ובכל זאת יצאתי וקראתי לה. כשהיא נכנסה, קלטתי שהמרואיינת סגרה כפתור בחולצה. הבנתי שלא טעיתי בשיקול הדעת שלי. היה ראיון סתמי. גם המזכירה וגם מנהלת כוח האדם אמרו לי מיד שזאת בחורה בעייתית שהגיעה לעשות צרות”. 
 

"היו לנו שני מקרים מצערים. אחד הסמנכ"לים הבכירים שלי הטריד כמה עובדות בצורה בוטה. קראתי לו לשיחת אזהרה, והוא הכחיש וטען שרק החמיא לעובדת בשיח דו־צדדי. זה היה נראה לנו מספיק, אבל שנה אחרי זה הייתה עובדת נוספת שהתלוננה עליו, ונראה כי מדובר בדפוס. הוא נהג לשלוח לה הודעות אובססיביות כמו 'איפה את', 'למה את לא מגיעה לעבודה', 'אני מתגעגע אלייך'. זה הפך להיות בלתי אפשרי מבחינתה להמשיך לעבוד. זימנתי אותו לשיחות נוקבות ועמוקות על הפער בחציית הקו. כל זה היה הרבה לפני פרוץ הקמפיין".
 

 

הסוגיה הטעונה הזו, כצפוי, לא משפיעה רק על היחסים בין מנהלים בכירים במשק ועובדותיהן, אלא גם על היחסים בין בעלי עסקים ולקוחותיהן. כך למשל, לאחרונה, באחת הנסיעות השגרתיות שלי במונית, נתקלתי במצלמה שתיעדה את המתרחש במהלך הנסיעה. כששאלתי את הנהג מה עומד מאחורי התיעוד, הוא הסביר לי: "עם כל הקמפיין הזה, אני לא לוקח סיכונים. מחר תבוא נוסעת שתטען כי הטרדתי אותה, הכל מתועד, וככה אני מרגיש בטוח". אל נהג המונית הזה הצטרפו מתווכי דירות שסיפרו לי כי הם לא מגיעים לפגישות בדירות של לקוחות נשים. "אני תמיד מגיע עם מתווך נוסף שיהיה עד למתרחש ולא לוקח סיכונים מיותרים", סיפר אחד מהם. 
 

"האווירה לפני הקמפיין הייתה מאוד משוחררת בין גברים לנשים, בעיקר על בסיס מקצועי, תוך כדי שיתוף בחיים האישיים, ילדים, ימי הולדת, חופשות", מודה מנהל בכיר בסקטור הבנקאות ושוק ההון. "אך מרגע פרוץ הקמפיין, האווירה השתנתה. בשיחות מסדרון בין הקולגות הגבריות שלי שמעתי שכל אחד מנהל את הסיכונים האישיים שלו במקום העבודה בכל הנוגע לקידום נשים והעסקתן. בעבר היחסים האישיים תפסו תוקף בקבלת ההחלטות והשיקולים, אך כיום יש הרבה נשים מאוד מוצלחות בתחום הזה שיימנעו מלקדם אותן בגלל הקמפיין והחשש שהוא מעורר במנהלים. במקום העבודה בעבר נרקמו יחסים רומנטיים בין עובדים, ולעתים אף בין עובדים למנהלים, אך אף פעם זה לא נגרר לביקורת או תלונות, וזה אף עודד לעתים אינטראקציה מקצועית. כיום אני לא רואה איך יכולה להירקם מערכת יחסים במקום העבודה ללא חשש וניהול סיכונים אישי".
 

"במסגרת העבודה שלי, מובן שעלו בשנה האחרונה יותר חששות של מנכ"לים בכירים, שקוראים לי לתת להם ייעוץ איך להתנהג במקרים שבהם מגיע להם מידע מתוך מקום העבודה על כך שאחת העובדות שוחחה עם עובדת אחרת וטענה שמטרידים אותה", מודה ברק רום, בעל משרד יחסי ציבור לעסקים. "לפעמים זה קורה ממש לפני הגשת תלונה במשטרה ולפעמים זה קורה אחרי התלונה. בשנה הזאת ללא ספק יש עלייה דרסטית של בקשות של מנהלים שמבקשים ממני מתן ייעוץ בנושא, סיוע בהיערכות לקראת העומד לבוא והכנת תגובה ראויה לתקשורת ותגובה לארגון עצמו. 
 

"יש הבדל עצום בהתייחסות כלפי נשים כיום בכל מה שקשור לטקסטים ולשיח בין־אישי. לפעמים אני נתקל במנהל שנלחץ כי החמיא לעובדת שהיא נראית זוהרת הבוקר או גם כאלה שהשתמשו בביטויים יותר סקסיסטיים שמגיעים לרמה של 'את ממש סקסית' או 'אני מקנא בבעלך'. נתקלתי בכל המנעד הזה רק בשנה האחרונה. זה יוצר חשש גדול להעסיק נשים, בעיקר כאלו שנראות מעולה על פי הסטנדרטים המקובלים של גברים. כבר ייעצתי למנהל אחד לערוך את כל הפגישות עם דלת פתוחה או למנכ"ל אחר להכניס תמיד את המזכירה שלו פנימה. אני יכול להבין את המנהלים שיותר לחוצים ורגישים בתקופה האחרונה, ואני מניח שיהיו לזה השלכות על נשים. זה יכול לבוא על חשבון העסקתן. אישית, לא שמעתי אף אחד אומר שהוא יפסיק להעסיק נשים שנראות טוב, אבל זה עולה בלי הצהרה מפורשת. 
 

"חשוב לי להדגיש שאני נחרד כשאני שומע שמנהל או גבר נגע במישהי, אבל ברמת הדיבור, מכיוון שאני פלרטטן, היו יכולות לצאת לי הערות שניתן היה לפרש לכאן לכאן", מודה רום. "בעבר האווירה הייתה יותר סקסיסטית ומתירנית, וגברים ונשים התמודדו עם זה אחרת. כיום אני בעיקר חווה ממנהלים בכירים שמתייעצים איתי שהמצב פוגע בשמחת החיים של הארגון. כל משפט יותר זהיר ומחושב, חושבים על הדברים פעמיים, זה מפריע למהלך הטבעי של הדברים. ההיזהרות וההישמרות יוצרות משהו לא טבעי ולא אותנטי".